במג”א סי’ קח סק”ג כתב דמי שטעה ולא התפלל ערבית ולמחר לא התפלל תשלומין עכ”פ לכתחילה אסור לו לאכול עד שיתפלל ועי”ש פרטי דין זה.
ולכאורה משמע כ”ש במי שלא התפלל אפי’ תפילה אחת כתיקונה, דהרי לא קיים המצוה ומצד שני יש הוכחות דעכ”פ לחלק מהפוסקים לא חשיב תפילתו הקודמת כברה לבטלה (עי’ בספר בני רא”ם על ברכות מה שהביא הגר”א גנחובסקי בזה, וכן הובא בספר הזכרונות חזו”א להגרח”ק סי’ ד סקט”ו ודעת נוטה ח”א עמ’ רסב ועמ’ שא ועמ’ שיב דאין ברכותיו הראשונות לבטלה), אולם גם אם נימא דיש חשיבות לברכות שאמר אבל למעשה הרי לא קיים חובתו כלל ולמה יותר לו לאכול דהרי קי”ל דבתחינה בעלמא אין מתיר לו לאכול בלא שהתפלל כתיקונו ותפילה בלא האזכרה לא עדיף מתחינה בעלמא כיון שלא יצא.
וכן הובא בפשיטות בשם הגרח”ק (והאר עינינו ח”ח עמ’ נ) דגוי שהתפלל שחרית והתגייר אסור לו לאכול עד שיתפלל שחרית שוב שהרי לא יצא בתפילתו הקודמת אע”ג דיש לחלק דהתם קודם לכן לא היה בר חיובא.
nויש להוסיף דמלבד הטעם דלא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם יש עוד טעם באיסור אכילה קודם התפילה שמא ימשך (עי’ שעה”צ סי’ פט סקמ”א) וכמו שנקט המג”א מטעם זה שלא לאכול קודם שמתפלל תפילת תשלומין של אתמול, וא”כ אפשר דה”ה לעניננו רק דטעם שמא ימשך אין לו אותם איסור גדרי אכילה כשאין את הטעם השני אבל בכ”ז יל”ע אם סבר המג”א באופן דמיירי ביה שטעה בשחרית של אתמול אם גם כל שהוא אסור לאכול ועכ”פ בניד”ד דחשיב מעיקר הדין שלא התפלל והרי מצד הדין מי שיודע שלא יוכל להזכיר יעלה ויבוא וכיו”ב לא יתפלל דאין תפילת נדבה למחצה וה”ה אין תפילת חובה למחצה וגם אין תפילת חובה שלא כהלכתה.
ומש”כ הבה”ל סי’ פט ס”ג דמי שמוכרח לאכול קודם התפילה יקרא עכ”פ ק”ש היינו מי שיש לו כבר היתר לאכול ולא שמתיר לכל אחד לאכול באופן זה.
וכן הוכיח הג”ר נפתלי קופשיץ (מעדני כהן י”ב עמ’ ג) ממה שכתב הבה”ל סי’ תכב דלדעת היעב”ץ אסור לאכול גם קודם הלל כיון דשייכא לשחרית וא”כ כ”ש בענייננו כשלא סיים חיוב השחרית שלו, וכ”כ בפשיטות בשו”ת ברית הלוי ח”ב סי’ ב סק”ח וכן מסתבר.
ובשם הגרי”ש אלישיב (ברכות משה או”ח) הובא דאם אמר מוריד הגשם בימות החמה הוי פגם בנוסח התפלה ויש לו לחזור ולהתפלל בציבור והוי כלא התפלל כלל אך הזכרת יעלה ויבוא בר”ח או בחוה”מ דאינו אלא הזכרה לכן אם שכח אין צריך לחזור ולהתפלל בצי בור דדין תפלה בציבור כבר יצא אלא דחסר לו ההזכרה והובא גם בספר עורה כבודי עמ’ רפג, ועי”ש מש”כ בזה עוד וכן הובא גם בשו”ת אני אודך פסקי הוראה ח”ב סי’ ג עי”ש מש”כ בזה.
וצריך הבנה בזה דלכאורה דברים אלו מחודשים דמנ”ל לחלק חילוק שלא נזכר בשו”ע ונו”כ ולמה לא נימא דדיני חזרה הא בהא תליין דחכמים הצריכוהו לחזור כיון שלא קיים המוטל עליו, ויל”ע אם מצינו מקור לדבר זה, וצריך לברר אם נאמרו הדברים להלכה למעשה או כהצעת דברים ואין למדין הלכה מפי תלמוד אלא מפי הלכה למעשה.
ומ”מ יותר מכביצה צ”ב שיהיה מותר דסו”ס רמיא עליה מצוה וכדברי המג”א הנ”ל ואפשר דכוונתו באכילת כל שהוא וס”ל דבזה לא מיירי המג”א.
היוצא בזה דהפשטות שהוא אסור ועכ”פ לאכול יותר מכביצה בודאי שאסור ויש מי שהורה לחלק מה היתה הטעות בתפילה ומסתבר דהמקילים לא מיירי באכילת יותר מכביצה.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 114
מק"ט התשובה הוא: 148129 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/148129
