משלוח מנות

נלענ"ד דהרמ"א סובר שהאופן השני הוא יותר ברור לדינא שמועיל ולכן כתבו בפני עצמו ונפק"מ לאהדורי לומר בלשון מחילה (במשנ"ב כתב הריני כאילו התקבלתי) היכא דאפשר, דמעיקר דינא אפשר לסמוך גם כשאומר איני רוצה לקבלם (בפרט דלכמה פוסקים מגילה שהוא דברי קבלה חשיב כדרבנן לענין דספקא דדינא לקולא, כמ"ש השעה"צ בשם הגר"א דעת חלק מהפוסקים, וכאן גם אם נימא דהוא פלוגתת התה"ד ח"א סי' קיא והמנות הלוי אסתר ט ז כמ"ש הכתב סופר סי' קמא מ"מ אפשר דסבר הרמ"א דבספק לקולא) ומ"מ הזכיר בפנ"ע אופן השני מאחר שהוא ברור יותר לדינא דהיכא דאפשר עדיף וכמשנ"ת.

ואין להקשות היאך תאמר שאינו עדיף מאחר שכתב הרמ"א שיצא, אין להקשות כן, דע"כ יצא היינו בדיעבד, דודאי עיקר המצוה הוא שיבואו המנות לחבירו, ומ"מ הריני כאילו התקבלתי דמי יותר לזה, מאחר דאשכחן לענין נדרים דהריני כאילו התקבלתי חשיב כמו שבא הדבר ליד חבירו.

ויש להוסיף דבכתב סופר סי' קמא כתב דלטעם התה"ד שהוא משום צרכי סעודה לא יצא בלא רצה לקבלם (ועי' בבנין ציון מש"כ בזה), ומ"מ בניד"ד יש צד לטעון דהגדרת המצוה הוא שיחשב שהי' כאן קבלה דחכמים לא חייבו יותר מזה גם אם נגנב או אבד אחר כך (וכעי"ז כתב החת"ס דתקנו ליתן גם למי שיש לו צרכי סעודה שלא לחלק בתקנה אם כי התם לחומרא), ומאחר דחשיב קבלת הדבר לענין נדר יש קצת צד לומר דחשיב קבלה גם לענין זה.

ואמנם בדרכי משה לא הביא ב' האופנים כל אחד לחוד אבל מאחר שבהג"ה שינה וכתב ב' האופנים כל אחד מהם לחוד על כרחך דוקא נקט לה הכי.

ולהלכה עי' במשנ"ב בשם הפר"ח והחת"ס מש"כ בזה.

הנה דעת הירושלמי משמע דבעי' נתינה חשובה למשלוח מנות, וכן משמע לגי' הר"ח במגילה ז, וגם אם נימא דלא קי"ל כשיעור הנתינה החשובה הנזכרת שם מ"מ אכתי יש מקום לדון דנתינה כל דהוא באופן שאין בו שמחה כלל ובהרבה פעמים גם אין בו תועלת כלל יש לדון אם יוצא יד"ח דהרי אין בזה סיוע בצרכי סעודת פורים ולא שמחה ורעות (שהחת"ס תלה אלו הטעמים בפלוגתא דהתה"ד ומנות הלוי), ומאידך גיסא יש לומר דיש כאן נתינה כל דהוא דפרוטה לפרוטה מצטרפת גם לצרכי סעודה וגם לשמחה ורעות, דבהרבה דברים בתורה מצינו דסגי שוה פרוטה.

ויעוי' בעה"ש סי' תרצה סי"ז שנקט דלא סגי בכזית או כביצה אלא בעי' חתיכה חשובה הראויה להתכבד בה.

ויש להוסיף דבירושלמי ובגמ' לגי' הר"ח הנ"ל מבואר דמשלו"מ שאין בו שיעור חשוב הוא כמתנות לאביונים, ואף במתנות לאביונים יש פוסקים דעכ"פ לכתחילה בעי' שיעור חשוב, וא"כ כ"ש דבמשלו"מ השיעור הוא לא פחות ממתנות לאביונים, ויתכן עוד דהמצריכים שיעור חשוב במתנות לאביונים כ"ש שיצריכו שיעור חשוב במשלוח מנות דגם אם לא קיי"ל כהירוש' וכגי' הר"ח מ"מ עד כאן לא פליגי אלא אם צריך להיות יותר ממתנות לאביונים אבל לא פחות.

לכאורה יש ללמוד ממשמעותא דקרא דבעי' ב' מנות נפרדות, דמנה משמע חלק כדכתיב והיה לך למנה, וכדכתיב ה' מנת חלקי וגו', וכאן אין הביצה שעליו ראוי להיות מנה נפרדת.

ובאמת יש באחרונים דעות דבעי' כל מנה בכלי בפני עצמו (עי' בא"ח תצוה טז ותורה לשמה סי' קפט), אבל עכ"פ נקבל דבכה"ג של דג וביצה שעליו לא חשיב מנה נפרדת.

וכן מצאתי בשם העה"ש סי' תרצה סי"ז דדג וביצה שעליו לא חשיב ב' מנות ובעי' חתיכה וראויה להתכבד בה.