הלכות יום טוב

שאלה - כתב הרמב"ם הלכות יום טוב פרק ו הלכה יט אף על פי שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצות עשה, לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו, אלא כך היא הדת, בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין, והולכין לבתי מדרשות קורין ושונין עד חצי היום, ואחר חצי היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהן לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה.

וצ"ע דבסוכה נג א' מבואר איפכא שהיו הולכין קודם לביה"מ ואח"כ אוכלין וצ"ע.

תשובה - ז"ל הב"ח אורח חיים סימן תקכט ומ"ש ואף על גב שהאכילה והשתייה במועד מצות עשה היא וכו' אלא כך היא המדה וכו'.

הקשה מהרש"ל (שם סי' ד) מעובדא דרבי אליעזר (טו ב) שהיה דורש כל היום כולו ואח"כ אמר להם לכו אכלו משמנים (נחמיה ח י) אלמא דהתפילה והדרשה תהיה קודם סעודת שחרית ולא קשיא מידי שהרי בגמרא מקשה היאך אמר רבי אליעזר על הכתות שיצאו שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה והא שמחת יום טוב מצוה היא ומשני רבי אליעזר לטעמיה דאמר שמחת יום טוב רשות וכו' אלמא דלמאי דקיי"ל כרבי יהושע דשמחת יום טוב מצוה היא מיד שתגיע שעה רביעית דהיא זמן סעודה (שבת י א וש"נ) חייב לקיים המצוה בזמנה ואח"כ לעסוק בתורה עד חצי היום וכסדר ההנהגה שכתב הרמב"ם (פ"ו הי"ט) והיינו משום דלאחר חצי היום הגיע זמן המנחה אבל לרבי אליעזר דשמחת יום טוב רשות היא חייב להקדים תלמוד תורה עד חצי היום ולא יותר דמכאן ואילך כזורק אבן לחמת (שם) ולהכי אמר רבי אליעזר על אותן שיצאו קודם שעה ששית שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה ודו"ק.

ומהא דאמר בפרק קמא (ד א) דרב לא אוקי אמורא עליה מיו"ט לחבריה נמי לא קשה דהתם כדקאמר טעמא דרב אורויי הוה מורי בדרשתו כדאיתא בפרק אמרו לו (כריתות יג ב) אבל הרמב"ם לא אמר אלא דלאחר הסעודה הולכין לבתי המדרשות ושונין עד חצי היום והיינו לימוד בלא הוראה ותו לא מידי עכ"ל הב"ח וכ"פ המ"א והמ"ב.

אכן הב"ח לא נגע בקו' זו, ותירוצי הב"ח לכאורה אינן מתרצין גם קו' זו, אם לא דנימא דגם כאן היו לומדין בהוראה ולכך לא עשו זה אחר הסעודה.

אכן אפשר די"ל חילוק אחר בזה, והוא דהנה בזמן שהיה בהמ"ק קיים היה שמחת בית השואבה והיו עסוקין בזה כל כוחם, והראי' שאפי' לא היו הולכין לישן אז, כדאי' בגמ' שם, וא"כ בודאי הי' חשש שיעבור הזמן אח"כ ולכך היו צריכין ללמוד מתחילה שלא יתבטלו מתלמודם אח"כ לכל היום.

וכעי"ז כתב המ"ב בזמנינו דיש חשש שיתבטל אח"כ כל היום, וכתב דלכך ילמד כ"א דבר א' מיד ביציאתו מבית הכנסת.

וז"ל הגמ' שם: תניא אמר רבי יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר משם לתפלה משם לקרבן מוסף משם לתפלת המוספין משם לבית המדרש משם לאכילה ושתיה משם לתפלת המנחה משם לתמיד של בין הערבים מכאן ואילך לשמחת בית השואבה איני והאמר רבי יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר אלא הכי קאמר לא טעמנו טעם שינה דהוו מנמנמי אכתפא דהדדי.

יום שני י' ניסן תשע"ו

לכבוד הרה"ג יצחק גולדשטוף המזכה את הרבים בדברי מרן הגרח"ק שליט"א, יזכה להפיץ את המעינות מתוך בריות גופא ונהורא מעליא בע"ה,

ראיתי בקונטרס דברי שיח פסח תשובות והנהגות ממרן הגרח"ק שליט"א בזה"ל, ש.

בהגדות של פסח שעושין תמונות מדומות האם יש התר לקרוא הכתב שתחתיו כגון "תם" ו"שאינו יודע לשאול" וכדו', וכן ציורים שעל הפרוכת.

ת.

בדבר מצוה נוהגין להקל.

עכ"ל.

ובאמת כן דעת הגרנ"ק ג"כ, הובא באיל משולש שטרי הדיוטות פ"ד סכ"ח, אכן דעת הגרשז"א בשלחן שלמה הל' שבת סי' ש"ז סקכ"ב שלכאורה יש לאסור.

ויעויין ברש"י שבת קמ"ט א' וז"ל, כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות - כגון בני אדם המציירים בכותל חיות משונות, או דיוקנות של בני אדם של מעשים, כגון מלחמת דוד וגלית, וכותבין תחתיה זו צורת חיה פלונית, וזו דיוקנית פלוני ופלונית עכ"ל, וכן העתיק בשו"ע סי' ש"ו סט"ו, והנה לכאורה הא דמלחמת דוד וגלית ג"כ שבא להמחיש את הכתובים מאי שנא שכתבו בפשיטות לאסור, א"כ כשבא להמחיש את ההגדה ג"כ מאי שנא להתיר, ואם משום דבמלחמת דוד וגלית שהביא רש"י מיירי דוקא כשלא היו מכונין בזה לשם מצוה אלא לשם סיפורי מלחמות בעלמא א"כ מ"ט סתמו בזה, והו"ל למימר דהיכא דמכוין למצוה שרי, דאטו עיקר המצייר מלחמת דוד וגלית מכוין רק למלחמה גרידא.

והנה אי סבירא לן דזהו מדין שטרי הדיוטות, א"כ ספרי הדיוטות שיש בהן סרך קדושה שרי, כמבואר בב"י שם ובמ"ב (ועיין עם סגולה ח"ב סי' י'), אך אי סבירא לן דזהו דין חדש, א"כ מ"ט יהא שרי כשיש בזה מצוה, וגם אי סבירא לן שהוא מדין שטרי הדיוטות, היכן מצינו דצורך מצוה שרי דכך משמע ל' הגרח"ק שליט"א, דאם הספר עצמו יש בו קדושה אינו שטרי הדיוטות, אך אם יש בזה רק צורך מצוה היכא אשכחן היתר זה, ויתכן דגם הגרח"ק שליט"א גופיה לא מיירי אלא בצורך מצוה כי הכא שיש בו דברי תורה ולא בשאר צורך מצוה שיהיה, ואפשר דלעולם ס"ל להתיר כל צורך מצוה, ולמד להיתר זה משאר דיני שבת התלויין בדיבור דשרי לצורך מצוה ויל"ע.

ב.

מש"ש עמ' י"ז, ומיסר על מיטה עם כריות.

צ"ל ומיסב.

בברכת פסח כשר ושמח

הלכות יום טוב