א) מה שהקשה כת”ר דבמשנ”ב בסי’ שכ סקנ”ו נקט דהלכה כמ”ד שאין צביעה באוכלין ומאידך בשעה”צ בסי’ שיח ס”ק סה כתב דטוב לחשוש להמחמירים בזה, נלענ”ד דאין כאן בהכרח סתירה, דהלכה כהמקילים בזה ואפי’ במשקין כמבואר בסי’ שכ שם (ודלא כהסוברים להחמיר במשקין, עי’ בשו”ת רב פעלים ח”ג או”ח סי’ יא), ומ”מ טוב להחמיר, דטוב להחמיר שיטות כמבואר בבה”ל ריש סי’ תרנו, ולכן בפנים המשנ”ב שהוא עיקר ההלכה למעשה פסק שאין צביעה באוכלין ובשעה”צ הזכיר דמ”מ טוב להחמיר בזה, ולכן אפי’ בסי’ שיח שם שהאריך הרבה בפרטי הדין בסדר עשיית התה בשבת מ”מ לא הזכיר פרט זה לחשוש לצביעה בפנים המשנ”ב אלא רק בשעה”צ ורק בלשון “וטוב” משום שטוב להחמיר כל השיטות ולא דהכי הלכתא.
ויש להוסיף עוד דבסי’ שיח גופא שם בשעה”צ ס”ק סד מבואר דמעיקר הדין מותר, רק שכתב אח”כ בס”ק סה שהוא יותר טוב להדר בזה.
ב) וכיו”ב מצינו במשנ”ב ס”ס קב ובבה”ל שם דמבואר שם שההלכה ודאי דלא אמרי’ שומע כעונה לחומרא ואילו בשעה”צ סי’ תפט סק”ה כתב לגבי ספק בברכה דאם יכול לשמוע הברכה מפי אחרים [ויחשב בדעתו לצאת בהברכה אם הוא מחוייב בדבר] בודאי נכון לעשות כן ע”כ, ומבואר דבשעה”צ הוסיף בסוגריים חומרא גם מה שסבר במשנ”ב שהיא חומרא שאינה להלכה (ומוכח שם בס”ס קד דחומרא זו אינה להלכה עי”ש ברע”א בעין הגליון בשם הצל”ח).
ועי’ עוד בסי’ רעא שנקט המשנ”ב בדעת הגר”א דישיבה בקידוש אינה לעיכובא ואילו בשעה”צ שם הביא נידון בזה (ובגוף דבריו הרחבתי בתשובה אחרת), היוצא מזה דבמשנ”ב מביא רק הצד דס”ל כותיה להלכה למעשה.
ג) ובגוף הקושי’ שכתבתם אמנם היה מקום ליישב דמה שמחמיר שם בשעה”צ ס”ק סה הוא באופן שמכוון לצביעה, אבל אין ליישב כן דבאופן כזה שמתכוון לצביעה משמע במשנ”ב סי’ שכ שם משמע דנוטה להחמיר בזה ולא רק “וטוב”, ועוד דמסתמא בס”ק סד דמתיר שם מיירי שם ג”כ בענין דומה (דהיינו שבס”ק סד וס”ק סה בשניהם מסתמא מיירי באותו הענין במה שלא נתפרש שם להדיא לחלק ביניהם, ואם בס”ק סה מיירי במתכוון לצביעה א”כ ה”ה בס”ק סד), ולא נראה דמתיר בסתמא כשרוצה הצבע דוקא, דהרי בסי’ שכ הנ”ל הביא גם דעת מחמירים באופן זה.
אם כי באמת צ”ב מ”ט בס”ק סד לא הזכיר חומרא כלל משום צביעה, ואילו בס”ק סה הזכיר חומרא זו, וביותר קשה שהרי בס”ק סה הלשון הוא ד”באופן זה טוב יותר שיערה וכו’ לצאת בזה דעת החוששים לצביעה” ולמה דוקא באופן זה.
והיה מקום לומר דבס”ק סד הזכיר עיקר הדין ואילו בס”ק סה הזכיר החומרא דצביעה ומה שהזכיר דוקא בס”ק סה משום דהתם מיירי במשנ”ב באופן שהוא יוצא יד”ח כל הדעות עי”ש, לכך הוסיף שבעה”צ שם להזכיר גם חומרא זו, אבל הלשון “ובאופן זה” לא משמע כן.
או היה מקום לומר דבס”ק סד מיירי השעה”צ באופן שאין חלב ואילו דברי השעה”צ ס”ק סה מיירי באופן שיש חלב (שכ’ במשנ”ב לעיל מינה וה”ה שמותר וכו’ חלב וכו’) וצביעת דבר לבן אפשר דיותר חושש לצביעה מדבר נטול צבע, אבל אין לומר כן, חדא דגבי נידון היין ומה שהביא אח”ז בנשמת אדם בסי’ שכ שם לא הזכיר חילוק זה, אלא משמע דגם יין שקוף הוא בכלל חשש זה, ועוד דגם מסברא לא נראה לומר כן, ועוד דא”כ הו”ל להשעה”צ לכתוב דבריו מיד בתחילת הנידון על חלב, ובאמת בלשון השעה”צ גופיה מוכח דלא מיירי במקום שיש חלב דוקא אלא במים רותחין לחוד וה”ה במים עם חלב רותח (ולפי מה שאכתוב להלן יתבאר הכל).
או היה מקום לומר דהנה עיקר דברי השעה”צ בס”ק סה קאי על דברי המשנ”ב שם לגבי אופן שהעסנ”ס (דהיינו הצובע שבתה) אינו צונן, והיה מקום לומר דבאופן זה יותר חשש השעה”צ להחשיב צובע מאופן שהוא צונן, והטעם דבכל עירובי משקין יש מקום לומר דהוא מערב ב’ מינים משא”כ ברותח יש לומר שהוא כצובע, אבל זה אינו, חדא דעכ”פ בלח בלח מדבק הצבע כמו ברותח וכמו בכל מדבק צבע, ועוד דהרי לגבי מה שאינו אוכל חייב גם במערב הצבע, דהרי לגבי חרדל אמרי’ דאין צביעה באוכלין ומשמע דלולא זה בכה”ג במה שאינו אוכלין יש צביעה.
והביאור האמיתי בזה הוא דהנה בסמיכות להשעה”צ ס”ק סד מיירי המשנ”ב שם במי שיש לו כוס אחד ששותה בו והוא כלי שני (שמערה לשם מכלי ראשון), ולכך צריך ליתן העסנ”ס לתוכו אחר שמילא המים שם, אבל אם יכניס קודם העסנ”ס ואחר כך המים נמצא שעירה רותחין מכלי ראשון על עסנ”ס לח שנצטנן לגמרי וזה אינו מותר (דהמשנ”ב לעיל סקכ”ג ולעיל בס”ק זה לא התיר בתבשיל שנצטנן אלא בכלי שני רותח אבל לא בעירוי מכלי ראשון), לכך מוכרח הוא בעל כרחו ליתן קודם לכן המים והם נעשים כלי שני ואז מותר ליתן בהם העסנ”ס כדין תבשיל לח שנצטנן שמותר לתנו רק בכלי שני, וע”ז קאמר המשנ”ב דאין לו לחשוש לצובע בזה דמעיקר הדין קי”ל דאין צובע באוכלין לכך אין לו להחמיר בצביעה וליתן העסנ”ס קודם המים ואז יעבור איסור גדול מזה.
משא”כ במשנ”ב בסמיכות לשעה”צ ס”ק סה מיירי שם כשהעסנ”ס אינו צונן, ובזה מותר לערות עליו אף מכלי ראשון ואז יש מקום להחמיר לענין צביעה ליתן תחילה העסנ”ס כיון שאין בזה איסור לערות עליו רותח, וקל להבין.
ד) ובגוף מש”כ במשנ”ב כאן בסמיכות לס”ק סה לדידן להרמ”א בסט”ו כל שנאכל מחמת חמימותו ולא נצטנן לגמרי לכאורה לכך נקט המשנ”ב כאן הלשון אינו צונן, אבל הבא לצאת גם דעת המחבר צריך שיהיה רותח, ויעוי’ בחזו”א המובא על הגליון לקמן סט”ו דהרמ”א סבר לעיקר כהדעות דאין בישול אחר בישול אפי’ בלח, ולפ”ז צע”ק הלשון במשנ”ב כאן לצאת בזה כל הדעות, ומשמע מדבריו לכאורה דשי’ הרמ”א היא גם להסוברים שיש בישול אחר בישול בלח, וכ”ש שכך יוצא לכאורה בחשבון אם באים לחשוש כל הדעות אפי’ בצביעה למה שלא נחשוש לדעה זו, אבל במשנ”ב להלן סקצ”ט משמע דבלא נצטנן לגמרי סמכינן על המקילים בזה ולהמחמירים אסור, וממילא צ”ע הלשון כל הדעות, ואולי י”ל דמש”כ במשנ”ב אינו צונן הכונה רותח, וזה דחוק, או דעכ”פ נימא דסתם המשנ”ב בלשונו אינו צונן לכלול בלשונו רותח ואינו רותח למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, או דנימא דלהחמיר בנצטנן קצת בבישול אחר בישול בלח אין להחמיר מאחר דיש בזה מנהג קבוע, וצלע”ע בזה.
ה) והנה מנהג החזו”א שחשש ליתן העסנ”ס רק בכלי שלישי (הובא בהוראות החזו”א בסוף טעמא דקרא להגרח”ק אות יא, וכלי שלישי שם היינו מלבד מה שעל האש וכן חשש דניצוק דברזא חשיב כלי ראשון, ועי”ש שנהג ג”כ כחומרת השעה”צ גם בענין הצביעה), אבל אין מזה ראיה שהחמיר לעצמו כהדעות שנצטנן קצת חשיב בישול אחר בישול כיון שהוא לח, ולכך עשה בכלי שלישי (עי’ להלן במשנ”ב סקמ”ה וסקמ”ז לענין כלי שלישי), דאפי’ אם בלא נצטנן לגמרי הקל גם לכלי שני, מ”מ הוא יותר קל ופשוט להעביר לכלי שלישי מלשמור שלא יצטנן העסנ”ס לגמרי הלכך עדיפא ליה באופן זה.
ואמנם החזו”א פקפק בדין כלי שלישי (עי’ חזו”א סי’ נב סקי”ט ד”ה ולענין) וגם מלשון המשנ”ב בסקמ”ה משמע דלא ברירא ליה דין זה כולי האי, אבל גם החזו”א בסוף דבריו מסכים דהאופן המבואר שם בסקמ”ז הוא קל יותר מבישול גמור מאחר דהאופן המבואר שם הוא חומרא בעלמא ובמקום שנהגו נהגו ובכלי שלישי בד”כ אין היד סולדת בו עכ”ד, ואמנם כאן מחד גיסא חמור יותר כיון דכאן הוא דבר לח ואפי’ נימא דמיירי לא נצטנן לגמרי מ”מ הוא חמור מיבש, וכ”ש אם כאן מיירי בנצטנן לגמרי דאז אפי’ למנהג של הרמ”א בסט”ו אינו מועיל אלא רק להי”א שם המקילים לגמרי בלח אפי’ נצטנן לגמרי, מ”מ שם במשנ”ב סקמ”ז חמור כיון דנאפה וכאן העסנ”ס נתבשל, א”כ תרויהו הוא חומרא בעלמא, לכך הקל גם כאן בכלי שלישי, וק”ל.
מק"ט התשובה הוא: 125612 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125612
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.