מי שלא יספיק לקרוא קריאת שמע בזמנה עם הברכות כמה צריך לקרוא עכשיו

הנה אמנם כתב הרמ"א (בסי' מו ס"ט) שיקרא שמע ישראל עם פסוק ברוך שם, והמשנ"ב שם סקל"א הביא שאר הדעות בזה, דיש אומרים שיקרא כל פרשה ראשונה ולמעשה יותר טוב לחוש לדעות שיקרא כל ג' פרשיות כיון שב' פרשיות הראשונות יש אומרים שהן מדאורייתא ופרשה שלישית שיש בה הזכרת יצירת מצרים לכתחילה יש להזכירה בזמן ק"ש כמ"ש בגמ' לענין רבי בברכות יג ע"ב שהובא בטור כאן (וכמ"ש בסי' סג סקט"ז) אבל הרמ"א אזיל כמאן דאמר שרק פסוק ראשון מדאורייתא כפשטות דעת רבי הנ"ל לפי מה שהביא הטור בשם ר' יהודה החסיד (ע"פ חיי אדם כלל ח ה"ז שציין לו המשנ"ב שם).

ושאלת למה אין הרמ"א מודה שיש לקרוא שאר פרשיות בזמנן עכ"פ מדרבנן.

אבל הרמ"א גופיה (וכן המשנ"ב) מיירי רק מטעם ספק (שמסתפק אם לא יספיק לקרותה בזמנה והזמן יתאחר) דבספק דרבנן א"צ לחוש, אבל באופן של ודאי (כגון שהזמן עובר ויודע שודאי יעבור הזמן) יש מקום לדון שמא גם הרמ"א מודה שיצטרך לקרוא כל הפרשיות.

והנה לגבי פרשת ציצית כתב המשנ"ב [סי' נח סקכ"ז ע"פ שאג"א סי' י, וע"ע סי' סז סק"ג וסי' ע סק"כ] שזמנה כל היום, ויש לעיין לפי זה לדעות שאומרים שפרשה ראשונה [מלבד פסוק ראשון] ושניה ועכ"פ האומרים שפרשה שניה דרבנן, מה יסברו בזה.

ויעוי' בגמ' בברכות ובתוס' שם וכן בתוס' דסוכה דמבואר שם שהסוברים שפרשה שניה דרבנן סוברים שובשכבך ובקומך קאי על ד"ת וכן לענין פרשה ראשונה להסוברים כן וגם להסוברים שפסוק ראשון דאורייתא והשאר לא עי' רפ"ב דברכות.

ויש לעיין היאך תקנוהו חכמים אם תקנוהו כפרשת ציצית שזמנה כל היום דהא דרבנן והא דרבנן, או שתקנוהו כמו פסוק ראשון (ופרשה ראשונה לסוברים שכולה דאורייתא) מאחר שנאמר בפרשיות אלו ובשכבך ובקומך.

ויש לציין דהאמוראים שסוברים דכל פרשה ראשונה דרבנן ובכל זאת הזכירו לענין זה ב"ש וב"ה במתני' בפ"ק ענין ובשבכך ובקומך א"כ מבואר דיש לנהוג כפסוק זה אע"ג דמדאורייתא קאי רק על ד"ת מ"מ רבנן אסמכוה וא"כ ה"ה גם בפרשה שניה דמאי שנא כיון ששניהם אסמכתא.

ואולי מדבריהם נשמע גם להסוברים שכל פרשה ראשונה דאורייתא ורק פרשה שניה דרבנן אעפ"כ אסמכוה על ובשכבך ובקומך, ואף שיש לטעון דלפי שיטה זו אין הכרח מהמשנה אלא על פרשה ראשונה מ"מ מסתבר דאסמכוה על ובשכבך ובקומך ולכן תקנו דוקא לקרוא פרשה זו ולכן יש לקרותה בזמנה.

וגם לא מסתבר שאם תקנו חכמים כל פרשה ראשונה כהשלמה לפסוק ראשון שיהיה עליו דינים נפרדים מפסוק ראשון.

וכן משמע במשנ"ב סי' נח הנ"ל שנקט שמעיקר הדין החיוב המוטל על מי שהפסיד זמן ק"ש הוא רק לקרוא פרשת ציצית שזמנה כל היום ולא הזכיר שלדעות שנקט כמותן הרמ"א כאן יהיה עליו חיוב לכה"פ לקרוא שאר ק"ש חוץ מפסוק ראשון אחר כך (ואגב יש לציין דאם אכן איתא ששאר הפסוקים כל היום היה יותר מסתבר שגם פסוק ראשון יצטרך לקרוא אחר כך מעיקר הדין מדרבנן דלא מסתבר שמונח כאן בתקנה לקרוא רק מפסוק שני), או לכה"פ פרשה שניה, אלא משמע דהתקנה הוא שיקראום בזמנם וכיון שעבר הזמן הפסיד זמנם.

(ולגוף דברי המשנ"ב שם יל"ע שתפס בפשיטות שזמן ג' שעות הוא דאורייתא גם בזמנינו ומשמע שם שאין שום תיקון אחר ג' שעות למה שעבר על הדאורייתא, ואכמ"ל לענין זה בתשובה זו).

ולכן לאור כל הנ"ל נראה דמכיון שהחשש הוא רק מחמת ספק חשש לדאורייתא ולא לדרבנן.

ואע"ג שהשע"ת סקי"ד [בדבריו "ומש"כ דלא כמג"א" וכו'] הזכיר שיש מצב יותר רחוק מספק דיש לחשוש שמא א'נ'ו'ס ולכן לדעת השע"ת טוב שבכל יום יקרא בלא כוונה לצאת כדי שבמצב שיאנ'ס ולא יקרא ק"ש יצא בזה עכ"פ להסוברים מצוות א"צ כוונה, מ"מ שם הוא דרגת ספק קלה יותר וכאן מדובר שיש כבר ספק ממשי, ואעפ"כ אין כאן ודאי ולכן א"צ לחשוש יותר מזה.

ולולי דמסתפינא הו"א ליישב כל הסוגי' באופן חדש דשמא סבר ר"י החסיד [בעל השמועה שהביאו ממנו הטור והרמ"א דין הנ"ל] דאמירת קרובץ הוא כעוסק בתורה ברבים עכ"פ לריה"ח גופיה שתורתו אומנתו, וממילא כשהיה אומר קרובץ היה נוהג כמו שהיה נוהג ר"י הנשיא בזמן לימוד ברבים שהיה אומר רק פסוק ראשון אבל בלאו הכי לא היה יוצא בזה, ודוק שהוא מתיישב בלשון הטור, ואע"ג דר"י הנשיא לא היה אפשר וכאן אפשר מסתמא לקרות הכל ביחידות בלא שימתינו לו הציבור, מ"מ לזה אהני מה שכאן החשש הוא ודאי ולא ספק.