יש בזה מחלוקת הפוסקים (עי’ שו”ת מהר”ם לובלין סי’ סח, שו”ת מהר”י אסאד יו”ד סי’ רפא, שהקילו בזה עכ”פ בדיעבד, וציינו שכן מבואר בקינת הרוקח על אשתו שתפרה ארבעים ספרי תורה, ועי’ גם בערוה”ש יו”ד סי’ רעח סי”א, ואו”ח סי’ לט סי”ב, ואילו בנחלת צבי על יו”ד סי’ רפא ס”ג מחמיר בזה, וכן במגן האלף סוף קונטרס עשרים גרה, ועי’ עוד לענין תפירת תפילין במחה”ש או”ח סי’ לט על המג”א שם סק”ו ועי’ בתהלה לדוד שם מה שחילק בין ס”ת לתפילין, וע”ע בפמ”ג משב”ז סי’ תקמה סק”א), ולכן אין להקל בזה עכ”פ לכתחילה ובדיעבד יש לעשות שאלת חכם, ויש מקום לומר דבדיעבד בשעת הדחק אפשר לברך על ס”ת כזה מאחר שרוב הפוסקים מקילין בזה.
(ולגבי תפירת היריעות לעמודים הוא יותר קל כמו שהרחבתי בתשובה אחרת ד”ה לפי השיטות שיש לחבר עמוד במגילה האם מגילה בלי עמוד פסולה).
לגבי מנהג שהזכרת שראית שנותנים לנשים לתפור יריעה אחרונה, יתכן שהשתרבב ממה שיש מהפוסקים שהזכירו שבתפירת יריעה אחרונה מקיים מצוות כתיבת ס”ת ואע”ג שהיא מצוה לאנשים לדעת הרמב”ם והחינוך סוף מצוה תריג [עי’ שאגת אריה סי’ לה והוא עצמו תמה עליהם, ועי’ מנ”ח שם], מ”מ רצו לזכותן עכ”פ כאינן מצוות ועושות, מאחר שאינן במצוות תלמוד תורה ורצו שיהיה להן חלק בתורה [וע”ע סוטה כא ע”א], ומסתבר שהדבר הגיע במקורו מנשים שנדבו ספר תורה ורצו להפיס דעתן כלשון הגמ’ [חגיגה טז ע”ב] לעשות נחת רוח לנשים, ולכן כנראה חכם הורה להם לתת להן לתפור באופן של תפירה שלפי סברתו מועיל באופן זה שאינו מגרע בספר כיון שכבר נתפר בכשרות על ידי כשר וס”ל שאין הספר נפסל על ידי תפירה שניה זו.
(ומ”מ גם אם נקבל דבריו לענ”ד אינו כדאי לפי הצד שתפירת אשה פסולה, כדי שלא יבואו לסמוך על תפירתה בלבד כעין מה שמצינו במים שאובין בפ”ק דשבת וכמדומה בעוד דוכתי, וכן שלא יבואו להכשיר אחר שייפסק התפירה הכשרה וישאר תפירת האשה בלבד, חשש הנזכר בגמ’ דגיטין לגבי גט קרח).
ובאופן כללי לגבי נידונים על מנהגים ראשית כל צריך לברר שהמנהג הוא מבוסס והונהג ע”י ת”ח ואז יש לברר מה המקור למנהג.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 48
לתשובה זו פורסמו תגובה אחת. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 121911 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/121911
כאן סיכום של המאמר:
דבר פתיחה:
המאמר עוסק במחלוקת הלכתית בנוגע לתפירת ספרי תורה, ובפרט האם מותר לנשים לתפור יריעה אחרונה בספר תורה, והשלכות הלכתיות של מעשה זה.
נקודות עיקריות:
* מחלוקת פוסקים: קיימת מחלוקת בין פוסקים הלכתיים לגבי כשרות תפירת ספרי תורה. חלק מהפוסקים מקלים בכך, במיוחד בדיעבד (לאחר המעשה), ואחרים מחמירים.
* תפירת נשים: ישנם פוסקים שהזכירו שבתפירת היריעה האחרונה על ידי נשים יש משום קיום מצוות כתיבת ספר תורה, גם אם אינן חייבות במצווה זו. זאת, כדי לזכות אותן ולהעניק להן חלק בתורה.
* סיבות למנהג: המנהג להקל בתפירת נשים עשוי לנבוע מרצון “לעשות נחת רוח לנשים” שתרמו ספר תורה, כפי שמובא בגמרא. ייתכן שחכם הורה להן לתפור באופן שלא פוגם בספר, מתוך סברה שהספר לא נפסל בתפירה שנייה.
* חששות והמלצות: ישנם חששות הלכתיים מפני הסתמכות על תפירת נשים בלבד, או מפני הכשרת ספר לאחר שהתפירה הכשרה בוטלה ונשארה רק תפירת האישה. באופן כללי, לגבי מנהגים, יש לוודא תחילה שהמנהג מבוסס ומונחה על ידי תלמידי חכמים, ורק אז לברר את מקורו.