במקום אחר [בתשובה ד"ה כהן אילם האם מותר לו לישא כפיו] הבאתי דברי הגמ' בסוטה לט דמשמע דדיבור אין מעכב ומאידך משמעות דברי הפוסקים לענין העומד בתפילתו בברכת כהנים דמשמע שאינו מתברך אם ממשיך בתפילתו, וכמובן שיש מקום לחלק אם מדבר לצורך הברכה או שלא לצורך הברכה, אבל דבור לצורך הוא מתיר רק מצד הפסק ולא מצד גדרי שומע כעונה.
והיה מקום לפרוך הראיה מסוטה לט דאחר דלדידן אין אומרים פסוקים בזמן ברכ"כ א"כ האומר מבטל מעצמו הברכה אבל לא משמע כן כלל מטענת לשון הגמ' עי"ש.
והנה בבה"ל סי' קכח משמע דמי שאינו שומע אינו מתברך, כמו שהרחבתי במקו"א [ד"ה מי שנמצא בבית הכנסת או מחוצה לו בעת ברכת כהנים ואינו שומע הברכה האם מתברך או לא] דמשמע שגם אם עומד בתוך בהכנ"ס ושיש לזה גדרי שומע כעונה כמו בתפילה, וכמבואר בכמה מקומות שברכת כהנים צריכה שתהא באופן של שמיעה לעיכובא עכ"פ כשאינו א'נ'ו'ס וכמו שהרחבתי בב' התשובות הנ"ל, ועי' משנ"ב סי' קכח סק"נ.
ולפ"ז מאחר דפסק השו"ע סי' קפג ס"ו ובמשנ"ב שם שהשומע את המברך ברכהמ"ז ושח אין לו דין שומע כעונה לכאורה יוצא שהמדבר בזמן ברכת כהנים אין לו צורה כמו השומע כעונה, ואולי מחומר הקושי' מהגמ' שם יש לומר דמ"מ יש עדיין קצת חילוק בין גדרי שומע כעונה להמתברך בברכת כהנים אע"פ שהבה"ל מדמה לתפילה מ"מ אפשר דרק לענין שמיעה ולא לענין ההקשבה, דהנה הסוברים שצריך שיבין לשון הש"ץ אפשר דמודו בברכת כהנים וממילא ה"ה לענייננו וצל"ע.
ודוחק לחדש דלענין ברכת כהנים אמרי' דחביבא ויוצא אפי' בתרי קלי ואפי' במדבר בעצמו וצל"ע.
וידוע מה שדנו האחרונים [עי' משיב דבר להנצי"ב ח"א סי' מז וחזו"א או"ח סי' כט סק"ג בשם הבית הלוי בשם חכם אחד וציינו שהוא הג"ר בצלאל הכהן מוילנא] בענין שומע כעונה בברכת כהנים להוציא כהן חבירו במצוות הברכה, אבל כאן הוא נידון אחר אם שמיעת הישראל הוא הגדרה של שמיעה כמו שומע כעונה באופן שבברכה לא היה יכול לצאת כנ"ל.
יש מקום להביא ראיה ג"כ ממה דאמרו בגמ' והובא באו"ח סי' תל על תחינות שיש לומר בזמן נשיא"כ ואע"ג דיש פוסקים שהזכירו שאומר בזמן שמאריכים בתיבות, מ"מ בכה"ג בשומע כעונה גמור (כגון בקידוש) אפשר שלא יצא, ומלבד זה אם יש כאן שומע כעונה גמור לא היו מזלזלין בדיני השומע כעונה כ"כ גם אם נימא דבדיעבד יצא דהרי בקל יכול לטעות וגם אפשר דיש פוסקים שלמדו דאומרים התחינות בזמן הברכת כהנים ממש.
ואין כאן נידון מצד דעת החרדים המובאת בבה"ל ר"ס קכח שיש מצוה על הישראל להתברך, דהרי זה הוא גופא הנידון מה כלול בתנאי להתברך, אם בעינן ממש כצורת שומע כעונה או לא, וכמו שאין להביא ראיה מהחרדים אם שמיעת ברכת כהנים היא בישיבה או בעמידה.
מק"ט התשובה הוא: 126619 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/126619
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.