אין צריך לומר ברכת האורח, דברכת האורח הוא על הסעודה ולא על המקום (ראה משנ"ב סי' רא סק"ז בשם המג"א, וכה"ח שם סקי"א, והרחבתי בביאור הדבר בתשובה ד"ה האם במסעדה מברכים ברכת האורח), ולכן מאחר שכולם שותפים בסעודה כמבואר בפסחים פט ע"ב עי"ש, ממילא לא נשאר כן לברך ברכת האורח על המקום.
אולם אורח שמגיע לשם בנוסף לבני המשפחה יתכן שיאמר ברכת האורח ויכוון על כל בעלי הבית השותפים בסעודה, וזה תלוי בשאלה האם אומרים ברכת האורח כשיש כמה בע"ב שותפים וע"פ סברא אין טעם שלא וכן מבואר במור וקציעה להיעב"ץ סי' רא דגם כשיש כמה בעלי בית מברך ברכת האורח ולמד כן בדברי הטור שם.
(ולענין מה שאומרים הרחמן הוא יברך את בעה"ב ואת בעלת הבית עיין בתשובתי הנפרדת על זה דאין בהכרח הכוונה שהם שותפים בד"ה על מי אומרים הרחמן הוא יברך את בעלת הבית הזה הרי מה שקנתה אשה קנתה בעלה).
וכמו כן גם אחד מבעלי המשפחה עצמו שמשלם את חלקו, אם רוצה לומר ברכת האורח יכול לומר וכמו שציינתי בתשובה הנ"ל דדעת המור וקציעה שברכת האורח אומרים גם כשמשלם, והמברך מתברך (כמ"ש בברכות נה ע"א על ברכת האורח, ועי' בקב הישר דכל ברכה שאדם מברך את חבירו מביא על עצמו ברכה דואברכך מברכך).
אם כי אינו דומה ממש למקרה של המור וקציעה ששם בעה"ב מביא האוכל וכאן לגבי האוכל אין יד בעה"ב יותר מידו שכן בעה"ב לא הביא כלל את האוכל אלא שילם כמוהו, ואין מברכו אלא על המקום שהביא, ויש קצת משמעות בלשון המור וקציעה שם דאע"ג שבא לחלוק על המג"א ולחייב לברך גם אורח כשהוא משלם שכר הסעודה מ"מ מיירי בבעה"ב שמארחו בסעודה והאורח משלם (וז"ל שם, ומה שכתב הרב הנזכר דאם האחד משלם דמי מזונו אינו צריך לברך בעל הבית, אינו נ"ל דמאן יימר דאורח בדמי מזונותיו לאו שמיה אורח, וכי אמרו אורח האוכל בחנם דווקא הוא יברך לבעל הבית, אטו רובא דעלמא בכדי אכלי בי אושפיזא, וגם האושפיזא הטובה בעד דמים ראויה היא לברכה, ואיך שיהיה העושה כל מטיל קנאה בסעודה, ופוק חזי מאי עמא דבר, ולעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות ע"כ), ויש סברא לומר דלכו"ע ברכת האורח נתקן על אורח בסעודה ולא על אורח מצד המקום דבזה לא פליג על המג"א, דהרי לא תקנו אלא בסוף הסעודה, ולכך גם אמר היעב"ץ בצחות לשונו שלא תטיל קנאה בסעודה כיון דמיירי לענין סעודה ור"ל שלא תחלק בין בעה"ב בסעודה זו לבעה"ב בסעודה אחרת.
מק"ט התשובה הוא: 122179 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/122179