שאלה {שלו' רב לכבוד הרב הח"ר עקיבא משה סילבר שליט"א, אם אדם הסתיר את עשרת הפתיתים לבדיקת חמץ ובערב לאחר שבירך הלך ואסף את עשרת הפתיתים וביצע בדיקה רופפת, א. האם יצא בחובת בדיקת חמץ אור לי"ד בניסן? ב. האם יש ...קרא עוד
שאלה
{שלו' רב לכבוד הרב הח"ר עקיבא משה סילבר שליט"א,
אם אדם הסתיר את עשרת הפתיתים לבדיקת חמץ ובערב לאחר שבירך הלך ואסף את עשרת הפתיתים וביצע בדיקה רופפת,
א.
האם יצא בחובת בדיקת חמץ אור לי"ד בניסן?
ב.
האם יש חשש לברכה לבטלה? (למרות שמברכים על "ביעור חמץ" ולא "על בדיקת חמץ")
ג.
למה על בדיקת חמץ לא מברכים "שהחיינו"?
ד.
ומה הן השיטות שיהי ניתן לברך "שהחיינו" בעת בדיקת חמץ?
לתשובות הרב שליט"א אודה מקרב ליבי,
מהקט' א.
}
תשובה
א.
האם יצא בחובת בדיקת חמץ אור לי"ד בניסן?
א.
ראשית כל מה שכתבת שהוא לא עשה בדיקה כהוגן אלא בדיקה רופפת, אינני יודע מה הכונה בבדיקה רופפת, אם לא עשה בדיקה כדין בחורין ובסדקין ובכיסים ובכל מקום שמכניסין בו חמץ לא יצא יד"ח, ולא מועיל לזה מה שהניח את הפתיתים, גם לפ"מ דקי"ל אין הנחת הפתיתים מעיקר הדין, והבודק בית בליל י"ד ניסן אם בדק כדין יצא יד"ח בדיקה גם אם לא הניח פתיתים וגם אם לא מצא שום חמץ כמבואר במ"ב סי' תל"ב סקי"ג.
ועל כן יחזור ויעשה בדיקת חמץ כדין מיד מתי שיזכור.
וגם אם יזכור אחר הפסח יבדוק בחורין ובסדקין ובנר כמ"ש במשנ"ב סי' תל"ה סק"ד.
אם מדובר שכבר בדק את הבית קודם ליל בדיקת חמץ וראה שהוא נקי לגמרי מחמץ, אמנם צריך לבדוק שוב את ביתו ולא מועילה הבדיקה הקודמת כמ"ש בשו"ע או"ח סו"ס תל"ג, אך בזמנינו ששוטפים היטב את הבית קודם ליל בדיקת חמץ, יש מן הפוסקים שהורו (הליכ"ש פסח פ"ה ס"א, הליכות והנהגות הגרי"ש פסח) שעיקר תפקידו לבחון ולדקד בכל המקומות אם ניקו אותם היטב, ובחוט שני פסח פ"ב סק"ט כתב שגם בזמנינו לא סגי בכך, אלא יש להסתכל בכל המקומום אם אין בהם חמץ.
ב.
האם יש חשש לברכה לבטלה? (למרות שמברכים על "ביעור חמץ" ולא "על בדיקת חמץ")
ב.
הנה כתב הקצש"ע סי' קי"א ס"ח, דמי שאינו בודק כראוי אלא רק מקבץ את הפתיתים הללו לא קיים מצות בדיקת חמץ וברכתו לבטלה, אכן כונתו למי שלא עשה בדיקה כמעט אלא רק קיבץ את הפתיתים, אך מי שבדק בדיקה פשוטה ולא דקדק יפה, נראה שעכ"פ מועיל שלא יחשב ברכה לבטלה דלא גרע ממי שהתחיל בבדיקה דקי"ל שמעיקר הדין אין איסור דיבור מצד הברכה, עיין בשו"ע ומ"ב סי' תל"ב סק"ו.
דכל היכא שהיה לברכה על מה לחול אי"ז הפסק, כמ"ש המ"ב גם לגבי קריאת המגילה שאם שח אחר שכבר התחיל לקרוא היה לברכה על מה לחול ואינו חוזר ומברך.
ומ"מ גם דברי הקצש"ע צ"ב קצת, דאמנם לא יצא חובת בדיקה, אבל למה תהא ברכתו לבטלה אם הניח פתיתים, שהרי היה לברכה על מה לחול, ובפוסקים מבואר שענין הפתיתים הוא מדיני בדיקה, גם אם אינו לעיכובא אך יש בזה מן הבדיקה במה שמבער את הפתיתים.
ובפרט אם מדובר באופן שכבר ניקה את הבית לגמרי כנ"ל, שבזה דעת הגריש"א (הובא בשבות יצחק פסח פ"ו, הערות פסחים ח' ב' עמ' נ"ט) שהפתיתים הם מעיקר הדין, ורק ע"י שמניח הפתיתים יכול לברך, ואמנם יש חולקים על דברים אלו (הליכ"ש פסח פ"ה סי"ב), אך מ"מ אין חובתו בבדיקה גמורה כמו בית שאינו בדוק עדיין כנ"ל.
והיה מקום לומר דהקצש"ע מיירי במי שהניח את הפתיתין בעצמו וס"ל דמה שהחשיבו הפוסקים ענין הפתיתים הוא רק כשאין הבודק יודע היכן הם, וכך נקטו ברוב האחרונים שמנהג הפתיתים הוא לא לבודק עצמו, אלא אחרים מניחים לו, ולכן כתב הקצש"ע שלא קיים המצוה כלל.
ואמנם יש מי שכתבו שגם הבודק עצמו יכול להניחן.
ויתכן לומר דהקצש"ע ס"ל דכל היכא שלא עשה בדיקה גמורה ומכיון שגם מתחילה לא היה בדעתו לעשות כך, לכן לא עשה כלום במה שביער את הפתיתין, וגם אם מצא עוד חמץ מלבד הפתיתין מ"מ מכיון ולא היה בכונתו לעשות בדיקה כדין כתיקון חכמים א"כ מעולם לא היה בדעתו לבער החמץ ולא שייך לברך על חצי בדיקה, והרי זה דומה לאוכל חמץ שיש בפוסקים שכתבו שמקיים בזה מצוות ביעור חמץ אך פשוט לכאורה שאם ר"ל אין בדעתו לבער את החמץ מרשותו בפסח לא יוכל לברך על ביעור חמץ במה שאוכל את החמץ, מכיון שאינו עושה שום דבר מצידו לבער את החמץ כתיקון חכמים.
ג.
למה על בדיקת חמץ לא מברכים "שהחיינו"? ד.
ומה הן השיטות שיהי ניתן לברך "שהחיינו" בעת בדיקת חמץ?
הנה כתב הטור אורח חיים הלכות פסח סימן תלב וז"ל, ובעל העיטור כתב איכא מאן דמברך שהחיינו דהא מזמן לזמן קאתי ואיכא מאן דאמר דלא בריך דהא לא קבע ליה זימנא דהא מפרש בים ויוצא בשיירא ודעתו לחזור אפילו מראש השנה צריך לבדוק ומסתברא רשות הוא ומאן דבעי מברך וא"א הרא"ש ז"ל כתב שאין מברך שהבדיקה היא לצורך הרגל וסמכינן אזמן דרגל עכ"ל.
וכתב הבית יוסף, ושתי סברות אלו שכתב בעל העיטור כתבן הרשב"א בתשובה (ח"א סי' רכג) ועל דברי האומר שאין לברך משום דלא קביע ליה זימנא דהא מפרש בים וכו' סיים וכתב ואינו דומה לקריאת מגילה שאף על פי שמקדימין ליום הכניסה ויש לה זמנים הרבה (מגילה ב.
) אפילו הכי אומרים זמן דשאני התם דזמנים אלו תקנו חכמים לא פחות ולא יתר מה שאין כן כאן שאין לו זמן קבוע אלא אפילו מתחלת השנה ואנו אין דרכינו לומר זמן עכ"ל.
ועל מה שכתב הטור ומסתברא רשות הוא ומאן דבעי מברך כתב הב"י, תימה מפני שהוא רשות היה לנו להחמיר ולומר מספק לא יברך וכן יש לתמוה על מה שאמר בסוף פרק בכל (מברכין) [מערבין] (עירובין מ:) שהחיינו אקרא חדתא הוי רשות מיהו בההיא איכא למימר דקים להו לרבנן דהכי תיקנו מעיקרא לברך זמן אקרא חדתא אם ירצה עכ"ל.
וכנראה שדעת הטור הוא שכלול בדין זה הנזכר בבכל מערבין ג"כ שאפשר לברך שהחינו על כל דבר המתחדש מזמן לזמן, וס"ל דחשיב כדבר הבא מזמן לזמן.
ובחידושי המאירי מסכת פסחים דף ז ע"ב כתב וז"ל, שאלו הראשונים מפני מה אין מברכין זמן על הביעור הואיל ומזמן לזמן הוא בא ואם מפני שיכול לבדוק כל זמן שירצה הרי סוכה יכול לעשותה קודם החג וכשעשאה מברך זמן ותירצו בה שאין מברכין זמן אלא בדבר שיש בו קצת הנאה ונראה לי שמצוה שאין עיקרה לעצמה אלא להרחקת עבירה כגון בדיקה שהיא ליזהר ממציאת חמץ אין בה זמן ומ"מ אף הם שאלוה לענין ספירת העומר ואין זה מספיק בה אלא שאני אומר שספירת העומר נפטר הוא בזמן של יום טוב עכ"ל.
ובספר אבודרהם ברכת המצות ומשפטיהם כשדן בברכות שהחינו כתב וז"ל, אבל בדיקת חמץ אין בה שמח' והנא' לגוף אבל מצטער הוא באבוד חמצו הנשאר לו ובשריפתו.
וספירת העומר גם כן אין בה שמחה והנא' לגוף בזמן הזה.
וגם מזה הטעם אין מברכין שהחיינו על המיל' משום דאיכא צערא דינוקא עכ"ל, ואח"כ כתב עוד לגבי מצות הפסח, אי נמי די לו בזמן שאומר על הכוס במועד וגם מזה הטעם נוכל לפרש שאין לברך שהחיינו על ביעור חמץ שכיון שהבדיק' היא לבער החמץ לצורך המועד די לו בזמן שאומר על הכוס במועד עכ"ל.
ובשו"ת הרשב"א חלק א סימן שעט כתב, אמרת כי קבלת מן הר"ב פרץ ז"ל שאין אומרין זמן בבדיקת חמץ.
ונתן טעם לדבריו שאין אומרין זמן על דבר שהוא מכלה אותו מן העולם.
ואמרת ששמעת ממני שהרב בעל העיטור היה אומר שאומרין זמן.
ועתה רצית לעמוד על דעתי.
תשובה טעם הרב רבי פרץ ז"ל לא ידעתי לו יסוד שאם אתה אומר שאין אומרין זמן אלא על מה שהוא נהנה ממנו כחגים שנהנה בישיבת הסוכה ונטילת הלולב בארבעת המינין הרעננים והפסח באכילת המצה והחסא אם כן מה נעשה ליום הכפורים? ואם תאמר מחמת הגעת זמן המצוה גם בבדיקת החמץ כן.
וטעם יפה ממנו יש למונעין מלאמרו לפי שאין לו זמן קבוע.
שהיוצא לדרך אפילו מתחלת השנה ודעתו לחזור חייב לבדוק.
אלא שאף זו דוחין ואומרין והלא פדיון הבן אין לו זמן אלא פודה משלשים יום ואילך ואפי' הכי אומרין זמן.
ולפיכך אין בידנו ראיה מכרחת ואנו אין אנו נוהגין לאמרו.
אבל הרב בעל העיטור כתב שבמקומו נוהגין לאמרו.
והחיד"א במחזיק ברכה סימן תל"ב אות א' הביא את דברי הרשב"ץ שאין אומרים שהחיינו בבדיקת חמץ, לפי שאין ברכת שהחיינו אלא בדבר שיש לו הנאה, משא"כ בבדיקת חמץ שבודקו ומבערו, ואיך יברך שהחיינו לזמן הזה להוציא החמץ מהבית.
וע"ש שהביא סברא זו מהגאונים ומהרז"ה והר"ן.
ועל כל פנים, למעשה כבר כתב החיד"א במחזיק ברכה שם, שאף שהפר"ח שם כתב לנהוג ולהנהיג לברך, פשט המנהג שלא לברך.
(וראה גם בכה"ח שם אות ט').
וכן בשו"ע ורמ"א ומשנ"ב לא נזכר כלל ענין זה של שהחינו בבדיקת חמץ.
ובתשלום הדברים אביא שמ"מ מצאתי דהנה הבא"ח בפרשת צו אות ה' הביא מה שכתבו האחרונים, שאם נזדמן אצלו בגד חדש או פרי חדש, יברך שהחיינו, ויכוין לפטור גם מצוה זו, ע"ש.
וכן טוב לנהוג, לחוש לדברי הראשונים הסוברים שמברכים שהחיינו על בדיקת חמץ.
וכ"כ האול"צ חלק ג פ"ז ס"ד שכתב וז"ל, שאלה.
האם מברכים ברכת שהחיינו בבדיקת חמץ.
תשובה.
המנהג שלא לברך ברכת שהחיינו בבדיקת חמץ.
ומכל מקום, טוב לקחת בשעת בדיקת חמץ פרי חדש או בגד חדש, ולברך עליו שהחיינו, ולכוין גם על הבדיקה והביעור, ואחר כך יברך על ביעור חמץ ויבדוק.
ומי שאין לו דבר חדש, טוב שבשעת ברכת שהחיינו שבליל הסדר יכוין גם על ביעור חמץ עכ"ל.
והוסיף שם בהערה [אחר שהביא המ"מ בזה מהפוסקים], ויקח בשעת בדיקת חמץ בגד חדש או פרי חדש, ולפני הבדיקה יברך על הבגד או על הפרי ברכת שהחיינו, ויכוין לפטור גם את הבדיקה והביעור, ויאכל מעט מהפרי, ואחר כך יברך על ביעור חמץ ויבדוק.
ויכול להסיר את הבגד לאחר זמן מה.
וכן יכול לברך ברכת שהחיינו על הפרי, ולאוכלו רק לאחר הבדיקה, שהרי מעיקר הדין מברכים שהחיינו על ראיית פרי חדש אפילו אינו אוכלו, אלא שנהגו שלא לברך עד שעת אכילה, כמבואר בשו"ע בסימן רכ"ה סעיף ג', וראה גם ברמ"א שם בשם הטור, שהמברך בשעת ראייה לא הפסיד, ע"ש.
ועל כן אם רוצה שלא להפסיק כלל בין ברכת שהחיינו לבדיקה יכול לדחות את הברכה על הפרי ואכילתו עד לאחר הבדיקה.
ולענין בגד חדש, כל ששמח הוא בבגד, מברך עליו ברכת שהחיינו, ועל כן בחורים צעירים השמחים על חולצה חדשה, יברכו עליה, ומבוגרים ששמחים על בגדים חשובים יותר יברכו על בגדים כאלו ומי שאין לו פרי חדש או בגד חדש בשעת בדיקת חמץ, טוב שבשעת ברכת שהחיינו שבליל הסדר יכוין גם על ביעור חמץ, וכמו שכתב הרא"ש וכפי שנתבאר לעיל.
עכ"ד.
מ"מ בעיקר מש"כ לכוין לצאת בליל הסדר, הנה יש לתמוה על המ"ב והפוסקים שהשמיטו את זה, דהרי יש מן הראשונים שחייבו לברך, ואם משום דסמכינן על הרא"ש הרי איהו כתב דסמכינן על זמן דרגל, ואי דסמכינן על הרשב"א מ"ט סמכינן עליה כיון דהרא"ש ועוד פליגי בזה, ואי משום ספק ברכות להקל הרי אין כאן הזכרת השם אי נימא דצריך לכוין בליל הסדר לצאת בשהחינו גם על בדיקת החמץ, ויעויין מש"כ בתשובה לפני זה דיש צד לומר דבזמן א"צ לכוין על כל המצוות דהברכה היא על הזמן.
ויתכן שע"ז סמכו הפוסקים, ויל"ע.
היוצא מכ"ז שלהלכה א"צ לברך שהחינו בשעת בדיקת חמץ, וי"א לכוין בשהחינו של ליל הסדר גם ע"ז, ויש מפוסקי ספרד שכתבו שטוב לפטור שהחיינו ע"י שמברך על בגד חדש.
ראה המשך משא ומתן בעקבות תשובה זו - נדפס לעיל גבי הנידון על ברכת שהחיינו לנשים, והעמדנו הכל שם דמישך שייכא התם.
עוד בענין הנ"ל - בדיקת חמץ בליל י"ד בבית שכבר נבדק מחמץ
שאלה שנשלחה כהמשך לתשובה דלעיל
שלו' רב לכב' הרב הח"ר עקיבא משה סילבר שליט"א,
שמחתי לקבל את תשובתו של כב' הרב לשאלותי וללמוד אותם, וע"כ ישכ"ג ורוב תודות.
מעט בעיתיות הייתה בשאלתי הרי בדיקת החמץ אמורה להיות מדוקדקת ע"פ ההלכה, אלא שהדיוק שרציתי להביע בשאלתי היא שהבודק יודע ובדק מראש שהבית נקי וכתוצאה מכך הבודק אור לי"ד בדק בצורה רופפת תוך כדאי איסוף הפתיתים, האם הבדיקה עולה לו וכן ברכתו?
(כמדומני שקיימת אפשרות לבדוק מספר חדרים לפני אור לי"ד כשיטת חכמים אם נר או לאור השמש במרפסת פתוחה ובאור לי"ד יבדוק את בחדר האחרון שנשאר לבדיקתו ע"פ רבנן באור לי"ד).
לתשובות כב' הרב, אודה מקרב ליבי.
הקט' אהרון
תשובה
מוצ"ש לסדר פרשת מצורע, אור לט' ניסן ע"ו
לכבוד ידידי הרב אהרן נ"י
ע"ד שאלתך אם בכל זאת יש מקום לנקות היטב את הבית קודם פסח, ולאחמ"כ לסמוך על מה שמבער את הפתיתים מביתו ובכך לקיים מצות בדיקת חמץ, אף שהבית כבר בדוק מלפני כן, הנה כתבתי אליך במכתב הראשון בזה"ל, אם מדובר שכבר בדק את הבית קודם ליל בדיקת חמץ וראה שהוא נקי לגמרי מחמץ, אמנם צריך לבדוק שוב את ביתו ולא מועילה הבדיקה הקודמת כמ"ש בשו"ע או"ח סו"ס תל"ג, אך בזמנינו ששוטפים היטב את הבית קודם ליל בדיקת חמץ, יש מן הפוסקים שהורו (הליכ"ש פסח פ"ה ס"א, הליכות והנהגות הגרי"ש פסח) שעיקר תפקידו לבחון ולדקד בכל המקומות אם ניקו אותם היטב, ובחוט שני פסח פ"ב סק"ט כתב שגם בזמנינו לא סגי בכך, אלא יש להסתכל בכל המקומום אם אין בהם חמץ.
עד כאן.
כלומר לדעת הגרש"ז והגרי"ש אם רואה בכל המקומות שנעשה נקיון מושלם די בכך, ואין ורך לבדוק שוב מתחילה את אותם המקומות מחמץ, אלא מספיק שבודק לראות שהמקום עבר נקיון מספיק, ובלבד שהנקיון שנעשה היה בחורין ובסדקין כדין שלא יהיה שום חמץ.
מאידך דעת הגרנ"ק שלא נפטר מחיובו בכך.
והנה באמת זהו כבר מחלוקת בפוסקים כבר אם בדק ביום י"ג כדין לאור החמה כשמותר בכך או לאור הנר בליל י"ג, וכיון לשם בדיקת חמץ ולהפטר מכך מבדיקת חמץ בליל י"ד.
ובשער הציון סי' תל"ג סק"ה הרבה אחרונים שמותר לבדוק כבר בליל י"ג אם מכוין לשם בדיקת חמץ, והם הפר"ח והגר"א והל"ק וחק יעקב.
אך הביא שם בשהע"צ שבספר חק יוסף פקפק ע"ז שהרי מפסיד בכך הברכה, שא"א לברך אלא הבודק בליל י"ד.
ומ"מ כתב בפנים הספר חק יוסף סי' תל"ג סקכ"ו, שרשאי הוא לבדוק בלילות הקודמים לליל י"ד את כל הבית לבד מחדר אחד, ובליל י"ד יברך ויבדוק את בחדר שלא בדק, שבאופן זה אינו מפסיד הברכה.
וכ"כ בשולחן ערוך הגר"ז סימן תלג סעיף ו וסעיף ז, וז"ל, אבל שאר כל החדרים שיש בהם ד' מחיצות אם עבר ובדקן ביום י"ג לאור הנר צריך לחזור ולבודקן בליל י"ד לפי שאין אור הנר מבהיק יפה ביום ואפילו אם בדק חדר אפל ביום י"ג לאור הנר שהחשך בתוכו שוה ביום ובלילה אף על פי כן צריך לחזור ולבודקו בליל י"ד לפי שאין הבהקת הנר ביום אפילו בחדר אפל דומה להבהקתו בלילה אבל אם רוצה לבדוק כל חדריו בליל י"ג או בשאר לילות השנה לאור הנר ולהזהר שלא להכניס לשם עוד חמץ הרשות בידו רק שלא יברך על בדיקה זו כמו שיתבאר בסימן תל"ו לפיכך נכון הדבר שישייר חדר אחד לבודקו בליל י"ד ולברך על בדיקתו שלא להפסיד ברכה בידים ומכל מקום אף אם בדק כל חדריו ולא שייר כלום צריך הוא לחזור ולבדוק פעם אחרת לא פחות חדר אחד בליל י"ד כיון שבלילה זה חל חיוב הבדיקה על כל ישראל שלא בדקו עדיין חל החיוב גם על זה שבדק כבר שלא לחלק בינו ובין כל ישראל.
ויש חולקין על זה ואומרים שאין צריך לחזור ולבדוק כלום בליל י"ד כיון שכבר בדק כל חדריו כדינם בלילה לאור הנר ויש לחוש לדבריהם שלא לברך כשחוזר ובודק חדר אחד בליל י"ד, עכ"ל השו"ע הגר"ז.
והנה אף שהמ"ב סי' תל"ג סק"א מסיק שמעיקר הדין אם בדק כדיני בדיקה בי"ג א"צ לחזור ולבדוק בליל י"ד, מ"מ מודה שמצד הברכה ראוי לשייר חדר אחד.
ודעת הגריש"א (הובא בשבות יצחק פסח פ"ו, הערות פסחים ח' ב' עמ' נ"ט) שהפתיתים הם מעיקר הדין, ובאופן זה לא היה אפשר לברך כעת על הבדיקה כיון שאינו בודק כלום, ורק ע"י שמניח הפתיתים יכול לברך, ויש חולקים על דברים אלו (הליכ"ש פסח פ"ה סי"ב).
היוצא מכ"ז שאם בדק כדיני בדיקה קודם ליל י"ד א"צ לשוב ולבדוק בליל י"ד לדעת המ"ב, ולכן ראוי שישייר חדר אחד, אך אם רוצה לבדוק הכל לפני ליל י"ד וגם לחזור ולבדוק בברכה בליל י"ד, יוכל שיניחו לו את הפתיתים בליל י"ד ולשוב לבדוק בברכה.
וי"א דסגי בזה שבוחן בדעתו אם הבדיקה הקודמת היתה כהוגן, וזוהי מצות הבדיקה דרמיא עליה כעת.