לגבי מעוברת שנהגו שלא תראה דברים טמאים (עי’ תורת היולדת עמ’ שיח בשם ספר הברית וכ”ה בספר וישמע משה ח”ב עמ’ שנט בשם הגריש”א ועוד) לכאורה מ”מ לענין ברכה שומר מצוה לא ידע דבר רע (עי’ שבת סג ע”א), עכ”פ ...קרא עוד

לגבי מעוברת שנהגו שלא תראה דברים טמאים (עי’ תורת היולדת עמ’ שיח בשם ספר הברית וכ”ה בספר וישמע משה ח”ב עמ’ שנט בשם הגריש”א ועוד) לכאורה מ”מ לענין ברכה שומר מצוה לא ידע דבר רע (עי’ שבת סג ע”א), עכ”פ אם נזדמן לה לראות שתראה ותברך, ויעוי’ מה שדנו הפוסקים בראיית קשת לברך עליו (והג”ר יצחק ישעיה ווייס האריך בדברי הפוסקים בזה) אלא דלא ממש דמי לניד”ד.

ושו”ר שנשאל הגרח”ק (שם) מעוברת לפני לידה שואלת אם להימנע מלבקר יחד עם הילדים בגן חיות שרואה כל מיני חיות טמאות, והשיב נהגו שמעוברת לא תראה טמאין ע”כ, [ונזכר שם בסמיכות עם דבריו לענין משנה הבריות שהבאתי בתשו’ השניה], ומ”מ אפשר דתפס לה ממנהגא, וגם לדבריו צ”ע אם עיקר דבריו על עצם ההליכה לגן חיות אבל אם נזדמן לה הברכה (או באופן שכבר הלכה לגן חיות ונזדמן לה) אפשר דלא מחמרי’ כולי האי לצורך מצוה, ואולי מ”מ סכנה ונזק לולד שאני.

וראיתי עוד בשם הגרח”ק (מים חיים יו”ד עמ’ צט) שאם תראה כלב או חתול ברחוב זה דרך מקרה ואין לחוש ורק שלא להתבונן בבע”ח טמאים, ולפ”ז אפשר דגם בניד”ד תוכל לראות בלא להתבונן ולברך וגם בקשת כן (ועי’ בעזר מקודש באה”ע סי’ כא דאפי’ איסורי ראיה הם רק בהסתכלות וכבר האריכו בזה), ויש להוסיף דאפי’ בסחורה מקילינן בנזדמן מ”מ אינו בהכרח הא בהא תליא.

ועי’ קב הישר פ”ב דמותר לראות בריות משונות אף טמאות וע”ז תקנו חז”ל ברכות משנה הבריות רק לא ישביע עיניו בהסתכלות ולא יראה בהם כי אם דרך ארעי.

לסיכום נראה דראיה כל דהוא תוכל לראות ולברך כמו בקשת.

קרא פחות
0

לו יצוייר שנישאה ע”י חו”ק על ידי בית דין טועים בזמן זה הנה מצד שהבן אין לו ייחוס אין כאן פגם מכיון שידוע שהבן הוא של השני, אבל יש כאן פגם מכיון שביאה זו היתה ביאת איסור והולד נולד על ...קרא עוד

לו יצוייר שנישאה ע”י חו”ק על ידי בית דין טועים בזמן זה הנה מצד שהבן אין לו ייחוס אין כאן פגם מכיון שידוע שהבן הוא של השני, אבל יש כאן פגם מכיון שביאה זו היתה ביאת איסור והולד נולד על ידי ביאת איסור, דהרי מפרישין אותן [עי’ אה”ע סי’ יג סי”ב] וכ”ש שהביאה עצמה היא איסור, ודין איסור זה קי”ל דהוא אפי’ ודאי אינה מעוברת [אה”ע סי’ יג ס”א ואילך], וכל ולד שנולד ע”י ביאת איסור יש בו צד פגם [עי’ ט”ז יו”ד סי’ קצה סק”ז ושיעורי שבט הלוי שם ושו”ת הר צבי אה”ע סי’ ז], ולא גרע מט’ מידות עי’ ברמב”ם [פ”ה מהל’ דעות ה”ה] ובאגרת הקודש המיוחס לרמב”ן, ובראב”ד, ועי’ בגמ’ ביבמות [מה ע”א] אי ניהוי כיהושע וכו’, וזה אפי’ לא היתה נידה, (ומאידך עי’ חלקת יעקב סי’ כ), אם כי דנו פוסקי זמנינו לגבי ההנהגה בשידוך טוב שנולד מביאת איסור לענין שידוך עי’ עליהם ואכמ”ל.

ובמקרה ששאלת שנולד בלא חו”ק כ”ש דגרע שהוא גם בלא חו”ק [פגם ולד בלא חו”ק עי’ תשו’ הב”ח הישנות סי’ ק ע”פ המ”מ ספי”ז מהל’ איסו”ב בדעת הרמב”ם] וגם לא נצלו מאיסור ג’ חדשים דהרי אפי’ בנישאת מפרישין אותה ואסורה כל ג’ חדשים כ”ש שבאינה נשואה, וכל הפלוגתא לגבי מזנה (באה”ע סי’ יג סי”ב) היינו כשזינתה ואח”כ נכנסת לנישואין אבל נתגרשה ואח”כ מזנה פשיטא שהוא בכלל איסור זה רק דשייך לנידון אם אמרי’ איסור דרבנן חל על איסור ואם שייך איסור דרבנן בדבר שכבר נאסר קודם לכן (ועי’ בסי’ פז בב”י וש”ך סק”ג ונו”כ ודוק).

קרא פחות
0