הגדרה

העירני הרב בן פורת דיש בנ”א שהמבנה אצלם הוא פנימי שאינו נצרך לניקיון כ”כ, ולענ”ד (מלבד מה שיש לדון באופן הנ”ל צריך בירור מה מוגדר כפנים וחיצון בזה, ועי’ קנה בושם הנ”ל), דוחק לומר דבזמן חז”ל לכולם היה כך ולומר שיש היתר יותר מג’ אבנים כשצריך משמע בסוגיות שא”א דכ”כ שיטות וקצבה מצינו בזה שמע מינה שא”א להתיר כל אחד לשיעורין לפי ראות עיניו, ואמנם יש בחזו”א באה”ע שנשתנו הטבעים גם בדבר השייך לצורת הגוף ממש, מ”מ בד”כ נשתנו הטבעים נאמר רק על דברים של תגובות הגוף למערכות חיצוניות וכיו”ב (עי’ בתוס’ ספ”ק דמו”ק ועוד) ולא שינויים ממש בצורת הגוף ורק בשעה”ד גדול יש לומר כן, וגם מש”כ הרמ”א שנשתנו הטבעים בירחי הלידה הוא דבר שאינו מורגש וניכר תוך הגוף אלא תהליך המתבצע עם הזמן, ויש לציין ג”כ למש”כ המלבי”ם כנגד האפיקורסים שטעו לומר שהעולם התפתח מעצמו והביא ע”ז הראיה מברית מילה שאינו משתנה אצל הנולדים מנימולים אף שכבר מלים כבר כמה אלפי שנים.

ויש להוסיף עוד חידוד בזה דהרי נצטרך לומר לפ”ז שנשתנו הטבעים וגם דין ג’ אבנים גופא נשתנה היום לפ”ז והוא דוחק לחדש כן היכא דאפשר ליישב בלאו הכי ויש להוסיף דגם הפוסקים הביאו דין זה.

הענין הוא שמתחייבין כליה כיון שאין יודעין סדרי קילוס של גבוה ולכך נענשים (ראה תוס’ חגיגה יג ע”ב ד”ה מזיעתן, ואף שהלשון נטרד הנזכר בתוס’ שם אינו בהכרח ביטול גמור כמ”ש בתוס’ שם יד ע”א, מ”מ בטלי נזכר בגמ’ שם יד ע”א ומתחייבין כליה נזכר בתוס’ שם יג ע”ב.

וכן משמע ברבינו בחיי בראשית כח יב שהמלאכים הבטלים לא נשאר מהם.

וע”ע במלבי”ם (שמות כג כ) שהזכיר בשם חז”ל שאותם המלאכים נטבעים בנהר דינור, ויש להוסיף שהלשון נטרדין בגמ’ חגיגה שם נזכר באופנים אחרים לעוד שיטות לענין נהר דינור, ובתוס’ הנ”ל בדף יג ע”ב נזכר נטרדין לענין המלאכים הללו, ועי’ במלבי”ם שם עוד בהרחבה בביאור הענין.

וכן יסד הפייט ביוצר לפ’ שקלים (אז ראית וספרת) ומשהם מפארים עוד לא שונים כי בנהר דינור שחים וניתנים.

והנה מאחר שנזכר בגמ’ שאותם המלאכים נבראין מנהר דינור א”כ א”ש שכשבטלין חוזרין לשם.