(מכתב) לענין התנאי שחידשתם, שיכוון שאינו יוצא מצוות סוכה עד לפני שבא לברך לישב בסוכה, ובזה ירוויח שיוכל לישב בברכות ראשונות של קידוש (כדעת הגר"א), יש לציין שמצאתי כתוב כעי"ז בשם מהר"ש מנוישטט (דאיהו חד מקמאי ממייסדי מנהגי ק"ק אשכנז המובאים בפוסקים כידוע) ונקט לכוון שלא לצאת במצוות סוכה עד אחר ברכת לישב עי' להלן.
ולכן יש מקום שאכן הוא מועיל גם להלכה לדידן, ותלוי בנידון של כוונה הפכית שבבית יוסף הל' ר"ה הביא פלוגתא דרבוותא בזה, אם כוונה הפכית מועלת או לא, (וגם דקי"ל שמצוות צריכות כוונה עכ"פ בדאורייתא, לפי הרבה פוסקים הוא רק מטעם ספק ולא מטעם ודאי ולכן כאן אם בלא כוונה מועלת לפטור עצמו מברכה יהיה בתורת ספק לדעות אלו, אבל כוונה הפכית הוא חזק יותר ועדיין אינו לכו"ע כמבואר בב"י שם) ואמנם סוגיין דעלמא להלכה שמועיל כוונה הפכית (ועי' גלהש"ס לרע"א סוכה לט ע"א וביאור הלכה הל' ציצית לגבי ציצית בבית המרחץ ושוע"ר סי' תפט סי"ד לענין ספירת העומר, ובתשובתי לגבי הנחת תפילין בלא כוונה לקטן המתלמד).
ואם אינו מכוון שלא לצאת במצוה, הרי כבר יצא כבר ברגע שנכנס לסוכה לדעת כמה פוסקים (ולדעת הב"ח יש לדון בזה כמו שכתבתי באידך תשובה ועכ"פ לכו"ע יצא כבר כשישב בסוכה), ואם מכוון רק שלא יתחייב בברכה, כוונה זו הרי אינה מועלת, א"כ צריך לכוון מזמן הישיבה שלא לצאת במצוה, ולפי הצד שעיקר המצוה מקיים כבר בכניסה לסוכה ורק דהברכה נתקנה על הישיבה לפי צד זה יש לדון אם סגי שמשעת תחילת הישיבה מכוון שאינו יוצא ידי חובת המצוה או שצריך לכוון כבר מהכניסה לסוכה, והנידון בזה אם כוונה הפכית מועלת להפקיע ממנו קיום המצוה אחר שכבר החיל עליו המצוה, וצריך להתיישב בדבר (ויש קצת ראיה מסוגי' דשייך לשמרן בתפילין בלילה דחשיב שלא למצותו בתפילין שהניחן קודם לכן ביום, לפי פירוש קצת אחרונים, כמו שהביא בתשובה הנ"ל דתפילין).
[ובשם מהר"ש הנ"ל הובא דמשעת כניסה יכוון שלא לצאת עד אחר הברכה, וזה אזיל לפי הצד שברכת לישב היא מזמן הכניסה לסוכה].
וגם יש לדון האם הברכה היא על המעשה של ההתיישבות או גם על מה שכבר מיושב, וגם לפי הצד דבעינן להרמב"ם מעשה התיישבות מה הדין במיושב ועומד, ועי' תוס' שבועות ל ע"ב בערך ותוס' יבמות צ ע"ב ודוק.
אבל בפשטות אין חיוב ברכה לברך על מעשה ההתיישבות אלא על עצם מה שמיושב בסוכה, אלא שיש להעיר דבפוסקים מבואר לגבי ציצית ותפילין שאם מברך אחר הנחתן צריך למשמש בהם קודם שמברך לכתחילה (אא"כ לובש טלית אחרת שבזה דעת המחבר שאינו צריך למשמש בציציות של טלית ראשונה), ודין זה הוא לכאורה גם אם היה כוונה הפכית עד עכשיו, כיון שהברכה צריכה להיות עובר לעשייתן, וגילו לנו הפוסקים בזה דלא סגי שיש מעשה אחר ברכתו אלא צריך להיות ניכר התחלת המעשה עם הברכה, ואדרבה כיון שהיה כוונה הפכית עד עכשיו יש מאידך גיסא יותר סברא לחייבו למשמש עכשיו בטלית או בתפילין כדי להראות שמעתה ואילך בא לקיים המצוה, הלכך בניד"ד אם מתיישב קודם לכן בסוכה ועכשיו בא לצאת ידי חובה ועד עכשיו היה כוונה הפכית, א"כ לכאורה צריך לעשות משמוש, ומשמוש בניד"ד הוא לקום ולשבת (דעל משמוש לחוד ג"כ יש שיטות שמברך בתפילין ודמי להתיישבו בסוכה שהוא הברכה לחלק מהפוסקים עי' בב"ח סי' תרמג), הלכך כבר יותר טוב לשבת בברכת בפה"ג שזה כל הבעיה בעמידה בקביעות על היין כמבואר במרדכי ובמור וקציעה, וכל הנידון בקביעות על היין (שמצריך הסיבה לדידהו וישיבה לדידן כמ"ש בתוס' ובשו"ע) הוא רק על פת ויין בברכות מג ע"א, וממילא יוכל אח"כ להמשיך ברכת הקידוש בעמידה אם ירצה ולישב קודם שמברך לישב בסוכה.
והנה הואיל דאתאן לזה כשניכנס לבירור דעת הרמב"ם בזה צ"ב דהנה שי' הרמב"ם בפ"ו מהל' סוכה הי"ב שמברכים לישב בסוכה בכל זמן שיכנס לישב בסוכה, וממילא צ"ב למה שלא ישב קודם הקידוש ויברך לישב, ואם משום שצריך לסדר הכל (לכתחילה) על הכוס כמ"ש הרמב"ם שם, וממילא ברכת היין והקידוש קודמים לברכת הסוכה, א"כ מטעם זה גופא מה בכך שישב מקודם הרי בלאו הכי ברכת היין וקידוש היום קודמים והנ"ל נמצא שמדינא אינו מברך עד אחר ברכת היין וקידוש היום, וא"כ למה אינו מתיישב קודם כל הברכות, וצ"ע.
ויש לומר (ואפשר דלזה כוונת המשנ"ב בסי' תרמג ס"ב) דכמו שאדם מחוייב לברך עובר לעשייתן כאשר הדבר באפשרותו, הוא הדין לכתחילה מחוייב אדם שלא להכניס עצמו למצב שלא יוכרח לברך עובר לעשייתן, ולכך מחוייב לכתחילה שלא לגרום לעצמו חיוב של ברכת לישב בסוכה בזמן שעכשיו יצטרך בעל כרחו להקדים ברכה אחרת ולהפסיד שמחמת זה לא תהיה ברכת הסוכה עובר לעשייתה, ובנוסח אחר יש לומר דאינו מחמת שמבטל מעצמו לברך עובר לעשייתן, אלא מחמת שסו"ס מתיישב בסוכה בלא ברכה (היינו כשמברך ברכת היין ועדיין לא בירך לישב בסוכה) ואמנם ברכת היין קודמת, אבל לכתחילה אין לו להכניס עצמו להקדים קיום המצוה בלא ברכה.
ויש לדון אם רוצה רק לישב בברכת היין ולעמוד בברכת קידוש היום ולישב בברכת לישב בסוכה, בלא לכוון את התנאי הנ"ל בשעת ברכת קידוש היום, האם עביד שפיר או לא.
ולהנ"ל יוצא שהדבר תלוי ועומד בין ב' הביאורים הנ"ל, דלפי הביאור הראשון שהוא מחמת שמבטל מעצמו שהברכה היא עובר לעשייתן, יוצא דבכה"ג סגי כיון שסו"ס מברך עובר לעשייתן, אבל לפי הביאור השני שהוא מחמת שמכניס עצמו למצוה קודם אמירת הברכה א"כ באופן זה לא סגי כיון שסו"ס הרי מכניס עצמו למצוה קודם אמירת הברכה ויש למנוע עצמו מזה ולאחר את המצוה לאחר הברכה היכא דאפשר (ואע"ג דמתיישב ונעמד מ"מ כיון דמדאורייתא וגם מדרבנן כל זמן השהות בסוכה הוא זמן מצוה ורק אינו בברכה כשאינו יושב א"כ גם כשמתיישב ונעמד הכל הוא מצוה אחת עם הישיבה השניה ויש לאחר את המצוה).
ולפו"ר הו"א דבאמת ב' הטעמים איתנהו, גם הטעם שמבטל עצמו מה שהוא עובר לעשייתן וגם הטעם שמקדים המצוה קודם הברכה, וגם הטעם שמכניס עצמו למצוה קודם אמירת הברכה, וממילא יש להחמיר ולא לעשות כן (אלא עם התנאי הנ"ל אם קי"ל שמועיל), אבל במשנ"ב סי' תרמג סק"ד הזכיר רק הטעם הראשון ויל"ע, ואם נימא דבאמת הטעם השני אין המשנ"ב סובר מזה יש לומר דאין איסור לקיים מצוה בזמן שאינו יכול לברך מידי דהוה אספק מצוה שעושה בלא ברכה שאין שום ענין להימנע מזה דאי"ז ברכות הנהנין שאסור לקיים בלא ברכה אלא חיוב ברכה דרמיא עליה כשבא לקיים מצוה אם יכול לברך, אבל הב"ח אה"נ הזכיר גם מעין סברא השניה וגם השעה"צ על המשנ"ב סי' תרמג (בסק"ד של השעה"צ) הביא דעתו של הב"ח עם דעת הט"ז עי"ש.
וגם הט"ז אין בהכרח חולק על זה דלא מיירי באופן זה שאינו אוכל, אלא הט"ז בעצם סובר דאכילה בלא ישיבה שייך לברכה כמו ישיבה לחוד דהרמב"ם בחיובי ברכת לישב לא בא להקל אלא להחמיר אלא רק לומר דישיבה לחוד מחייבת ולא רק אכילה וממילא לא יישב עד הברכה, ובאמת להט"ז גופא (מלבד מה שאין שום הכרח להיפך, מלבד זה =) יש מקום לפרש דהבעיה לשבת בקידוש להרמב"ם היא רק מצד שמקיים הברכה קודם המצוה, שהרי הברכה יכולה שפיר לחול על עצם השתיה בסוכה ואעפ"כ לא סגי בזה כיון שכבר ישב קודם, שמשמעותו שהתחייב בברכה לפני שאמר הברכה בפועל.
נמצא דבאמת ב' הטעמים איתנהו ולכן בלא הכוונה הנ"ל ודאי לא סגי גם אם עומד בינתיים בברכת קידוש היום.
ואולי יש לומר עוד פתרון נוסף דמעייל בה מאני מיכלא בזמן ברכת היין וקידוש היום עד שבא לברך לישב בסוכה ובאופן זה לקצת פוסקים א"א לברך לישב בסוכה עד שמוציא המאני מיכלא, עי' בפוסקים שהביא בשעה"צ סי' תרלט סקי"ג ואכמ"ל, ואולי יש לסמוך עליהם לענין ספק ברכות להקל עכ"פ במקום צורך כזה, וצריך להתיישב אם הך דינא דמעייל בה מאני מיכלא בשביעי הוא גם בשאר ימים כשצריך לפסול סוכתו לענין לישב, דשמא רק מפני כבוד יו"ט האחרון הותר לעייל כדי לפסול דאז מן המנחה ולמעלה יש היתר מיוחד לפנות כליו עי' משנ"ב סי' תרסו סק"ט, אבל בשאר ימים שמא בכל גווני איסורא כדקאי קאי, ועי' סי' תרלט ס"א, וצריך להתיישב לצורך כזה מה הדין.
(יעוי' בספר גן שושנים עמ' שא שהבין בפשיטות מדברי הרמב"ם הנ"ל דלענין ישיבה בסוכה אין מועלת כונה שלא לצאת ויש לדון בדבריו, ועי' חיים באורך עמ' תשסד).
מק"ט התשובה הוא: 122983 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/122983