נשלח להרב גמליאל רבינוביץ

כן.

מקורות:

****

לענין שם זה יש כמה נדונים נוספים לדון בהם וכדלהלן:

א) הנה דינא הוא כנפסק בשו”ע ונו”כ אה”ע סי’ קכט סל”ד שבשם שאינו לשה”ק כותבין בסופו באל”ף, ויש לדון אם חשיב שם זה כשם שהוא לשה”ק או לא (ויתבאר להלן), ומאידך גיסא נזכר בפוסקים דאזלינן בתר מה שנוהגים לחתום (עי’ ב”ש על השו”ע שם סקמ”ה וסק”נ ובב”ש שמות אנשים אליהו ובעוד הרבה פוסקים), ויש לדון מה העיקר בזה.

והגרח”ק הורה לי לגבי שם עקיבא בכתובה לכתוב כחתימה, ואמנם שם הנידון בשם שגם העולם רגילין לכותבו בשם עקיבא, ובב”ש סקמ”ה שם משמע דהחתימה היא היותר קובעת כשיש ב’ כתיבות וכן מבואר למסקנת הח”מ שם סק”ב.

היוצא בזה לפו”ר דאשה זו שחותמת בחתימה חאנטשה וכ”ש שכך מקפידים כל המשפחה לכתוב מסיבתם, אין לחשוש לכתוב שמה בכתובה חאנטשה.

ב) לגוף ענין כתיבת חאנטשה יש להעיר דתכן שבכתובים בחו”ל מצינו יותר שכתבו חאנטשע אף יותר מחאנטשא ואפשר שכ”ה לפי מטבע לשון יהודית (אידיש), ומ”מ מבואר ברמ”א באה”ע ס”ס קכט שא”צ להקפיד בשינויים בין המקומות בכה”ג אף בדברים שיש בהם שינוי בשמיעה, ומ”מ כיום בעברית שיש נטיה לכתוב סיומי שמות בה”א מחמת מטבע הלשון המדוברת שמסיימים הרבה מילים חדשות בה”א גם מילים שאין מקורן מלשה”כ (וכן שמות בעברית כגון מאיה גליה וכיו”ב), וכמו שידוע שבעברית כותבין ניטשה ולא ניטשע או ניטשע, וגם יש צד לטעון דיש ללמוד בכל זה גם מתעודות ממשלתיות לקבוע מנהג כתיבת שמות מאחר ובהם כל אחד כותב בהם שמו ושם בניו כרצונו ויש מגמה לדייק בזה [אם כי מן הסתם בעברית נכתב חנטשה בלא אל”ף כלל, אבל אל”ף כזה אינו פוסל עכ”פ בכתובה], ויש בזה ג”כ מעין מה שהזכירו הפוסקים על חתימה או על עלייה לס”ת, וכ”ש אם כל המשפחה כותבין השם באופן זה כבאות הקודם.

ג) לגוף השם חאנטשה אם חשיב שם בפני עצמו או תואר לשם חנה, הנה בהגהות מהרש”ם על שמות גיטין של בית שמואל אות ח סק”ג לגבי גט כתב דשם חאנטשע א”צ לכותבו אלא חנה בלבד, ומקור דבריו משמות גיטין של הד”ח סק”ב ושם אי’ חנטשא (בלא א’ אחר הח’ ובלא ע’ בסוף), ועי”ש בבית שמואל ובהגהות מהרש”ם שם מה שדן עוד בשמות חניכה של חנה אם צריך לכתוב החניכה או רק השם, ובשו”ת בית יצחק (המצויין להלן) נקט לגבי שם חנטשה אשר שמה מעריסה חנה לכתוב חנה הנקראת בפי כל חאנטשה ועכ”פ הוה פשיטא להו שהוא שם חנה, וכן בגט מסודר שמות נשים הישנים כתב חנטשה, ומשמע שם מאוד מדבריו דשם זה אינו בנקראת מעריסה חנה.

ומאידך גיסא מצינו לרמ”מ אלתר בנו של השפ”א אבדק”ק פאביאניץ שנקט בפשיטות דיש לכתוב חאנטשא עי”ש (ועיקר הנידון שם אינו שייך לענייננו), וכעי”ז בליקוט שמות קב ונקי בשמות נשים יא ע”ב כתב הענטשא (היינו למבטאין בה”א דיש חילוק בין המדינות וכותבין כפי המדינה כמ”ש הרמ”א בס”ס קכט).

ומשמע דהחילוק הוא אם נקראת מעריסה או לא וכלשון הבית יצחק שם, וכן משמע בגט מסודר שם וכן משמע מלשון הטיב גיטין (גבי חנינא) בשם רש”ל דמה שאין כותבין חנינא וכיו”ב בגט הוא רק אם שם העריסה היא חנה (וכעי”ז שם לגבי שם חינא חילק בזה, אם כי בשם חינא היה לו טעם לטעון דיש לה משמעות בפני עצמה).

ולכן בניד”ד שנקראת מעריסה רק חאנטשה אין לכתוב חנה כלל אלא רק חאנטשה.

ד) לגוף קפידת המשפחה לכתוב בה’ ולא בא’ כדי שלא יהיה דומה לחנה כשם האמא איני יודע מהות הקפידא בזה אם יועיל לענין זה, דאדרבה שם חנה מסתיים בה”א וכך הוא הכלל שהביאו הפוסקים רב אדא בר אהבה דכל שם שהוא לשה”ק מסתיים בה”א ושם שהוא בלשון אחר מסתיים באל”ף (הובא בבהגר”א בסי’ קכט), וכן בשם חנולה בשמות גיטין של הב”ש אות ב’ נזכר שכותבין ה”א בסוף כדי שיהיה ניכר שהוא שם חנה, וכעי”ז כתב בפ”ת אות נ’ לגבי שם חנציה בשם מהרי”ש שפירא דיש לכתוב בה’ בסוף משום שיוצא משם חנה, וכ”כ הד”ח גופיה בעוד מקומות (עי’ ישיב יצחק חלק כ”ו אה”ע סי’ עז) דמה שיוצא משם חנה יש לסיים בה”א, (ועי”ש בישיב יצחק מה שכתב ליישב הסתירה בד”ח בזה לענין חאנטשא, דהרי מסכים שהוא בא משם חנה ואעפ”כ הזכירו באל”ף, ואחד מהדברים שהזכיר שם הוא דלאו דוקא נקט כיון דסובר שאין שם זה נכתב בגט, ובאמת יש לציין דדבר השייך במציאות דכל עוד דלא מיירי לענין כתיבת השם בגט יכתבוהו כמנהג העולם בשם חאנטשא או חאנטשע כל אחד לפי מקומו, ולכן גם המהרש”ם לא הקפיד במה שהעתיק את התיבה בשינוי מהד”ח, ולפ”ז הדר דינא דעיקר הכתיבה צריכה להיות בה”א כמו שנתבאר במסקנת הדברים, והמעיין ימצא הרבה בסי’ הנ”ל וכן בחלק מ”ו סי’ ע בתשובה שכתב לכת”ר, ונסתייעתי בדבריו וכאן לא באתי אלא בקצרה ושם בא בהרחבה).

א”כ אי איתא שיש כאן מה להקפיד כדי לעשות היכא שלא יהיה ניכר שהוא שם חנה אדרבה לכאורה יש להקפיד לכתוב בא’ בסוף ולא בה’, ועם כולי האי עדיין לא מהני שיהיה בזה היכר שאינו שם חנה דהרי הא’ והה’ לכמה פוסקים אינו לעיכובא (עי’ במהרש”ל דגיטין מה שהביא מרבנן קמאי לענין שם עקיבא ומה שהבאתי עוד בזה בתשובתי על שם עקיבא), וגם לשי’ הבית אפרים אבה”ע סי’ צד שֵם הנגזר מֵחנה כגון חנניה אין לכתוב בה”א כדי שלא יהיה נשמע שיש כאן הברה בפני עצמה לה”א והיינו הנקרא בלשונינו פת”ח גנובה, ואמנם עיקר דברי הבית אפרים נאמרו לגבי שם המסתיים בי’ וה’ שיש לסיימו באל”ף ולא בשם כגון חאנטשא כדמוכח מדבריו שם, [ובלאו הכי האחרונים סתמו דשם הנגזר מלשה”ק כותבין בה”א כמבואר בב”ש שם וכן בכלל ט”ו דשם הנגזר מלשה”ק כותבין בה”א וד”ח ומהרש”ם שם ובית יצחק אה”ע ח”ב סי’ כג ועוד פוסקים עי’ בישיב יצחק חלק כו שם, ומסתמא מיירי בכל גווני, ועי’ עוד דעות בענינים השייכים לזה בישיב יצחק חמ”ו שם].

רק דאם באמת מכוונים לומר שאינו כינוי לחנה וגם לא נקראת מעריסה כלל בשם חנה עי’ באות הקודם דבלא נקראה מעריסה חנה א”כ שמה הוא כמו שהיא נקראת עכשיו, וממילא יתכן דמחד גיסא יש לה שם שבא מהשם חנה ולכן יצטרכו לכותבו בה”א, ומאידך גיסא אינו ממש השם חנה שהרי אין כותבין בגט חנה אלא כמו שהיא נקראת (וממילא גם בניד”ד שהאמא נקראת חנה והבת חנטשה אף שהוא במקום שנהגו שלא יהיה השם שווה לאם ולבת מ”מ אין פגם בזה כיון דסו”ס הן ב’ שמות אע”פ שיוצאות מלשון קודש ואע”פ שיכתבו בה’ מחמת זה).

וממילא אפשר לכתוב לכתחילה בכתובה בה”א, חדא דהוא שם היוצא מלשון קדש דלהרבה הפוסקים נכתב באל”ף (וכפי שנתבאר ע”פ דברי הגט מסודר בשמות נשים הישנים דאין זה סותר שהוא שם בפני עצמו בגט כיון שנקראת רק בשם זה מעריסה ואעפ”כ נכתב בה”א כיון שהוא שם היוצא מד”ת, וכ”ש עקיבה דלהרבה פוסקים הוא בה”א והרחבתי בתשובה אחרת), וכבר כתב הבית יצחק שם דאין לזוז מכללי הב”ש סקט”ו שכל שם הבא משם קודש יש לכותבו בה”א, ועוד יש לצרף שהרי רגילה לחתום כן ורגילין הרבה לכתוב כן, ובפרט דיש לצרף שבעברית שלנו (כגון במסמכים ותעודות ממשלתיות) מסתמא הנטיה היא לכתוב בה”א שמות ממין זה, והרי נזכר ברמ”א דעכ”פ שכשמורגש במבטא יש לילך אחר מבטא המדינה, ויש לדון אם גם בכתיבת המדינה, ובפרט דלהרבה פוסקים אפי’ בגט עיקר הדעה שאינו לעיכובא אם כתב בה”א במקום באל”ף [עי’ רמ”א סי’ קכט סל”ד ובתשובתי לענין השם עקיבה – עקיבא], וממילא בכתובה שאינו לעיכובא כלל כיון שהוא שטר חוב בעלמא ומעיקר הדין סגי בכל שטר ששייך לתבוע בו בב”ד, א”כ אין להקפיד כלל, והנלענ”ד כתבתי.

ויש להוסיף בזה דגם דיש פוסקים שהזכירו חאנטשא או חאנטשע מ”מ א”א להביא ראיה ברורה לדידן אם נכתב במקומינו יותר בה”א, משא”כ לאידך גיסא פוסקים שהזכירו בה”א כ”ש שיש להביא ראיה לדידן.