הנה בברכת התורה של שחרית יצא ידי חובה שכן עיקר הברכה אמר כבר ונתן לנו תורת אמת ברוך אתה ה' נותן התורה, והנוסח אינו לעיכובא וגם מה שצריך לומר מעין חתימתן סמוך לחתימתן אינו לעיכובא כדמצינו להדיא במה שנתבאר לענין ...קרא עוד

הנה בברכת התורה של שחרית יצא ידי חובה שכן עיקר הברכה אמר כבר ונתן לנו תורת אמת ברוך אתה ה' נותן התורה, והנוסח אינו לעיכובא וגם מה שצריך לומר מעין חתימתן סמוך לחתימתן אינו לעיכובא כדמצינו להדיא במה שנתבאר לענין ברכות אמצעיות של שמונ"ע שאינו לעיכובא כשמקצר ולא אמר מעין חתימתן.

אולם מה שיש לדון בזה בברכת העולה לתורה האם יצא בזה, דבפוסקים במהרי"ל ובמג"א ובמשנ"ב ועוד מבואר דאם אמר אשר בחר בנו לאחר הקריאה (עכ"פ אם כבר אמר אשר בחר בנו ברישא דלולי זה הו"ל פלוגתת המהרי"ל ובאר שבע ועוד עי' במשנ"ב), לשיטת הנך רבוותא לא יצא יד"ח, (והשער אפרים ועוד חלקו על זה וכמשנ"ת בתשובה אחרת), וא"כ יש לדון כאן מהו החלק בברכה שמעכב האם מעכב רק שהברכה שלאחריה תהיה שונה מהברכה שלאחריה או גם נוסח מתוך הברכה, דיש מקום לטעון דרק בעי' שיהיה נוסח שונה שלא יברך ב' ברכות דומות זאח"ז, דהיכן מצינו שבדיעבד נוסח יעכב כמו כאן דהרי פסק המשנ"ב סי' סח שנוסח אינו מעכב שזה למדנו מדין בריך רחמנא המוזכר בגמ' אבל לפי הצד דבעי' שיהיה שונה ניחא, ובזה מיושב שי' הבאר שבע שקבלוהו הרבה מן האחרונים להלכה שאם היפך ראשונה לשניה יצא, דהעיקר שיהיה ברכה שונה, אולם יש לטעון דשמא יש טעם למה הנוסח שונה לאחריה כדפרש"י לענין תפילין והובא ברא"ש וממילא שם יש לטעון דהנוסח מעכב כמשנ"ת בתשובה אחרת ויש לדון גם כאן, (עכ"פ להבאר שבע לכאורה א"א כאן לטעון כן ומהרי"ל מחמיר טובא אפי' בברכת הנהנין לדעת הגליון במנהגי מהרי"ל, ולא קי"ל כוותיה, והארכתי בזה בתשובה אחרת, אם כי זה נידון בפני עצמו ולא שייך לנידון התשובה כאן), ואת"ל שהנוסח מעכב עדיין יש לדון האם מה שמעכב בנוסח הוא מה שנוסף תורת אמת או מה שנוסף וחיי עולם נטע, ואת"ל דחיי עולם נטע יש לדון האם נסע יש לפרשו נשא בתוכנו אע"פ שהשי"ן של נשא בקמץ (ובמשנ"ב בסי' קמב נראה דא"א לפרש דאפי' מלעיל ומלרע הביא שם דעות דאם משנה המשמעות מעכב) ומיהו גם נסע ממש אינו מופקע לעניננו דגם ברז"ל מצינו לשונות שהתורה ירדה מן השמים לארץ עי' בשבת פז גבי שטן ועוד.

והנה מאחר דאפי' אשר בחר ממש הוא פלוגתא ויש שתפסו שסב"ל (בפרט להסוברים דאזלי' בתר חתימה ועי' בתשובה נפרדת ע"ז) ומאחר דהב"ש שהרבה פסקו כמותו להלכה לא יוכל לסבור דמעכב כאן א"כ גם כאן לא יחזור אחר ברכה זו ויענו אחריו אמן.

ויש להוסיף דאדם זה שמן הסתם לא הורגל הרבה בהברה אשכנזית וממילא כשמנסה להתפלל בהברה אשכנזית בהברה שלו מתחלף בין ט' לס' וניכר מה שרוצה לומר לפי ההברה שלו, ויש לדמותו למש"כ המהרי"ט לענין חליצה, ושמעתי שבדברי המהרי"ט הנ"ל מיישב הגריש"א המנהג (והוא מנהג כל ישראל בזמנינו דלא כמו שערער על זה ונשתקע הדבר ולא נאמר) שסומכים על כל ההברות בכל ענין וגם לצאת מבני הברה אחרת (כמ"ש הקה"י במכתבו) והיינו אע"פ שפשוט מסברא וגם מבואר בפוסקים (הגר"ז ואג"מ, וע"ע מה שהובא בשם החזו"א בספר אעלה בתמר) דרק אחת מן ההברות אמיתית, והיינו שבכל ויכוח יש הכרעה ולא שיש הברה אחת הנכונה בכל דבריה (ראה הגר"ז הנ"ל), מ"מ סגי במה שמוכח וידוע  מה רוצה לומר ושכך הלה"ק שלו, והיינו אע"פ שאומר דבר שמשנה המשמעות או דבר שאין בו משמעות כלל להברות אחרות שאפשר שהן הנכונות, ואפי' במערב ב' הברות הקילו ג"כ פוסקי זמנינו בדיעבד כיון שניכר וידוע מה הוא אומר.

ומצאתי כתוב עוד בשם הגרי"ש דשינוי מנהגים שמשנה האשה אחר נישואין (שיש לזה מקור מתשב"ץ ועוד פוסקים שהוא חובה) מ"מ שינוי הברה א"צ לשנות להברת הבעל, והיינו כמשנ"ת שאינו בחיוב של מנהג משום שכך הוא ניב וביטוי ולשון האדם.

קרא פחות

א. מה ששאלת אם אפשר לקרוע בחולצה פנימית שתחת לחולצתו, אי אפשר מכיון שהמנהג הוא שהקריעה היא בבגד העליון (וכ"ש להמחמירים שצריך לקרוע גם את הבגד הפנימי), אבל יכול להסיר את החולצה העליונה לפני שמגיע לשם ואז לקרוע את ...קרא עוד

א.
מה ששאלת אם אפשר לקרוע בחולצה פנימית שתחת לחולצתו, אי אפשר מכיון שהמנהג הוא שהקריעה היא בבגד העליון (וכ"ש להמחמירים שצריך לקרוע גם את הבגד הפנימי), אבל יכול להסיר את החולצה העליונה לפני שמגיע לשם ואז לקרוע את הבגד התחתון (ראה תשובות והנהגות ח"א עמ' שלא), אבל אם כבר ראה את הכותל המערבי כשלבוש בבגדו העליון אינו יכול לקרוע בגדו התחתון (חוט שני נושאים שונים עמ' שעד), ויש שהקילו גם בזה (אחר כתלינו להגר"ש דדבלצקי אות יג).

ויש עוד נידון נוסף איזה בגד עליון קורע אם החולצה או החליפה (באדם שמגיע לבוש חליפה), ובזה בני אשכנז נהגו החליפה ובני ספרד בזמנינו נהגו לקרוע החולצה שלא החשיבו החליפה כבגד העליון בזמן זה ואכמ"ל.
ב.
מה ששאלת באיזה צד קורע הקריעה היא כנגד הלב, כמו שביארתי בתשובה נפרדת (ד"ה הקורע בגדו, מק"ט 7786) ושם נתבארו עוד כמה פרטים בדיני הקריעה.

ג.
מה ששאלת כמה היא הקריעה, שיעור הקריעה הוא טפח ואם כבר קרא קודם לכן על ירושלים אז הקריעה על המקדש היא תוספת כל שהוא, וכמו שנתבאר בתשובה הנ"ל.

ד.
מה ששאלת מה אומר בזמן הקריעה, התשובה כדלהלן:

לכאורה יאמר הנוסח ערי קדשך היו וגו', כדין הרואה ערי יהודה, דהרי בהמ"ק בכלל ערי יהודה, ואחר כך ציון מדבר היתה ירושלים שממה כדין הרואה ירושלים, דהרי בהמ"ק הוא בכלל ירושלים, (ומעיקר דין גמ' ושו"ע סי' תקסא היה צריך לומר לפני כן כשראה את ערי יהודה וירושלים וגם לקרוע אז, אבל האידנא נראה שלא כ"כ שמענו ממנהג זה, וכנראה סוברים שהברכה רק בזמן שאינה מיושבת ועכ"פ תחת רשות אויב, ועי' מראי מקומות בנידון זה במשנה אחרונה על המשנ"ב ריש סי' תקסא, ומ"מ גם האידנא ודאי צריך לומר כן על בהמ"ק, אם לא שנאמר שלא תקנו ב' אמירות על דבר אחד כמו שלא תקנו ב' קריעות בראיה אחת, כמבואר בשו"ע שם ס"ג, אבל אין שום הפסד באמירתו ומוסיף טעם לשבח).

ואחר כך אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש כמבואר בשו"ע שם, ונראה דאם לא אמר יכול עדיין לומר אחר הקריעה ואינו צריך לקרוע שוב בשעת האמירה שבדיעבד אין אמירה מעכבת את הקריעה.

אבל שוב נראה דיש מקום לטעון דעכ"פ האידנא השתא בזמנינו אינו אומר אלא הפסוק דבהמ"ק בית קדשנו וגו', דהנה נחזי אנן כשרואה בתי גוים בערי יהודה ובירושלים לא נהגו לומר הפסוקים ולקרוע דמ"מ הוא מיושב ולרווחא דמילתא גם רובו שלא בבעלות גוים (לחשוש למש"כ המשנ"ב בסק"ב שאם הוא תחת ממשלת ישמעאלים חשיב כמו בחורבנן), ודכוותה גם בזמן בית ראשון כשהיו ישראל על אדמתן קודם כל הגלות היו מקומות שמיושבין בגוים, והעיקר שלא היו תחת ממשלת גויים.

וגם אם נימא דבבית ראשון לא תקנו מחמת שעדיין לא היה חורבן והאידנא כבר תקנו כיון שכבר היה חורבן ולא בטלה התקנה גם כשהחורבן מתבטא רק בממשלת גוים, ואה"נ בבית ראשון היו מקומות תחת ממשלת גוים ורק לא תקנו לברך, כך היה מקום לומר, אבל האידנא אין המקום בכללותו תחת ממשלת גוים, וא"כ אין הברכה מצד זה.

אלא הטעם שקורעין גם האידנא על בהמ"ק מחמת שהקדושה היתרה שבו היא בחורבן ובגלות, כלומר דאין שם בהמ"ק וא"א לבנותו מחמת גוים ששם, וא"כ ענין הבהמ"ק ששם חשיב דאכתי יש חורבן.

הלכך יש מקום לטעון דכשם שאין רגילין לקרוע על ירושלים וערי יהודה מטעם שאין חורבנן ניכר מאותו טעם גופא הרי אין חורבן ערי יהודה וירושלים ניכר בבהמ"ק שלפנינו לפי ההגדרה הנזכרת, וכל הניכר שם הוא רק חורבן בהמ"ק.

קרא פחות