ברמ”א סי’ תקנג ס”ב ומותר ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל עד בין השמשות מיהו בחול נוהגין לחלוץ מנעלים קודם שיאמר ברכו ואם הוא שבת חולצים לאחר ברכו ואם הוא ש”ץ וכו’ עכ”ל, מסתבר דכל הנידון כאן בברכו שהיו נוהגין לומר מבעוד יום, כמו שביאר בדבריו הגרשז”א.
ויש להוכיח כן דאם מיירי בברכו משחשיכה א”כ מהיכי תיתי להמתין עד ברכו, וממילא גם בת”ב שחל במוצ”ש לא נזכר כאן היתר להשאיר הנעלים בבין השמשות (כמו שיש שטענו מטעם אבלות בפרהסיא בספק שבת) אלא אדרבה שאם אומר ברכו מבעוד יום צריך לחלוץ מנעליו קודם שקיעה, וכן הובא במג”א להלן סי’ תרנו שאם הבדיל מבעוד יום נאסר בכל דיני ת”ב, והובא גם במשנ”ב לעיל בהל’ הבדלה.
ועוד דהו”ל למימר מיהו וכו’ אין חולצין מנעלים אלא עד קודם שיאמר ברכו, ומהו נוהגין לחלוץ מנעלים קודם שיאמר דמשמע דחומרא קאמר.
ועוד דמה טעם יש למנהג זה דלמה לא יחלצו מנעלים קודם לכן ומה טעם יש בזה.
ועוד דמה באמת נשתנה בזמן שקודם ברכו כיון שאין אז שום שינוי במציאות.
ועוד דממש”כ מיהו משמע דבא לאפוקי ממה שאמר קודם לכן שמותרים עד בין השמשות, ולא כמו שתרצה לבאר שבא לאפוקי ממה שאסורין משקיעת החמה ואילך דנוהגין שאין אסור.
אבל לפי מה שנתבאר דקאי על ברכו שמבעוד יום ניחא דלחומרא קאמר והשינוי הוא משום דהברכו מכניס יום חדש ובעי’ דבברכו כבר יהיה בתענית וכ”ז מיושב.
היוצא מזה דאין מקור מהרמ”א כאן לאלו הנוהגים לחלוץ אחר שהוציאו שבת, וכן לענין אכילה קי”ל דיש להפסיק בשקיעה אף דהוא ספק שבת ואף בפרהסיא דיש לטעון מצד אבלות בפרהסיא [כעין מה שהביא השו”ע בהל’ אבלות בשם ר”ת גבי ס”ת דכל היכא דמוכח בציבור שעושה משום אבלות מוכח דעתו דחשיב אבלות בפרהסיא].
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 104
מק"ט התשובה הוא: 136337 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/136337
