בביאור דברי רש"י א) כתיב (שמות ל' י"ט - כ"א) ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה ליהוה, ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימתו והיתה ...קרא עוד
בביאור דברי רש"י
א) כתיב (שמות ל' י"ט - כ"א) ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו או בגשתם אל המזבח לשרת להקטיר אשה ליהוה, ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימתו והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדרתם ע"כ, ופרש"י בפסוק י"ט, בבת אחת היה מקדש ידיו ורגליו, ודייק כת"ר ממה שפרש"י כאן ולא להלן בפכ"א, א"כ מדייק זה מ'את' שאינו בפכ"א, והקשה אדרבה בחגיגה י"ב ב' מבואר ד'את' הוא להקדים.
תשובה אינו בהכרח מדפירש רש"י כן כבר בפסוק י"ט שהוא מצד מה שנאמר בו 'את', דגם בלא זה דרך המפרשים לפרש במקרא הראשון בד"כ.
אך מ"מ שפיר יש להקשות מ"ט לא דרשינן מ'את' כאן להקדים ידיהם לרגליהם כמו בחגיגה שם, ואפשר דכאן הוא נדרש לשום מידי אחרינא משא"כ בגמ' דחגיגה קרא דהתם מיותר לדרשא זו.
בכפילות מ"ש ירחצו מים
ב) ומה ששאל מ"ט נכפל ב"פ ירחצו מים, ז"ל המכילתא דרשב"י, יאמר בבואם אל אהל מועד מה ת"ל או בגשתם אל המזבח אלו כן הייתי אומר בין נכנס לעבודה בין שלא לעבודה חייב ת"ל או בגשתם אל המזבח לשרת מה להלן עבודה אף כאן עבודה אלא מעתה יאמר ובגשתם מה ת"ל בבואם אלו כן הייתי אומר להקטרה טעון קידוש לשאר עבודות אינו טעון קידוש לכך נאמר בבאם ובגשתם עכ"ל.
ועיין זבחים י"ט ב', ואידך נמי הא כתיב בבואם אי כתיב בגשתם ולא כתיב בבואם הוה אמינא על כל גישה וגישה כתב רחמנא בבואם וכו' ע"ש בכל הסוגיא.
ולכך נכפל בבואם ירחצו מים ובגשתם ירחצו מים, דכל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא לחדש בה דבר.
האם הקטורת צריכה להיות דוקא ממעות משה
ג) מה שהקשה למ"ד בפ"ק דיומא (ג' ב') קח לך משלך, היינו דכ"מ דכתיב קח לך בעינן משל משה דוקא, א"כ הרי בקטרת כתיב (שמות ל' ל"ד) קח לך, וכתיב והנשיאים הביאו וגו' לקטרת הסמים.
תשובה שמא י"ל דס"ל נשיאים ממש, כמ"ש ביומא ע"ה א', (שמות לה-כז) והנשיאים הביאו את אבני השהם תנא נשיאים ממש וכן הוא אומר (משלי כה-יד) נשיאים ורוח וגשם אין, ומיירי שם גבי מן, כמ"ש לעיל מינה (שמות לו-ג) והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר מאי בבקר בבקר א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מדבר שירד להם בבקר בבקר מלמד שירדו להם לישראל אבנים טובות ומרגליות עם המן ע"כ.
א"כ י"ל שמשה קיבל מן העננים ועשו מהן קטרת [וגם אם הנשיאים הביאו י"ל שהביאו למשה, דהנה גם הבנין עצמו לא המנדב מקדיש, דבונין בחול ואח"כ מקדישין, וגם כאן הרי היה דין שמשה יתן דבר מרשותו, א"כ י"ל שנתנו לו והקנו לו, וממילא הם קיימו מצות נדבת המשכן בנדיבות לבם והמשכן כשר].
ויש להוסיף דבמכילתא דרשו קח לך דגבי קטורת שיהא משה גזבר עליו כמ"ש בפירושי למכילתא דרשב"י ריש פרק י"ב, ולכאורה קשה דזה אינו לא כב' המ"ד בגמ' דיומא שם, דחד אמר משלך וחד אמר כביכול בשלך אני רוצה יותר משלהן, אבל שיהא משה גזבר ע"ז לא אמר לא מר ולא מר, אלא י"ל דבזה מודה שא"צ שלך ממש, אלא סגי שיהא גזבר עליו, ויל"ע היכא דרשו כך והיכא דרשו כך.
במ"ש חז"ל עה"פ אשר העלוך וגו'
ד) בסנהדרין ס"ג א', וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו וגו' (שמות ל"ב ח'), א"ר יוחנן אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו רשעיהם של ישראל כלייה ע"כ.
והקשה כת"ר דבנחמיה ט' י"ח כתיב אף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך אשר העלך ממצרים ויעשו נאצות גדלות ע"כ.
תשובה ז"ל הפסיקתא דר"כ [פ"ט שור או כשב אות ח'] רבי חונה רבי אידי בשם רבי שמואל בר נחמן, מוצלים היו ישראל מאותו המעשה, שאלו ישראל עשו את העגל היה להם לומר אלה אלהינו ישראל, אלא הגרים שעלו עמהם הם עשו את העגל, והיו מונים את ישראל ואומר להם אלה אלהיך ישראל (שמות ל"ב ד') עכ"ל.
וי"ל דעכ"פ לדעת הגמ' אותן בנחמיה היו הע"ר שהם הפליגו יתר על המידה.
ומיהו כאן בפסיקתא נאמר ענין זה על הפסוק בתורה גופה, וכן ברש"י כאן כתב, אלה אלהיך, ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו עכ"ל.
עוד בענין חטא העגל
ה) מה ששאל בפרש"י שכתב גבי חטא העגל, כלום מתקנא אלא חכם בחכם וכו', והקשה שהרי חטא העגל היה כעס על ישראל ולא על העגל, אביא בזה לשון המד"ר שהוא מבואר יותר, וז"ל פרשה מ"ג אות ו', ורבי נחמיה אמר בשעה שעשו ישראל אותו מעשה עמד לו משה מפיס את האלהים, אמר רבון העולם עשו לך סיוע ואתה כועס עליהם, העגל הזה שעשו יהיה מסיעך, אתה מזריח את החמה והוא הלבנה, אתה הכוכבים והוא המזלות, אתה מוריד את הטל והוא משיב רוחות, אתה מוריד גשמים והוא מגדל צמחים.
אמר הקדוש ברוך הוא משה אף אתה טועה כמותם והלוא אין בו ממש.
אמר לו אם כן למה אתה כועס על בניך, הוי למה ה' יחרה אפך בעמך עכ"ל.
וי"ל דמלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא, וכן כל ההנהגה היא בדברים ששייך להקפיד על בנ"א, וצורת הקפידא כאן היתה על מה שהמירו כבוד ה', אך לא שייך להקפיד אם לא היה כאן שום פגם בכבוד.
ואפשר לבאר הענין עוד עפמ"ש הרבה ראשונים (ס' הכוזרי והחינוך ועוד) שלא היה כאן ע"ז כלל, אלא רק עבודת ה', רק שהיה שלא בציוי, וכ"ז היה כלול בתשובת משה, שלא לקחו העגל כתחליף לחכמתו וגבורתו של הקב"ה, ולא להשפעת טובותיו דהיינו הגשמים.
בדרשא דכהנים חייבין במחה"ש
ו) מה שהקשה הר"א פרנק ע"ד הירושלמי פ"ק דשקלים ה"ג דממ"ש זה יתנו ילפי' י"ב שבטים יתנו בגימטריא 'זה' ומינה ילפינן דכהנים חייבין, וקשה דשמא המנין י"ב הוא כנגד אפרים ומנשה, ואכתי שבט לוי מנ"ל.
תשובה גימטריא היא א' מן המידות שהתורה נדרשת בהן, כמ"ש במשנת ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי (פרשה א'), וכיון דתיבת 'זה' ס"ל להירושלמי שהוא מיותר א"כ ע"כ אתא לרבויי מידי, ואם בא לומר שכל השבטים יתנו הא מילתא דפשיטא היא, וע"כ בא לרבות שבט אחר שאינו מילתא דפשיטא כמבואר בשקלים שם.
ומלבד זאת יש להעיר שלא מצינו שום מקום בד"כ שיהיו אפרים ומנשה ב' שבטים אלא רק בחלוקת הארץ או הנשיאים והדגלים שהם ג"כ מישך שייכא לזה, וכמ"ש שכם אחד על אחיך וגו' (בראשית מ"ט), עיין בספרי עם סגולה חלק א' מה שכתבתי בזה.
ומה שהביא השואל מקרבנות הנשיאים שנתחלקו לב', וא"כ חזינן דבמידי דקרבנות חשיבי בתרתי, הנה זה פשיטא דמאחר שנקבעו להתחלק לב' נשיאים ממילא גם לגבי קרבנות של הנשיאים נתחלקו לב', אבל שאר מידי דקרבנות שלא שייכי לנשיאים לא נתחלקו לב'.
האם בעשיית הקטורת היו עושים קול ע"י כלי
ז) מה שהביא הג"ר צבי גרבוז [ר"מ דסלבודקא] להקשות מרש"י שבת נ"ח ב', העושה זגין למכתשת שמפטמין בה סממנין להקטיר לריח דקיימא לן בכריתות ו ב שהקול יפה לבשמים עכ"ל, ומאידך בכריתות שם אי' כשהוא שוחק אומר היטב הדק הדק היטב מסייע ליה לר' יוחנן דאמר ר"י כשם שהדיבור רע ליין כן הדיבור יפה לבשמים, ופרש"י, היטב הדק הדק היטב הממונה אומר כן לשוחק ע"כ.
וצ"ע דכאן בגמ' ורש"י מבואר להדיא שהשוחק היה אומר ולא היו עושין הקול ע"י הכלי.
תשובה הנה בגמ' בשבת שם מיירי גבי קבלת טומאה לכלי, היינו דכיון שיש בכך תועלת ודרך בנ"א לכוין לכך ממילא מעשיו חשיבי וקבעו טומאה לכלי, אך אין כונת רש"י בשבת שכך עשו בבהמ"ק ממש, דלעולם בבהמ"ק עשו הקול ע"י הממונה [או ע"י השוחק לדעת הר"מ פ"ב מכה"מ ה"ה, כמו שהביא הרב השואל], וה"ה דבמציאות מהני לכך גם אם עושים ע"י כלי [יתכן שבמידה קטנה יותר], אך לא שכך צריך לעשות בבהמ"ק.
וא"כ אין כאן לא סתירה ברש"י ולא קושיא ממשמעות הגמ' בכריתות שהשוחק אומר.
בענין הכנסת מ"ר לעזרה לעשיית הקטורת
ח) מה שהקשה הרא"י דויטש מ"ט אין מכניסין מ"ר לעזרה הרי בטל ברוב עם הקטורת, יעויין בגמ' כריתות ו' א', דהנידון הוא על לעשות את הקטורת בתוך בהמ"ק ע"ש, דקי"ל כל מעשיה לא יהיו אלא בקדש, ורוצה להכניס את המ"ר בעין לבהמ"ק.
ומשה"ק מ"ט לא נימא שזהו כבוד בהמ"ק, וכמו בברכות י"ח א' שהותר לישב על ס"ת מפני כבוד הס"ת שלא יגנב, היינו דזהו כבוד הס"ת שלא יגנב עכ"ד.
אך לא הבנתי היכן נזכר כאן שזהו כבוד הס"ת, אלא כיון דלא אפשר עת לעשות לה', ודוקא התם דלא אפשר התירו משא"כ הכא שאפשר בלא המ"ר, ולכן לא התירו.
במה שהזכיר הפייט שקל במקום מחצית השקל
ט) מה שהקשה כת"ר מדברי הפייט ביוצר לפ' שקלים, 'אור פניך עלינו אדון נשא, ושקל אשא בבית נכון ונשא', וצ"ב הרי המצוה איננה אלא מחצית השקל, ומהו ושקל אשא עכ"ל השואל.
תשובה הנה בכל המשניות נזכר ענין זה משמיעין על השקלים וכו', ולא דקדקו בזה כלל, דהענין מובן, ולא שייך כאן דובר שקרים וכו', מכיון שהמכוון ברור, וגם דשקל מעקרו הוא לשון משקל.
