העירוני דבמשנ”ב בסי’ רצט סקל”ה [בסופו] משמע דאסור לאכול מי שהבדיל על הכוס ולא הבדיל בתפילה, ומ”מ עדיין נראה דלמעשה א”צ להחמיר בזה מכמה טעמים.
הטעם הא’ דלעיל בבה”ל גופא בסי’ רצט ס”א מבואר דמי שהי’ אוכל או שותה וחשכה והבדיל ...קרא עוד
העירוני דבמשנ”ב בסי’ רצט סקל”ה [בסופו] משמע דאסור לאכול מי שהבדיל על הכוס ולא הבדיל בתפילה, ומ”מ עדיין נראה דלמעשה א”צ להחמיר בזה מכמה טעמים.
הטעם הא’ דלעיל בבה”ל גופא בסי’ רצט ס”א מבואר דמי שהי’ אוכל או שותה וחשכה והבדיל מותר לאכול מיד ומוכח שם (עי’ מה שהביא בשם התוספת שבת) דמיירי אפי’ בשתיה שאין קביעות (ועי’ שם ד”ה צריך להפסיק).
הטעם הב’ דכן מבואר ומוכח שם בס”א גם בשו”ע ושא”פ דמותר להמשיך באכילתו ובשתייתו מיד אחר שיבדיל, וגם בשו”ע הגר”ז סי’ רצט סט”ז כתב להדיא דהבדלה בתפילה אינה מעכבת האכילה, וא”כ אפי’ נימא דיש סתירה בדברי המשנ”ב א”כ הדרי’ לשאר פוסקים שהתירו בזה.
הטעם הג’ דבשבט הלוי ח”ט סי’ סג נקט דאין כוונת המשנ”ב בסקל”ה לזה כלל אלא כוונתו דגם אם התפלל צריך להבדיל על הכוס כדי לשתות ואין כוונתו שצריך גם להבדיל בתפילה כדי לשתות, ואף דבשעה”צ שם סקמ”ו לא משמע כדברי השבה”ל מ”מ עצם הכרעתו של השבה”ל יש לצרף כאן ג”כ.
וכן בצי”א חט”ז סי’ יז כתב דיש לבאר שאין כוונת המשנ”ב להמובא בדבריו.
הטעם הד’ דבשעה”צ שם ציין אחרונים ובדקתי במקור דברי המשנ”ב באחרונים והם המג”א סקי”ג בשם הר”ן והאבודרהם והפמ”ג בא”א סקי”ג והבאה”ט סקי”א, ובדברי כולם מבואר רק דההבדלה על הכוס מעכבת ולא נזכר כלל הבדלה בתפילה שתעכב בזה, וא”כ בלא”ה דחיק טובא (חוץ ממה שמסתמא כל הנך אחרונים בשם הנך ראשונים לא ס”ל דהבדלה בתפילה מעכבת האכילה אם כבר הבדיל על הכוס).
הטעם הה’ ממה שנתבאר בגוף התשובה דהרי שרי להבדיל ולשתות קודם שהבדיל בתפילה [וזה מבואר גם במשנ”ב סי’ תפט סקי”ח ובמג”א שם סק”ז, וכן משמע במשנ”ב סי’ רצד סק”א, ועי’ מה שכתבתי עוד בגוף התשובה].
ויש להוסיף דפשטיה דגמ’ אסור לטעום קודם שיבדיל מיירי במבדיל על הכוס דהרי אמרי’ שם גם טעם מבדיל ואמרי’ לא הבדיל במוצ”ש מבדיל והולך וכו’ והיינו בהבדלה על הכוס בלבד (עי’ ריש סי’ רצד בבה”ל ובמשנ”ב סק”ב דאין הבדלה בתפילה למחר עכ”פ לדידן ועכ”פ ליותר מיום ראשון ודאי) וכולה מילתא מבואר שם דמיירי דסתם מבדיל ודיני הבדלה היינו על הכוס, וממילא מנ”ל דאיכא איסורא קודם שיבדיל בתפילה.
ועוד יש להוסיף דהרי אם הבדיל על הכוס והתפלל ולא הבדיל בתפילה הרי בזה מותר לאכול מאחר שכבר הבדיל על הכוס, נמצא דכל האיסור לאכול קודם הבדלה בתפילה אחר שכבר הבדיל על הכוס (אם יש איסור בזה) הוא איסור לכתחילה, וצל”ע אם אשכחן איסור אכילה (ואולי אפי’ טעימה לפי הצד שיש איסור כזה) בדין שאינו לעיכובא כלל [וכלשון המשנ”ב סי’ רצד סק”ג “דלכתחלה מצוה להבדיל בין בתפלה ובין בכוס והכא בדיעבד סומך עצמו על מה שיבדיל אח”כ על הכוס” עכ”ל], ובפרט דהטעם שאינו לעיכובא הוא עצמו משום שכבר יצא קודם לכן בעיקר הבדלה על הכוס וחזי’ מזה דעיקר ההבדלה היא על הכוס לענין חובת ההבדלה.
ובתשלום הדברים יש לעיין דהנה מי שהתפלל ולא הבדיל בתפילה ולא על הכוס ואכל חוזר ומתפלל דחשיב טעה בזו ובזו אבל מי ששכח בתפילה והבדיל על הכוס ואכל אחרי שהבדיל על הכוס לא חשיב טעה בזו ובזו (ואפי’ לכתחילה שרי לאכול אחר שיבדיל על הכוס וזה מבואר בשעה”צ הנ”ל) והוא הדין אם הבדיל על הכוס קודם תפילה ואכל ואחר כך התפלל ושכח להבדיל בתפילה, בזה אולי כו”ע (דהיינו גם לפי הצד שמי שהבדיל על הכוס ועדיין לא התפלל ערבית אסור באכילה) מודו דלא חשיב טעה בתפילה כיון שכבר הבדיל על הכוס, ולכאורה חזי’ מזה (ועי’ להלן בסמוך דעת הפוסקים בזה) דגדר החיוב להבדיל בתפילה לענין אכילה (כלומר גדר האיסור לאכול קודם שהתפלל והבדיל בתפילה לפי הצד שיש איסור כזה) לא חשיב טעות כל אימת שהבדיל על הכוס.
ואמנם יש מקום לחלק בין לכתחילה לבדיעבד (דהיינו שכל עוד שלא התפלל שהוא לכתחילה אסור באכילה אבל אחר שכבר התפלל והשמיט ואי אפשר לו לחזור כיון שכבר הבדיל על הכוס מעיקרא בכה”ג שרי לאכול כיון דא”א לו לתקן) אבל הא מנ”ל.
(ומיהו יש מקום לטעון דלא גרע ממי שאין לו יין ולא יהיה לו יין דשרי באכילה וכ”ש מי שאינו יכול לתקן בתפילתו, עכ”פ להסוברים שאין אומרים אתה חוננתנו בשחרית מי ששכח בלילה, ועי’ משנ”ב ובה”ל ריש סי’ רצד סק”ב).
אולם באמת יש לדון מה דין ראובן שהתפלל ושכח להבדיל בתפילה ואכל ונתחייב בתפילה אבל הבדיל על הכוס ועכשיו כבר יצא יד”ח הבדלה על הכוס, האם בכה”ג צריך לחזור ולהתפלל או דנימא דמ”מ תיקן, ואם נימא דשם ג”כ בדיעבד תיקן א”כ ל”ק מדהכא דסו”ס הרי גם הכא הבדיל על הכוס, ומאידך גיסא אם נימא דהתם לא מהני א”כ אולי גם כאן (בהבדיל על הכוס קודם תפילתו ואכל ואח”כ התפלל ושכח אתה חוננתנו) לא ליהני (לפי הצד שהיה אסור לו לאכול בינתיים קודם שהתפלל).
ובבה”ל ריש סי’ רצד הביא פלוגתת האחרונים בזה (היינו בהתפלל ושכח ואח”כ אכל ולא נמלך והבדיל על הכוס), ותמצית הדברים דהפמ”ג נוטה להקל ובדה”ח משמע להחמיר.
ויש לציין דמטעם רבינו יונה שהביא המשנ”ב שם דדין טעה בזו ובזו חוזר הוא קנסא הי’ מקום לטעון דבכל גווני קנסי’ ליה.
וכן מלשון השו”ע והפוסקים טעם קודם שיבדיל משמע דהעיקר שהטעימה היתה לפני הבדלה ולא היכן האדם אוחז עכשיו (היינו שאינו רק מצד שאדם זה אוחז קודם הבדלה.
וגם משמע כן מעצם מה דלכו”ע (מלבד המפרשים טעה בזו ובזו באופנים אחרים) לא אמרי’ ליה להבדיל עכשיו.
[ובאמת הוא צריך ביאור דהרי אם לא התפלל כלל היה מותר להבדיל על הכוס קודם תפילתו וכנ”ל ועכשיו שהתפלל ולא הבדיל ואכל אסור להבדיל על הכוס כדי שלא יפסיד הקנס דקנסי’ ליה להתפלל שוב, ואפשר דהיא הנותנת דבזה יפסיד התיקון מעליא שיכול לתקן עצמו, אבל זה גופא צ”ב דאם הוא מצד תיקון מעליא א”כ גם בלא אכל כלל ושכח יחזור ויתפלל אפי’ יש לו כוס ואם הוא מצד קנס א”כ למה הקנס רק אם לא עבר ועשה הבדלה על הכוס ואם משום שבעשה הבדלה על הכוס סיים המצוה א”כ למה בלא התפלל קודם שהבדיל על הכוס והתפלל אחר שהבדיל על הכוס מזכיר הבדלה, ודוחק לומר דקנסי’ רק היכא שיכול לתקן עצמו יותר דהיינו רק בצירוף ב’ הטעמים ועכ”ז לא קנסי’ ליה היכא שסיים מצוות הבדלה].
עכ”פ להסוברים שאם התפלל ושכח הבדלה בתפילה ואכל ועבר והבדיל על הכוס חוזר ומתפלל ממילא צ”ב למה בהבדיל על הכוס ואכל והתפלל ושכח הבדלה בתפילה אינו חוזר ומתפלל [ובדוחק י”ל דכאן מעיקרא כיון דחיוב ההבדלה בתפילה לא הוה רמיא עליה בתורת עיכובא לכך לא שייך לקנסיה שיעכב, אבל כמובן דכ”ז דוחק ויותר ניחא לומר דאין מעכב כלל הבדלה בתפילה את האכילה וכנ”ל] וכ”ת דאה”נ גם בזה חוזר ומתפלל, זה אינו, דעד כאן לא אמרי’ אלא ב”טעה בזו ובזו” וכאן לא טעה אלא בהבדלה בתפילה.
[ולא מסתבר לומר דטעה בזו ובזו שייך גם במקרה זה מצד שטעה ב”אזכרה” שבתפילה ובמה שאכל קודם לכן מצד שאכל קודם הבדלה, דהא הפשטות בטעה בזו ובזו מתייחס לטעויות בב’ ההבדלות (בזה שכחה ובזה אכילה קודם לכן) ולא לב’ מיני טעויות בלבד (ודוחק לומר דכאן שאני ששייכים ב’ הטעויות בהבדלה שבתפילה משא”כ במקרה רגיל שמבדיל בתפילה ואח”כ על הכוס שלא שייך), ומ”מ אפשר דלא קנסו אלא כשעשה מעשה אכילה קודם הבדלה על הכוס דחמיר].
ובשולי הדברים יש לחקור האם במקרה הרגיל של טעה בזו ובזו לדעת השו”ע ר”ס רצד (דהיינו שהתפלל ושכח להבדיל בתפילה ואכל קודם שהבדיל על הכוס) דהיינו טעות בתפילה וטעות בהבדלה הטעות בתפילתו הי’ רק מה ששכח או גם מה שאכל קודם שהבדיל מצד שעשה מעשה אכילה קודם מעשה הבדלה בעולם חשיב ג”כ טעות מצד התפילה ג”כ (חוץ ממה דהאכילה חשיב טעות בהבדלה).
ויש להוכיח כהצד הראשון דהרי אם הבדיל בתפילתו וטעם קודם שהבדיל על הכוס לא חשיב טעה בזו ובזו, כיון דלא טעה בתפילתו אלא רק טעה בהבדלה בלבד, וממילא אין בזה דין טעה בזו ובזו, וחזי’ שצריך שיהיה טעות גם מצד ששכח מנוסח התפילה ולא סגי בעצם מה שאכל קודם שקיים חובת הבדלה כדי להתחייב לחזור ולהתפלל, וזה א”ש טפי לפי מה שנתבאר דעיקר הדין שאין איסור אכילה קודם הבדלה בתפילה אלא קודם הבדלה על הכוס, דלפ”ז באמת יוצא שכל הקפידא באכילה במקרה שטעה בזו ובזו הוא רק מצד מה שאכל קודם הבדלה על הכוס אבל מה שאכל קודם הבדלה שבתפילה אינו מעלה ואינו מוריד והטעות בתפילה היא רק מצד שהחסיר נוסח [ומ”מ גם לפי הצד שיש איסור גם אכילה קודם הבדלה שבתפילה אחר שהבדיל על הכוס לא קשיא כולי האי די”ל דבעינן שיהיה טעות בנוסח התפילה בנוסף לטעות האכילה קודם הבדלה, ומאידך גם הראיה גופא יש מקום לדחות בדוחק גדול דמ”מ בעי’ שיאכל גם קודם הבדלה שבתפילה וגם קודם הבדלה שעל הכוס, אלא דלא משמע מן הענין שזו הטעות המדוברת כאן לענין התפילה אלא דהטעות בתפילה היא בנוסח התפילה שהשמיט הבדלה מנוסח התפילה].
ויש להוסיף עוד דמי שהבדיל על הכוס ואכל והתפלל אין בתפילה זו מצד קנס כלל ובזה לא מיבעיא לפי הצד שאין איסור אכילה קודם הבדלה על התפילה אלא גם לפי הצד שיש איסור כזה מ”מ חדא שמא קנסא לא שייך בזה דלא חמיר איסורא כולי האי מטעמים דלעיל וגם דלא שייך לקנוס לחזור להתפלל כשעדיין לא התפלל דקנס לא שייך בדבר שאינו משנה כלל את התוצאה כיון שהיה מחוייב להתפלל בלאו הכי.
קרא פחות
