כשרות

(כהקדמה לתשובה יש להדגיש שנושא התשובה אינו באופן שנפל כמות ניכרת של שמן, ולא מדובר באופן שהכלי החלבי היה רותח, ולא מדובר באופן שנפל על מאכל).

תשובה:
יש מקום להקל והמקיל יש לו על מי לסמוך, ועכ”פ בענייננו שמשמע שמדובר בניצוץ של שמן כל שהוא ולא על טיפת שמן שיש בה ממש.

ולגבי אם מחמיר להכשיר את הכלי החלבי לשופרא דמילתא, גם אם הכלי עשוי מחומר שמחמירים מלהגעילו במקום שיש חיוב הגעלה, מ”מ בנידון דידן שההכשרה היא לשופרא דמילתא ודאי שאין צריך להחמיר ולזרוק את הכלי, וטוב לעשות עירוי רותח ג’ פעמים.

ויש לציין שאפי’ בעירוי גמור של בשרי מכלי ראשון באופן שנפסק הקילוח (דהיינו שלא היה חיבור ישיר של קילוח מהבשרי לחלבי) אינו חמור כ”כ, וגם אם היה יותר מטיפה אחת אם היה באופן של נפסק הקילוח, אינו ברור לדינא שיש לזרוק את הכלי בכלי שאינו להגעלה, ויש שכתבו אפי’ בזה להקל לערות עליו ג’ פעמים.

מקורות:
לגבי ציר הזכיר הרמ”א שאוסרת את המקום שנפלה (עי’ יו”ד סי’ צא), אך לגבי טיפת רותח בודדת, הרמ”א גופיה בדרכי משה (סי’ צג ססק”ב) הקיל משום שהטיפה איבדה את כוחה, והש”ך חלק עליו, ויש סתירות בזה בדעת הש”ך, והרבה אחרונים עמדו לתרץ בזה הסתירה בש”ך (ומהם הפר”ח והפמ”ג והכו”ת והפר”ת ועוד, עי’ בספר השלחן כהלכתו פ”ה סי’ נ שהביא הרבה מ”מ בזה), אבל היוצא מדברי כמה מהם מרוח הדברים שהיה פשיטא להם שבמקום שיש לשער שהחום נשאר גם אחרי נפילת הטיפה קשה להקל בזה, ולכן בענייננו שמדובר בטיפת שמן רותחת יל”ע המציאות בזה, שכן השמן בזמן רותח מאוד בזמן שהוא על האש, (ובחלק מהאחרונים נזכר גם ענין חילוק זה שיש הבדל אם הוא על האש), ואם יש בה ממש יש לדמותה יותר לאופן של מכסה שיש בו לחלוחית של ממש המבואר שם, ואם מדובר בטיפה בשיעור כל שהוא של ניצוץ שמן, יש מקום לומר שהוא מכלל האופן שמודה הש”ך לדרכי משה.

לגבי עירוי רגיל באופן שנפסק הקילוח עי’ ברמ”א ופמ”ג ואחרונים בכ”מ שהאריכו בזה ואכמ”ל, ויש אחרונים שנקטו שנפסק הקילוח דינו ככלי שני או שעכ”פ הוא חומרא בעלמא להחשיבו ככלי ראשון, ועי’ סי’ צב, ועי’ חת”ס יו”ד סי’ צה שהקיל עירוי ג”פ אפי’ בכלי חרס באופן שנפסק הקילוח.

יש שהורה שמותר, והרוצה לצאת כל הדעות ימנע מכך לכתחילה, עכ”פ בשימוש קבוע או בלח.

מקורות: עיין ביו”ד צא, ב באריכות ברמ”א ונו”כ הדינים והשיטות בכלי גוי או כלים שנטרפו בחמין (והגדרת החשש כאן הוא ע”י בישול כמ”ש בחזו”א), ועי”ש שהש”ך מחמיר עכ”פ בקבוע ויש שהחמירו עכ”פ בלח, אולם לענייננו הביא הרב דינר הבית בכשרותו עמ’ קצ בשם הגרנ”ק להקל ומסתימת הלשון משמע גם בלח ובקבוע עי”ש, וכנראה צירף צדדי קולא שיש בספק כלים הללו.

במשנ”ב סי’ תנא סקל”ו הביא דעות הסוברים שבכלי שנאסר כשעומד על האש בעי’ שההגעלה ג”כ תהיה בעומד על האש, ומ”מ גם אם נאסר בחום מאתיים מעלות א”צ יותר מחום מאה מעלות ככלי העומד על האש (שו”ת צ”צ סי’ נב, מנח”ש מהדו”ת סי’ נא, חשוקי חמד פסחים עד ע”א בשם הגריש”א, חוט שני פסח פ”י סק”ח), ואפי’ נאסר על ידי שמן רותח היקל בחוט שני שם.

במקרה הפוך כגון שנאסר בחום של ששים מעלות, כתב בספר השלחן כהלכתו [פי”ז סי”א] ע”פ האיסור והיתר [כלל נח ס”מ] שג”כ צריך הגעלה במאה מעלות.

היוצא מזה שהדין של כבולעו כך פולטו נאמר לענין צורת הגדרים של הגעלה כגון כלי ראשון ושני ועירוי כלי ראשון וליבון.

ומ”מ יש מפוסקי זמנינו שהזכירו הסברא של כבולעו כך פולטו לענין תנור לקולא להכשירו על ידי חומו ולפוטרו מהכשרה על ידי ליבון (יעוי’ בביאורים ומוספים על המשנ”ב סי’ תנא על המשנ”ב ס”ק יג שהביאו הרבה מ”מ בזה), ומדברי המנח”י שהובאו שם לכאורה משמע שלא סבר כהחומרא הנ”ל (לענין מה שנאסר בששים מעלות) וצל”ע בזה.

קרא פחות

בדיעבד הבצק מותר מכיון שהיה סגור הרמטית אך המיקרוגל צריך הכשרה על ידי חימום עם מים כמבואר בספרי הפוסקים.

מקורות: עי’ יו”ד קח, א ואג”מ יו”ד מ ונט, דרכי תשובה וכה”ח בשו”ע שם, וראה בהרחבה בספר הכשרות עמ’ מד ועמ’ מח.

וה”ה אם המאכל לא היה סגור אלא שהכלי לא היה בן יומו לא נאסר המאכל, ואם המאכל לא היה סגור והכלי היה בן יומו יעשה שאלת חכם.

כלים שנבלע בהם איסור מבחוץ דרך בישול צריכים הכשרה גם מבחוץ, אמנם בנידון זה, חלק מהפוסקים הזכירו שמכיון ומדובר בכלים חדשים שאינם צריכים בבירור הגעלה לכן ניתן לצרף עוד הקלות בנידון ולהכשיר את הצד החיצוני על ידי הכשרה קלה יותר כמבואר בדבריהם, במקום הצורך, בצירוף צדדים נוספים.

מקורות: להרחבה ראה בפוסקים שהובאו בביאורים ומוספים ריש סי’ תנא.