משפט

א. כתוב בתורה: "בצדק תשפט עמיתך" (ויקרא יט טו). הפרוש הפשוט הוא צווי לדינים שיעשו משפט צדק. ופרש בספר החנוך, ששרש המצוה הוא שיתישב העולם על ידי דין אמת, וימנע דין מטה ומעקל.

ב. בכלל המצוה, צווי על כל אחד מישראל שיהיה דן את כל האדם (איש או אשה ואפלו קטן, שגם הם בכלל "עמיתך") לכף זכות. כלומר, כאשר אדם רואה את חברו עושה דבר שאפשר להכריעו לצד חובה או לצד זכות, יכריעו ...

ג. מצוה זו נוהגת בכל מקום ובכל עת, בזכרים ובנקבות. כלומר, שהיא מן המצוות שנשים חיבות בהן, וכן יש לחנך בה את הקטנים.

ד. אסור לאדם להרהר אחר דבור או מעשה של חברו (בין בדבר שבין אדם למקום, ובין בדבר שבין אדם לחברו) בכל מקום שאפשר לדונו לכף זכות, אלא צריך לתלות את המעשה או את הדבור בסבה מצדקת.

ה. החובה לדון את האדם לכף זכות אינה פוטרת ממצות תוכחה, שהרי פשוט שכל טועה בדבר הלכה צריך להעמידו על האמת, אלא שיעשה זאת בחכמה ובכבוד.

ו. אדם שגזל מחברו והגזלה עודנה בידו, אין אומרים שחזר בתשובה. אך בשאר עברות שבין אדם לחברו, מצוה לדונו לזכות ולומר שכבר התבונן במעשיו ובקש מחילה.

ז. אולם אין כל האפנים שוים, אלא החובה לדון לכף זכות תלויה בבעל המעשה ובמעשה עצמו – כמה הוא קרוב ונוטה אל הדעת, לחובה או לזכות, כמו שיתבאר. צדיק שנחשד תלמיד חכם ירא אלקים או צדיק מפרסם בפעלות טובות, אפלו ...

ח. אם הנחשד הוא מן האנשים הבינוניים, שבאפן כללי נזהרים מן החטא ורק לפעמים נכשלים בו, אם המעשה נוטה לכף זכות, או שהוא ספק שקול שאינו נוטה לחובה או לזכות, צריך מן התורה להטות הספק ולהכריעו לכף זכות, ולחשב שלא ...

ט. כיון שחשד את חברו והרהר עליו במחשבתו, בטל מצות "בצדק תשפט עמיתך", אף על פי שלא עשה שום מעשה ולא הוציא את הדבר בפיו. והחושד בכשרים לוקה בגופו. מעכב את התשובה אחד מעשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה הוא ...

י. כל זה נאמר כאשר הרואה מכיר את האדם. אולם כאשר אינו מכירו והמעשה אינו מכרע, אינו חיב מן התורה לדונו לכף זכות אלא ממדת חסידות בעלמא. כבדהו וחשדהו ואם הוא חושש שיהיה לו צד נזק או הפסד ממנו, בין ...

יא. החובה לדון לכף זכות נאמרה רק על אדם מישראל, אבל את העכו"ם אין חובה לדון לכף זכות, אלא בפניהם ומפני דרכי שלום.

יב. ראה רשע מפרסם, או מי שרב מעשיו רעים או אדם שאין יראת אלקים בלבבו שעשה מעשה שנראה שהוא נוטה לטובה, אם יש אפשרות לדונו לכף חובה, יש לומר שכנראה רעה עשה, או שלא עשה אלא כדי להתגאות ואין פנימיותו ...

יג. אדם שדן את חברו לכף חובה, גם כשזו האמת עבר על מצות עשה. וכן אם דנו לכף זכות והתברר שטעה, קים המצוה.

יד. אף על פי שחיב אדם לדון את חברו לכף זכות, מכל מקום אם הוא מברר את הענין לשם שמים, כדי לקים מצות תוכחה בנחת ובשלוה, הן בעניני בין אדם לחברו והן בעניני בין אדם למקום, יש מצוה במעשיו. אך ...

טו. אף על פי שאמרו חכמים: "יהא חלקי ממי שחושדים אותו ואין בו", בכל זאת, החושד את חברו בדבר שאין בו, צריך לפיסו. ולא עוד אלא שצריך לברכו. אולם אם לא חשדו אלא במחשבה או שלא נודע החשד לנחשד, אין ...