בענין מי שאינו מודע לחומרת מעשיו, יעויין מה שכתב הראב”ד שם וז”ל, בד”א שהתרו בו ולא פירש אבל לא התרו בו לא אמרינן הרי אלו משובחין עכ”ל.
ומסתמא שכונת שאלתכם ג”כ באופן שהיה חסרון בהתראה, דאם רק אינו יודע הפגם שנעשה בעולמות העליונים וכו’ לא מצינו בכל התורה שאין עונשין על כל כה”ג, וסגי במה שיודע שהקב”ה אסר זאת וציוה עונש על כך, ומסברא בזה אין חילוק, אלא דאם לא היה התראה בזה כתב הראב”ד שאינן משובחין בכך, והוסיף בזה ג”כ דמ”מ בעינן התראה ומשמע דגם במי שיודע כבר טוב להתרות, כדקי”ל בשאר מיתות דהתראה היינו גם בחבר.
וגם להרמב”ם פשיטא דבעינן מזיד.
ויעוי’ מה שכתב המגיד משנה שם וז”ל, וי”ל שכל שהוא מזיד אינו צריך התראה שלא מצינו התראה אלא לחייבי מיתות ב”ד אבל זו הלכה היא ואינן רשאין אלא בשעת מעשה ולא מצינו בפנחס שהתרה בזמרי ומ”מ יראה לי שמה שאמרו גבי זמרי שהיה לו לפרוש ולא פירש הוא כשהתרה בו פנחס עכ”ל, וגם בדבריו מבואר דבעינן שיהא מזיד, אך יותר מכך לא שמענו.
והואיל ואתאן להכי נבוא למש”כ בחידושי לבב דוד [רמב”ם שם] ע”ד הרב המגיד הללו וז”ל, קשה לי על דבריו שאמר כיון שהוא מזיד וכו’ דבזמרי היכן מצינו שהיה מזיד, והלא אמרו שם דתפשה בבלוריתה והביאה אצל משה וכו’, ואם תאמר אסורה בת יתרו מי התירה לך נתעלמה ממנו הלכה וכו’, אלמא שזמרי היה שוגג ולא מזיד ולמה יהרגהו והוא בשוגג, אלא ודאי שפינחס התרה בו שאמר לו ההלכה שקנאים פוגעים בו וממשה נתעלמה ההלכה עכ”ל.
ולעד”נ זה לא קשיא, שכונתו היה רק לקנטר, וידע בואי שמשה ציוה שכל אלו אסורות, וכדכתיב ג”כ והמה בוכים וגו’, כמבואר ברז”ל, וע”כ היה עבריין דהרי לא נשמעו להם עד שנצמדו לבעל פעור כמפורש בדברי רז”ל, וידע שלא טוב עשה בתוך עמיו, אלא שבא לקנטר, וטענתו על ציפורה אשת משה היתה ליצנותא בעלמא, וגם אם היה לו טענה לא היה זה היתר לעבור על גזירת נביא, דע”כ יש איזה הסבר לדברי הנביא ולא שוגג היה, וכמו שנקט ג”כ שם למסקנת דבריו.
ולהלכה פסק הרמ”א בחו”מ סי’ תכ”ה ס”ד דדוקא אם התרו בו ולא פירש.
מק"ט התשובה הוא: 8185 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/8185