מה ששאלת למה נענש הנחש כיון שהס”מ פעל בו את ההסתה לחוה כמבואר בפרקי דר”א פרק יג.
הנה עי’ סנהדרין צא במשל החיגר והסומא, שהרכיבן הקב”ה יחד וענש את שניהם.
ואמנם במשל המובא בפרקי דר”א שם לענין אדם הפועל ע”פ רוח רעה משמע שלא היה שייכות לנחש כלל מזה, אבל צ”ל דגם הנחש היה פגום והיה רוצה בכך ולא לחינם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו (ב”ק צב ע”ב) וכמו שציינתי בביאורי על המדרש הגדול בראשית עמ’ רא.
(ולגוף הענין שם, אם הדחייה קאי על סמאל או על הנחש, עי’ בפי’ מהרז”ו בפרדר”א שמשמע שפירש דקאי על סמאל, ורד”ל שם פירש דקאי על שניהם, והיינו כעין מה דאמרי’ בסנהדרין שם ודנם כאחד).
וגם לגבי רוח רעה הנזכר שם הובא בכתבי האר”י דאין רוח נכנסת לאדם אלא אם יש בו חטא ופתח להכנס בו מחמת זה.
והנה לכשנדקדק לכאורה קושי’ מעיקרא ליתא כ”כ דקי”ל שכל צעבע”ח לצורך אינו צעב”ח (נוב”י בשם כמה פוסקים והבאתי בתשובה אחרת), ממילא מאחר שהיה צורך להעניש את הנחש מחמת העבירה שנעשית בו שוב אין לטעון לטובתו.
ומיהו בסנהדרין כט ע”א לא משמע כסברא זו דמשמע שם שאם היה טוען טענה היה ניצול, וא”כ אינו שייך רק לגדרי צער בעלי חיים, דכאן הוא מדין עונש משמיא, ומיהו גם זה יש לדחות דהטענה המבוארת בקידושין שם סמאל גופא היה יכול לטעון כן.
וכעי”ז ראיתי בספר ולא עוד אלא על הפרקי דר”א שם באחד מהתירוצים דהנחש נענש כדי ללמד לעולם העונש על דבר זה, ועי”ש מה שתמה על זה, והוסיף שם המגיה דהוא על דרך ואת הבהמה תהרוגו.
ועי”ש בחיבור הנ”ל מש”כ עוד אופן ליישב הענין מעין התירוץ הראשון דלעיל שהנחש היה לו שותפות במעשה ועשה עוד מדעתו.
ובזה מיושב גם שאר השאלות ששאלת, למה רצה הנחש להחטיא את אדם וחוה ולמה לא מצא לו השטן שותף לחבור אליו אלא הנחש בלבד, דהנחש היה מעיקרו חפץ ברע ומצא מין-את מינו.
מה ששאלת על דברי החזקוני שהנחש הרשיע משום שאכל מעץ הדעת למה אכל קודם שהיה יצה”ר בעולם, יש לציין דבחירה ויצה”ר אינו סתירה בהכרח, דיתכן שאין יצר רע פנימי ובכל זאת אדם יבחר ברע מסיבות שירצה בהן, וכמו מלאכים שאין בהם יצה”ר כמבואר בחז”ל, ואעפ”כ מצינו בכמ”מ בחז”ל שהמלאכים חטאו, וכן יש אומרים שלעתיד גם כשלא יהיה יצה”ר עדיין יהיה הבחירה לבחור ברע, וכן יש קצת משמעות בפירוש חלק להרמב”ם לגבי המעדנים עי”ש.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 50
לתשובה זו פורסמו 5 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 122330 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/122330
יישר כח לרב! תודה רבה. אך עדיין צ”ע מהיכן הנחש היה חפץ מעיקרו ברע? אם נלך כפירוש החזקוני שהנחש אכל מעצה”ד (ומשם נבעה רשעותו) – לכאורה יש סתירה, שהרי לפני האכילה אין בו רוע ומדוע שיבחר לאכול?
שלום וברכה
הגבתי על זה בפנים בסוף התשובה.
יישר כח לרב! תודה רבה. אך עדיין צ”ע מהיכן הנחש היה חפץ מעיקרו ברע? אם נלך כפירוש החזקוני שהנחש אכל מעצה”ד (ומשם נבעה רשעותו) – לכאורה יש סתירה, שהרי לפני האכילה אין בו רוע ומדוע שיבחר לאכול?
שנה טובה לכבוד הרב! רציתי לשאול – בפרשת בראשית אנו לומדים שהנחש החטיא את אדם וחוה. אני מנסה להבין לפי הפשט בלבד, מה הניע את הנחש לפעול? מאיזו סיבה ינסה להחטיא אותם, שהרי לא עשו לו כלום. ומה כוונת התושב”ע שהשטן לא מצא לו שותף להתחבר אליו אלא הנחש? הרי לכאורה (כך אני מבין) הרוע שבנחש והיכולת לדבר וכו’ נבעו מהסמך-מם עצמו. אם כך, כיצד ניתן לומר שהנחש כלי מתאים לו *לפני* שהסמך-מם נכנס אליו? הרי עדיין לא היה בו רוע. ועוד, אם פעולות הנחש היו מכוח הסמך-מם – מדוע הנחש נענש? אני מבין שמגלגלים חובה ע”י חייב, וברור לי שאלו דברים עמוקים, אך אשמח אם הרב יסביר לי מהיכן החובה על הנחש? כביכול אינו אשם
יישר כח לרב! תודה רבה. אך עדיין צ”ע מהיכן הנחש היה חפץ מעיקרו ברע? אם נלך כפירוש החזקוני שהנחש אכל מעצה”ד (ומשם נבעה רשעותו) – לכאורה יש סתירה, שהרי לפני האכילה אין בו רוע ומדוע שיבחר לאכול?