נדה כד ע”ב עביד מיהא כוותיה דרב, הלשון מיהא בד”כ משמש כמו הלשון עכ”פ בלשה”ק שמובנו לכה”פ, וכאן לכאו’ הו”ל למימר אדרבה לאידך גיסא דהרי אומר לו להיפך ממה שסבר, ואולי י”ל דהכי קאמר ליה מאי דעתיך לחומרא הרי חומרא דאתי לידי קולא הוא דמאידך יש להחמיר כהצד השני, וכי תימא אין הכי נמי נחמיר בתרווייהו מ”מ הבריות יבואו להורות קולא מתוך חומרא ולא יתמידו בזה להחמיר כב’ הצדדים, אלא עביד מיהא לחומרא בפרט של ימי טהרה שלא תתן לה ימי טהרה, ומה שתקשה שסו”ס אתי לידי קולא לענין ימי טהרה אין לך לחשוש לזה דקי”ל כרב בין לקולא ובין לחומרא, או י”ל כעי”ז בנוסח אחר קצת, דמאי דעתיך כשמואל אדרבה אם תפסוק כשמואל אי”ז חומרא דאתי לידי קולא, וכי תימא א”כ מאי אעביד כדי שאעשה לחומרא, עשה כרב שיש בזה חומרא לענין ימי טהרה ואין לך לחשוש שהוא קולא לענין יימי טומאה דהא קי”ל וכו’, ומ”מ הפשטות הפשוטה של הגמ’ דר”ל מאי דעתיך להרוויח להורות כשמואל משום דלחומרא א”כ לא ארווחת לענין חומרא דאדרבה וכו’ אלא יש לפסוק כרב דבזה אמנם לא מרווחת חומרא אבל מרווחת דהלכתא כוותיה דרב ואפי’ לרווחא דמילתא אין לחשוש להחמיר כשמואל דכרב הלכתא בין לקולא ובין לחומרא.
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 115
מק"ט התשובה הוא: 148739 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/148739
