שיער בבית השחי שמפריע במקום פצע וכדומה האם מותר להסירו (באופנים ושיטות שאסור להסיר בלא זה)

אם יש לו פצע ויכול לקרב הרפואה על ידי הסרת השיער מותר (שו”ע).

מקורות: הנה לגבי הסתכלות במראה לצורך צער יעוי’ בשו”ע סי’ קנו ס”ב וברמ”א שם שמותר, אבל יש לדחות לגבי מראה דכל עיקר לא ילבש במראה מעיקרו הוא מחמת שהסתכלות במראה הוא דבר המשמש ליופי וכשאינו עושה לשם יופי אין בזה דרך אשה, אבל באמת מבואר בפוסקים גם לענין דברים אחרים שהותרו במקום צער דאין בזה לא ילבש דההגדה של לא ילבש, וכ”כ התוס’ בנזיר נט ע”א (יובאו להלן), ויש דעת הב”ח והט”ז (בסי’ קפב) שהתירו אפי’ מלבוש אשה גמור אם הוא צריך לזה רק להצלה מצער ולא מתכוון למלבוש אשה, ואמנם הש”ך כ’ על זה שאין דבריו מוכרחין, אבל בדבר שכל צורת עשייתו מתחילתו הוא רק מחמת תיקון יופי ואינו מתכוון לתיקון יופי לכאורה לא פליג בזה הש”ך על דברי התוס’.

ובגמ’ בנזיר נט ע”א אי’ שם בעא מיניה רב מר’ חייא מהו לגלח א”ל אסור, א”ל והא קא גדל, ופי’ שם המפרש דהרי מצער ליה, ובתוס’ הוסיפו דכיון שעושה כן משום צער ולא משום תיקון א”כ אין כאן לא ילבש, ומסיים שם בגמ’ גבול יש לו כל זמן שגדל נושר, וכמו שפי’ שם המפרש והתוס’ דממילא אין בזה צער, אבל התוס’ הוסיפו שמזה נלמוד דתיקונים שאינם משום יופי אלא משום צער מותר, ולמדו מזה גם ההיתר להסתכל במראה במקום צער.

וממילא יש לדון באסטניס שבאמת יש לו צער האם יש להקל בזה ע”פ דברי התוס’ הנ”ל, או לא, ולכאורה למה שיהיה מקום שלא לומר כן, כיון שלמעשה אינו עושה כן מחמת תיקוני יופי אלא מחמת צער, כך היא הפשטות, אבל לפי זה צריך הבנה בדברי השאלה בגמ’ שם והא קא גדל וקאמר גבול יש לו וכו’, וצריך לפרש בדוחק דשאלת רב בגמ’ היתה למה סתם ר’ חייא בסתמא לומר שאסור, דהרי קא גדל ובאופן שעושה רק מחמת צער הרי ברור שמותר (כמו שפסקו התוס’ שם), ועל זה תירץ ר’ חייא דכל זמן שגדל נושר, וממילא אינו מצוי שיהיה מזה צער, ולכן לא הוצרכו לפרש שבמקום צער מותר, אבל מי שהוא אסטניס אה”נ דמותר.

ובאופן אחר יש לומר דמש”כ בגמ’ שם גבול יש לו וכו’ באו לאשמעי’ בזה שכזה צער אין לו הגדרה של צער, משום שהוא צער כל דהוא, אבל יש ג’ בעיות לפרש פירוש זה, חדא דהלשון גבול יש לו משמע דקאמר שאין צער כלל דכל זמן שהוא גדל נושר, ועוד דא”כ תינח שאר בני אדם אבל הא איכא אסטניס וחולה שיש להם צער טובא מזה, ועוד דהרי משמע מלשון התוס’ שם שההיתר במקום צער הוא לא היתר של דחויה שהתירו איסור דאורייתא מחמת צער, אלא אדרבה שאם עושה כן מחמת צער אין כאן איסור כלל, דהאיסור הוא הגדרה של תיקוני נוי, אבל כשעושה למטרת צער אין כאן איסור, א”כ ממילא ק’ מה לי צערא טובא מה לי צערא זוטא, דאם דעתיה על היופי בכל גווני אסור ואם דעתיה על הצער בכל גווני מותר.

והנה נחלקו הראשונים בביאור דברי הגמ’ שם במה שאסור ליטול שער בית השחי ובית הערוה דהתוס’ שם בשם בה”ג פירשו דהיינו גם במספריים, ובפי’ הרא”ש בשם ר”ת פירש דהיינו רק בתער אבל במספריים שרי, והתוס’ הוכיחו כדברי הבה”ג ממה שהקשה רב לר’ חייא והא קא גדל, ומאי קושי’ הא יכול לטלו במספריים, אבל להבה”ג ניחא, אולם הרא”ש שם תי’ בשם ר”ת לפי שיטתו, דהקושי’ דמקשי והא קא גדל ר”ל דכיון שסופו לגדול ולצערו א”כ מעיקרא כבר יהיה מותר לטלו כיון שאינו נוטל לשם יופי כלל אלא לשם צער, וע”ז מיישב גבול יש לו וכו’, דר”ל שכיון שאין סופו לבוא לידי צער ממילא שרי.

והשתא לפי פי’ ר”ת המובא בהרא”ש הנ”ל לכאורה (ולהלן יבואר דאינו כן) יוצא שכל הנידון רק להתיר מה שבא לידי צער וקאמר שכיון שאין דרכו לבוא לידי צער אין בזה היתר שעושה כן לשם צער אבל משמע שאם אירע באופן חריג וכבר בא לידי צער בזה לא ס”ד לאסור.

אבל לגוף תירוץ ר”ת המובא בהרא”ש צ”ע, דהנה קושיית הרא”ש למה לא תירץ ר’ חייא לרב שאין לו היתר ליטול בתער לצורך צער כיון שיכול ליטול במספריים [והיא ראיית התוס’ לשי’ בה”ג הסובר שר’ חייא אוסר גם במספריים], וע”ז תי’ ר”ת מה שתירץ כנ”ל, וצ”ע למה לא תירץ יותר בפשיטות דלעולם מיירי לענין ליטול השיער בזמן שכבר גדל וציער, אלא שקושיית רב בגמ’ דכיון שהוא לצורך צער א”כ למה שיהיה מותר רק במספריים ולא בתער, כיון שאינו למטרת תיקון כלל.

ויתכן לומר דהיינו הך תירוצא דר”ת, דאם מגלח כדי שלא יגדל מגלח לגמרי בתער, אבל אם מגלח רק מה שכבר גדל מגלח במספריים, ולכן עיקר קושיית רב להתיר לגלח בתער הי’ גם כדי שלא יגדל, וממילא קאמר ר’ חייא שאינו עתיד לבוא לידי צער, ולכן ממילא לא הותר לו כלל לגלח בתער אלא במספריים בלבד, והרי במספריים בלאו הכי מותר לגלח לשי’ ר”ת, והשתא לפי פירוש זה יוצא דר”ת יאסור לגלח בתער גם כשמצער אותו כיון שיכול לגלח במספריים, אבל באמת שלא נזכר ענין זה להדיא בדברי הרא”ש בשם ר”ת (ולהלכה לא נפסק כר”ת להתיר מספריים בבית השחי וממילא פירוש הגמ’ כהתוס’ בשם בה”ג).

ובתוס’ יבמות מח ע”א הביאו דברי ר”ת בשינוי קצת ולפי מש”כ שם הקושי’ זה להתיר תער עכשיו ולא רק מספריים.

ולמעשה פסק השו”ע בסי’ קפב ס”ד ע”פ תשובת הרשב”א דשרי לגלח במקום צער לרפואה כגון מי שיש לו חטטין בבית השחי (ועי’ גם בנימוקי יוסף מכות כ ע”ב), ועי”ש בב”י שכתב לדון בזה אם התוס’ ביבמות מח ע”א (המתירים לגלח כל גופו כיון שמגלח לרפואה) חולקים על זה או דהרשב”א מיירי בודאי והתוס’ מיירי בסתמא.

מק"ט התשובה הוא: 8410 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/8410