נשאלתי האם סגי במה שיש קשר אחד (דהיינו קשר אחד קודם החוליה וקשר אחד לאחר החוליא לחשוש לב’ הדעות בביאור דינא דקשר עליון במנחות לט ע”א) או דבעי’ לעיכובא דוקא ה’ קשרים לכל החוטים דהיינו שיהיו כלולים כל אחד מן החוטים במנין החמשה קשרים.
והנה ראשית יש לברר בחוט שנפסק (עכ”פ אחר סוף הגדיל דהיינו אחר סוף החמשה קשרים) ולא נשאר בו כדי עניבה אם כשר אע”פ שיש כאן חוט אחד שאין בו ענף (היינו חוטים המשתלשלים) אלא גדיל בלבד, דהאם סגי בזה שהחוט השני שמחובר בו (ר”ל דכל חוט הוא כפול) יש בו שיעור של הענף המשתלשל כדי להכשיר החוט המחובר בו שנפסק.
ובשו”ע או”ח סי’ יב ס”א הביא פלוגתת הראשונים בגדרי כדי עניבה דלדעת הרא”ש נפסל רק אם נפסקו ב’ חוטים פחות מכדי עניבה [שאז יש להסתפק שהם ב’ צדדים של חוט אחד וחשיב כנפסק חוט אחד שלם וה”ה שאם ידוע שאינם ב’ צדדים של חוט אחד אינם נפסלים].
ולדעת ר”ת יש עוד תנאי בזה דבעינן שיהיו ד’ חוטים שלמים [דהיינו ב’ חוטים כפולים].
ומ”מ גם לר”ת אחר שנתקיים התנאי שיש ד’ חוטים שלמים בשיעור המלא [שהוא י”ב גודלים עי”ש בבה”ל] משמע שאינו מחמיר לגבי החוטים הנשארים יותר מדעת הרא”ש דכשר אם אין כאן ב’ צדדי חוט שנפסקו שני הצדדים (או שני חוטים שהם ספק ב’ צדדים של חוט אחד) יותר מכדי עניבה, וכן מבואר מתוך דברי המשנ”ב שם בסק”י דלענין נקודה זו אין ר”ת חולק על דעת הרא”ש עי”ש.
והנה גם לדעה המחמירה שם בס”ג [דכך עיקר ההלכה עי”ש במשנ”ב] דבעינן כדי עניבה מן הענף ולא סגי שיש כדי עניבה מן הגדיל מ”מ א”צ כדי עניבה בכל שמונת החוטים דחוט אחד שלא נשתייר בו כדי עניבה אינו פוסל הציצית וכמשנ”ת.
היוצא מזה דבחוט שנפסק עכ”פ בסוף הגדיל ולא נשאר בו כדי עניבה אם עכ”פ שאר שבעת החוטים לא נפסקו כשר לכל הדעות.
ובנידון דידן של השואל הנזכר יש כאן ב’ עניינים שיש לדון בהם האחד האם ה’ קשרים לעיכובא, והב’ האם ד’ גודלין של מקום הגדיל הם לעיכובא, ויעוי’ בתשובה אחרת שהרחבתי בנידון זה של ד’ גודלים דבפשוטו הוא מחלוקת המשנ”ב והחזו”א וגם במשנ”ב יש סתירות בזה, ומשמע דעיקר הדעה מעיקר הדין דד’ גודלין אינו לעיכובא וצל”ע.
אבל החמשה קשרים מפורש בראשונים דאינו לעיכובא ועכ”פ האידנא דלית לן תכלת.
[ויש להוסיף עוד דבאמת א”צ לבוא לזה דאין דין שיהיו חמשה קשרים עם שמונה חוטים אלא כל מה דבעי’ שלא יהיה קשר שאינו מתקיים ואם חוט אחד קרוע שם אין הקשר מתקיים, כן מוכח בבה”ל דלהלן וכן מפורש ביתר ביאור בחזו”א דלהלן בסמוך דאין הנידון כאן מצד דבעי’ קשר עליון עם ח’ חוטים אלא מתקיים ואדרבה אם חוט זה מתחילתו לא יהיה בקשר הזה עי’ מש”כ בזה, ומ”מ פחות מד’ חוטים עכ”פ בקשר אחד (שהוא הקשר עליון כל חד לפי שיטתו להסוברים שהוא סמוך לכנף או להסוברים שהוא אחר ג’ כריכות או להסוברים שהוא שייך גם להיות השני [עי’ בראשונים במנחות ריש דף לט] או השלישי להשלים הקשר עליון [עי’ בחזו”א דלהלן] למה דקי”ל קשר עליון דאורייתא) אין צד להכשיר].
וכן מפורש בבה”ל ס”ס יג דאם קשר עליון כתקנו [ונקט שם הבה”ל דהוא הקשר השני שאנו עושין ולעניננו הוא הדעה המחמירה בפירוש ענין קשר עליון, ועי’ חזו”א סי’ ג סקי”ג שרצה להקל יותר מהמשנ”ב בזה ומש”כ גם בדעת המשנ”ב] ושם נקרע חוט אחד כשר אפי’ לדעת רש”י [שהוא הדעה המחמירה בס”ג הנ”ל דבעי’ כדי עניבה מן הענף], אבל אם נקרע קודם סיום הקשר לא חשיב שהי’ כאן קשר דחשיב כאילו מפסק הקשר כדמוכח בתוס’ מנחות לט ע”ב ד”ה כדי לענבם, אך הוסיף הבה”ל שם לחדש דלכאורה מוכח מהסוגי’ שם דבעי’ שישאר מאותו החוט כדי עניבה מלבד הקשר העליון [דהיינו הקשר השני כנ”ל] ועכ”פ כדי עניבת חוט אחד להדעות הראשונים הסוברים דמהני כדי עניבת חוט אחד.
[וזהו אע”ג דבשו”ע לא נמצא רמז לכל פרטי דין זה, ואפשר משום דעיקר דינא דהשו”ע כשנפסק חוט אחד בסוף הגדיל דבזה לא מיירי הבה”ל כלל לפוסלו, ויש להוסיף דאין הכונה שיש להקל בזה לכתחילה בכדי עניבת חוט אחד דאינו ברור דעות הרי”ף להקל בזה שציין הבה”ל בשם הב”י ועי’ חזו”א או”ח סי’ ג סקט”ו ד”ה כתב ב”י, וגם השו”ע לא הזכירם כלל אע”פ שדרכו להמשך אחר הרמב”ם והרי”ף, והטעם משום דאינו מפורש בדבריהם כלל ולא שבקי’ פשיטותיה דהרא”ש משום השמטת הרי”ף והרמב”ם, והבה”ל שצירף דעתם משום שכתב דבר חידוש לחומרא וגם זה כתב בלשון שאינה ברורה “ועכ”פ” וכו’].
היוצא מכ”ז דבמקרה של השואל הציצית כשרה לכו”ע ומ”מ שלא יהיה בצמצום ממש אחר הקשר השני אלא בשיעור כדי עניבה [ועכ”פ כדי עניבת חוט אחד וראוי כדי עניבת כל החוטים].
כשאין לו ציצית אחרים יכול לסמוך גם אם נפסק אותו החוט לפני הקשר השני [ע”פ החזו”א הנ”ל בסקי”ג ובמש”כ בדעת המשנ”ב].
לחץ כאן כדי לקרוא את התשובה בגירסת הדפסה בגליון שבוע 112
מק"ט התשובה הוא: 146810 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/146810