אין לעשות כן.
מקורות:
הנה נחלקו הפוסקים אם מותר לדבר אחר ברכת המפיל או לא, וציינתי הדברים באיזהו מקומן [בתשובה ד”ה האם אפשר לומר ברכת המפיל מי שאינו הולך לישון] דהמג”א ומשנ”ב וחזו”א והנו”כ על השו”ע משמע שתפסו דקאי על השינה ולכן נקטו בפשיטות שאסור להפסיק, ואילו לפענ”ד בתוס’ דברכות יא ע”ב לפו”ר לא משמע כן וכן הראוני שהעירו כמה אחרונים, אע”פ שיש לתרץ דברי התוס’ שם.
והנה מכיון שהנידון לפי שיטת המחמירים הוא על הפסק בין הברכה לפעולה א”כ אין היתר להפסיק לצורך משניות מאחר שהוא הפסק בין הברכה לפעולה שהוא דרגת ההפסק הכי חמורה הקיימת בדרגות ההפסק כמ”ש המשנ”ב, ועכ”פ במשניות שאין המשניות מענין השינה כמו אידך שאר פסוקי התחנונים הנהוגים.
ולהדיא מבואר במג”א סי’ קלט ס”ב דהנידון אם ק”ש לאחר המפיל כדעת הרמב”ם רפ”ז מהל’ תפילה, או קודם המפיל כדעת הטושו”ע תלוי בנידון אם ק”ש שעל המיטה הוא כדי להגן או מד”ת, דאם הוא כדי לישן מתוך ד”ת אסר שם לאומרו אחר המפיל (ועי’ א”ר שהחמיר יותר), ואף דהוא מחודש לומר כן על ק”ש כיון שהוא מסדר התקנה לומר ק”ש לפני מיטתו מ”מ לומר כן על שאר ד”ת אינו מחודש.
והואיל דאתאן לזה יש לציין השייך לזה, דיעוי’ ברש”י בפ”ק דברכות ריש דף ה דמבואר שם שהת”ח כשהולך לישן לא פסיק פומיה מגירסה עי”ש, ואולי שם מיירי בהרהור אבל ברש”י שם שהזכיר ענין גירסא משמע דלמד שהוא בדיבור דגירסא היא בדיבור כמבואר בע”ז יט ע”א, ומ”מ אין הכרח שהת”ח הנזכר שם מברך המפיל דהרי בברכות ס ע”ב עם ברכת המפיל נזכרה גם ק”ש שעל המיטה ואילו הת”ח הנזכר בפ”ק הנ”ל מבואר שם שאינו אומר ק”ש שעל המיטה, א”כ מנ”ל שאומר המפיל, ואף שיש לחלק בין ברכה לק”ש דברכה היא תקנה וק”ש היא לד”ת או לשמירה (עי’ מג”א קלט) ולא הצריכו בת”ח, מ”מ אינו מוכרח.
ובשולי הדברים יש לציין שדנו הגרח”ק והגראי”ל האם המפיל הוא סילוק מברכה”ת למי שבירך המפיל ולא עלתה בידו להירדם וחזר ללמוד, עי’ כאיל תערוג חלק ההלכה עמ’ קכא מה שהובא בזה.
במקרה זה שמדובר בקטן נראה שאם הקטן רוצה מותר להקל, דהרי יש כמה פוסקים שאפשר לסמוך עליהם, שהם פשטות התוס’ וחיי”א ומהר”צ חיות ועוד אחרונים בדעת התוס’, וכך פשטות הדין לדידן דנוהגים כהר”ן בברכה”ש לברך גם כשלא עשה, כגון הנותן שכוי ושעשה לי כל צרכי בת”ב, ובפרט דבקטן לכו”ע אין חשש לא תשא בברכה לבטלה, ובקטן יש לצרף גם דינא דהותר לו להתלמד כמ”ש בסי’ רטו, ואם כן בכל גוני המפיל יעלה לו להתלמד, והוא גם צורך מצוה, וגם גדול שאומר קים לי כהמתירין נראה דא”א למחות בידו.
ובודאי שחכמי זמנינו שדנו על היסח הדעת בהמפיל לא דנו באופן שמיקל בלימוד אחר המפיל, ויתכן שלכך בראשונים לא נמצא ההתייחסות לשאלה זו אע”פ שהוא שכיח טובא משום שהם סברו כפשטות דברי התוס’ וכפשטות הר”ן שאין בזה איסור כלל בלימוד אחר ברכה”ת וכפשטות הגמ’ בפ”ק דברכות שם וכפשטות הירושלמי שחוזר וקורא ק”ש כמה פעמים עד שנרדם והביאוהו הרמ”א והפוסקים.
מק"ט התשובה הוא: 121893 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/121893