מסתבר שהלכה כהרמ"א בזה, שהרי כמו כן הסכימו הנו"כ ביו"ד סי' רמ ס"ח ובחו"מ סי' יד ס"א, ובכללם הכנה"ג האו"ת והפת"ש ושאר פוסקים שהביא בפת"ש חו"מ שם, וכן העתיקו דין זה בלבוש ובערך לחם להריק"ש ובערוה"ש ושאר אחרונים פה אחד, וגם הגר"א ציין לדין זה סימוכין מדברי ראשונים, וכ"ה באמרי יושר ח"א סי' לח ובשבט הלוי ח"ב סי' קיא, וע"ש בעה"ש שאף תמה למה כ' הרמ"א שישלם האב הוצאות הבן, ושו"ר בספרי ליקוטים מזמנינו שהביאו עוד אחרונים רבים שסברו כן.
והגם אמנם שהכתב סופר יו"ד סי' קח תמה על דברי הרמ"א לענין אב, וכ' דהמהרי"ק שורש נח שהוא מקור דברי הרמ"א מיירי באם, מ"מ גם הכת"ס עצמו לא פסק למעשה דלא כהרמ"א, וכ' דיש להוכיח "קצת" דהמהרי"ק לא מיירי באב עי"ש, והוא אינו לשון של הכרעה, ואין למדין הלכה אלא מפי הלכה למעשה [ע' ב"ב קל ע"ב], ואפי' היה בזה הכרעה לא שבקי' פסק והכרעת וסתימת ופשיטות ומשנה סדורה ותלמוד ערוך ובא של רוב הפוסקים שנתפשטו חיבוריהם ברוב ישראל משום תמיהת הכת"ס.
ולענין אם יכול הבן לטעון קים לי כהכתב סופר, יעוי' בתשובה הסמוכה מה שאכתוב בזה.
(ויש לציין עוד דהכת"ס גופיה שם הביא דברי הספר חסידים [שהו' גם בברכ"י על הש"ע] שלא יתבע בן לאב ונשאר בזה שכך ראוי לעשות, אם כי אינו שייך לניד"ד של השאלה שהגיעה שהבן רוצה לעשות מה שמותר גם אם לא ראוי, אך הוא כן הסבר מדוע נאמר שלא הגיעה לידינו הכרעה ברורה של הכת"ס, שכן עיקר מסקנתו של הכת"ס בניד"ד להלכה היא שאין ראוי לתבוע את האב, ואם בכל זאת תובע את האב באופן שהוא דלא כהרמ"א לא נחית לזה אם עושה אותו בן כדין או לא).
ובגוף תמיהת הכת"ס על הפוסקים מלשון המהרי"ק, הנה ז"ל המהרי"ק שם לאיש שלא הקשיב לאמו, וכי ממאן אתה לבא לדין עמה בעירה אלא דוחה אתה אותה שתלך לדון עמך וכו', ועל זה נפלאתי עליך דאיזהו כבוד ואיזהו מורא שאמרו תורתינו הקדושה ושפי' רז"ל והלא אם אחד היה מזמין אותה לדון חוץ ממקומה היית חייב לטרוח בעבורה ולילך שם בעבורה וכו', והיאך יעלה על דעתך להטריח אותה אתה בעצמך ולהבזותה בב"ד ואפילו אשה בעלמא הקפידו רז"ל שלא תתבזה בב"ד עכ"ל, ויש לבאר גם כדברי שאר הפוסקים, דהרי מתחילה טען טענה מצד כבוד ומורא שהוא דבר ששייך גם באב ואח"כ טען ואפי' אשה בעלמא וכו', ויש לפרש דחדא ועוד קאמר, חדא שיש כאן כבוד ומורא, ועוד דבצער של אשה עסקינן, ואפי' אשה בעלמא וכו', כך יהיה הפירוש לדברי הרמ"א והכנה"ג ושאר פוסקים שהבינו במהרי"ק שאינו דין דוקא באמו.
ועוד בגוף החילוק שכ' הכת"ס מסברא, יש להעיר דלפי מה שיתבאר בתשובה להלן עיקר הצער שהזכיר המהרי"ק הוא צער הטלטול בצירוף שמיטלטל לב"ד, ולכן לענין אשה הזכיר המהרי"ק חומרא דשייך בצער אשה לענין טרחא לב"ד, אבל לענין איש עיקר הטלטול גופיה קשה, כמ"ש בסנהדרין כו ע"א, ואילו הוה מיירי המהרי"ק בזה הי' מביא דברי הגמ' בסנהדרין.
מק"ט התשובה הוא: 2587 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/2587
