אפשר להקל אם הילד יודע לשמור גופו ומכוון שלא למצוות תפילין. מקורות: הנה מקור נידון זה הוא בסוגי' בעירובין צו ע"א ששם דנים לפי הצד שמצוות צריכות כוונה מה הדין בהנחת תפילין בשבת מצד בל תוסיף בלא כוונה, ובעוד כמה השלכות של ...קרא עוד
אפשר להקל אם הילד יודע לשמור גופו ומכוון שלא למצוות תפילין.
מקורות:
הנה מקור נידון זה הוא בסוגי' בעירובין צו ע"א ששם דנים לפי הצד שמצוות צריכות כוונה מה הדין בהנחת תפילין בשבת מצד בל תוסיף בלא כוונה, ובעוד כמה השלכות של זה, ואם כי לדידן להלכה הנחה בלילה הוא דין אחר משבת שהוא גזירה שמא יישן וייפיח בהם ולא כמו בשבת שלהלכה הוא מדאורייתא לאו זמן תפילין, מ"מ יש לדון לדמותן זל"ז.
והנה למעשה נחלקו הפוסקים אם מצוות צריכות כוונה או, והכרעת חלק מהפוסקים לענין מצוה דאורייתא שצריכות כוונה ובדרבנן א"צ, וכנראה שהחזיקו הדבר כספק, והרחבתי בדברים בתשובה אחרת (לענין קריאת שמו"ת בלא כוונה), אולם להלכה הביא הב"י בהל' תקיעת שופר דאם מכוון שלא לצאת אינו יוצא וכן דעת ר"ש ברבינו יונה בברכות יב ע"א (ועי' תוס' סוכה לט ע"א ד"ה עובר ותוס' מנחות לח ע"א) ודלא כהחולקים בזה שהביא בב"י שם.
ובאחרונים נחלקו לפי זה מה יהיה הדין בבל תוסיף במכוון שלא לצאת, דבגאון יעקב בעירובין שם משמע שלהסוברים שמועיל במצווה יועיל גם לבל תוסיף, וכן סבר בקושייתו הטורי אבן בר"ה כח ע"ב, אולם בקוב"ש ח"ב סי' לג נקט דלענין בל תוסיף לא יועיל כוונה הפכית, וכעי"ז בחזו"א או"ח סי' כט סקי"א.
והנה מצד פשטות ההבנה והסברא המשמעות הפשוטה בדברי הגמ' בעירובין שם וכן בר"ה שם שברוב מקומות מה שיועיל כוונה לצאת במצוה כשיש מצוה יועיל כוונה לעבור בבל תוסיף, ומה שלא לא, מלבד היכן שנזכר שיש חילוק ביניהם, (וכ"ש שנזכר שיש דברים שמועיל למצוה ולא לבל תוסיף ומשמע שיותר פשוט לצאת מלעבור על בל תוסיף, ויש גם סברא בזה, דיותר עומד למצוה מלעבור בל תוסיף, ועי' בריש זבחים), אבל מצד חשבון הדברים בקוב"ש שם ובחזו"א שם יש ראיה לכאורה כדבריהם וגם מצינו שיש חילוקים בין כוונה לצאת לכוונה לעבור עי' בסוגיות הנ"ל, וממילא אינו קשה כ"כ מצד ההבנה הפשוטה.
ובטור סי' לד נקט לגבי תפילין דר"ת שיכול לכוון שלא לצאת בתפילין שאינו מחוייב בהן ובזה לא יעבור בבל תוסיף.
ובשאג"א סי' מב נקט דגם אם לענין בל תוסיף לא מועלת כוונה שלא לצאת מ"מ לענין שמירת תפילין מועיל להניח תפילין בלילה אם מכוון שלא לצאת.
ועי' עולת שלמה וחמדת דניאל במנחות לו ע"ב דלפי מה שביארו שם ברש"י נמצא שיש היתר להניח תפילין בלילה אם אינו מכוון למצוה, אבל היתר זו משמע בגמ' שהוא לשמרן, אך בלשונו של העולת שלמה שם משמע שההיתר הוא משום שמכוון שלא למצוה, וא"כ אולי לשומרן לאו דוקא אלא מצד שיש כאן כוונה הפכית, וצל"ע למעשה.
ואולם בשטמ"ק שם לא למד ברש"י כך אבל גם אין הכרח ברור שסבר השטמ"ק להחמיר בזה מכיון שיתכן שהשטמ"ק מפרש מסתימת הדברים שם דההיתר הוא אף אם מכוון לשם מצוה דלצורך שמירה הותר דלא משמע ליה שצריך כוונה הפכית כדי להתיר הנחת תפילין בלילה לשמרן, וכן ממה שדן שם אחר כך מצד לילה זמן תפילין נראה דמפרש שמכוון לצאת והותר לו להשאירן עליו מצד ההיתר לשומרן.
ובנידון שלך מכיון שמדובר בילד ולפי כמה פוסקים הדבר מותר, הלכך אין להחמיר עליו אם יש צורך בדבר.
ועי' בדברי יעקב להגר"י עדס (דברי הלכה ב עמ' שצג) שכמדומה שמע בשם הגרי"ש אלישיב להתיר מדידת תפילין בלילה שלא לשם מצוה.
אבל אם אין הילד יודע לשמור גופו פשיטא שאסור לו להניח תפילין גם אם מתכוון שלא לשם מצוה כלל, וכן מוכח בסוכה כו ע"ב ובפ"ג דברכות שאיסור ביזוי התפילין הוא אף אם אין מניחן כלל.
ואמנם בילד יש מצד שני חומרא יותר מגדול מכיון שבקטן מעשה אית ליה ומחשבה לית ליה והיה מקום לומר שלא מועיל בילד כוונה הפכית, אבל אעפ"כ א"א להחמיר על קטן יותר מגדול כדמוכח בפ"ק דחגיגה לגבי קטן חיגר, כיון שכל דיני קטן הוא רק מה שיעשה בגדלותו, בפרט שמעיקר הדין קיי"ל דמצוות צריכות כונה במצוות דאורייתא ולהרבה פוסקים גם בדרבנן (כמו שהרחבתי בתשובה הנ"ל לענין שמו"ת), ולפי צד זה בפשוטו אי"צ דוקא כוונה הפכית כדי להתיר בלילה כל שאין מכוון למצוות תפילין, וא"כ בקטן שמכוון שלא לצאת מסתמא לא גרע מזה (אף שהעולת שלמה שם מצריך לענייננו כוונה הפכית מ"מ בקטן יודה כמו שכתבתי).