למנהג בני אשכנז אינו מוקצה (רמ"א או"ח סי' שח סמ"ה), ולמנהג בני ספרד הדבר אינו ברור כלל. וגם להנוהגים היתר בזה אבל אין ראוי לגדולים לשחק בו כמו שאכתוב בתשובה הסמוכה. מקורות: השו"ע [שכמותו נוהגים בני ספרד] שם פסק שהוא ...קרא עוד

למנהג בני אשכנז אינו מוקצה (רמ"א או"ח סי' שח סמ"ה), ולמנהג בני ספרד הדבר אינו ברור כלל.
וגם להנוהגים היתר בזה אבל אין ראוי לגדולים לשחק בו כמו שאכתוב בתשובה הסמוכה.

מקורות: השו"ע [שכמותו נוהגים בני ספרד] שם פסק שהוא מוקצה, ולפי פשטות דברי המשנ"ב שם ס"ק קנז הוא גם בכדורים של היום, שכן כתב המשנ"ב שם שמה שראוי לשחק בו אינו נותן לו שם כלי להפקיע ממנו מוקצה, אמנם בשם השבט הלוי [ח"ט סי' עח] והגרשז"א [ביצחק יקרא על המשנ"ב שם] והגריש"א [שבות יצחק מוקצה פ"ה אות א] הובא שהכדורים שלנו אינם מוקצה.
אמנם באור לציון [ח"ב פכ"ו תשובה ח] החמיר בזה.
ועי' בחוט שני [ח"ג פס"ח סק"א] שכתב כמה צדדים בזה, וגם לדבריו במסקנתו אינו ברור ההיתר לכדורים של היום לבני ספרד, עי"ש.

נמצא שמאחר והנידון כאן על בני ספרד שיותר הולכים לפי הוראות רבני ספרד והם החמירו בזה וגם מהמשנ"ב סתימת דבריו משמע להחמיר בזה, א"כ קצת דוחק להתיר בשופי לבני ספרד כהיום, אולם בודאי המקיל יש לו על מה לסמוך, בפרט שמדובר בדרבנן שבשל סופרים יש לילך אחר המקיל, ובפרט שלהרמ"א אפי' כדורים שבזמנם יש להתיר וכ"ש זה, ויש לצרף דעת הרמ"א וסייעתו גם לבני ספרד במקום שאין ברורה דעת המחבר, ובפרט שמסברא פשוטה היה נראה להקל בזה מאחר שיש עליו תורת כלי ויש לו שימוש ידוע ומוגדר.

לגבי שעון שבת לכוון את המחוגים שלו בזמן שאינו פועל נחלקו פוסקי זמנינו בעניינו, ויש שכתבו להקל במקום צורך גדול מאוד, אבל ידוע שהחזו"א החמיר בזה וכן החמיר לענין שינוי מצב מתג החשמל אף בשעה שהחשמל אינו פועל, וכן בהוצאת ...קרא עוד

לגבי שעון שבת לכוון את המחוגים שלו בזמן שאינו פועל נחלקו פוסקי זמנינו בעניינו, ויש שכתבו להקל במקום צורך גדול מאוד, אבל ידוע שהחזו"א החמיר בזה וכן החמיר לענין שינוי מצב מתג החשמל אף בשעה שהחשמל אינו פועל, וכן בהוצאת שקע כשהחשמל אינו פועל.

ויש צד בשם החזו"א שהוא דאורייתא מכיון שבונה כאן מערכת חשמל שתעביר מעגלי חשמל, וכך נקט הגרי"ש אלישיב בדעתו (שבות יצחק גרמא פט"ז אות א), וכן נקט האול"צ (סי' מז סקי"ג) בדעת החזו"א, וכן נקט בספר מאורות נתן (חשמל בשבת פ"ו אות ז) בדעת החזו"א, וכ"א בשם החזו"א בארחות רבינו ח"א עמ' קמג, ועי' חזו"א או"ח סי' לח סק"ב.

ומאחר שיש כאן מחלוקת בפוסקים ויש צד עיקרי בהרבה מהפוסקים (הנ"ל וכן באג"מ יוד ח"ג סי' מז אות ד) שהוא איסור דאורייתא אין כח בידינו להתיר הדבר למעשה, ואם מדובר במקום צורך גדול מאוד וכת"ר מחפש קולא בדבר איני יכול לקחת על עצמי להתיר הדבר ובפרט שהחזו"א והגריש"א והאג"מ והגרנ"ק מחמירים ורבים הם כנגד הגרשז"א.

ויש לציין דהגרשז"א גופא לענין מחוגי שעון השבת לא היה פשיטא להקל מן הדין בכל גוני, וחילק במנחת שלמה (ח"א סי' יג ועי"ש ח"ב כג מכתב ג אות ג) מה שיש לומר מעיקר הדין בין להאריך זמן הדלקתו לבין לקצר זמן הדלקתו, ולמעשה גם כשהקיל לא הקיל אלא לצורך גדול (עי' ארחות שבת ח"ג פכ"ט הערה כו).

וגם להגרשז"א שהתיר לסדר המחוגים בשעון שבת כנ"ל יש לדון בכל מקרה לגופו, ויש לדון גם בגדרי דבר שמלאכתו לאיסור או דבר שמלאכתו לאיסור ולהיתר ואם נחשב לצורך מקומו.
ושוב ראיתי שהגרשז"א מקיל להציא את התקע מן השקע כשהחשמל אינו פועל (עי' שש"כ פי"ג הערה קא, ועי' מנחת שלמה ח"א סי' י' אות ג וח"ב סי' כג מכתב ג אות א).

ומה ששאל כת"ר עוד לפי הצד שהוא מותר לעשותו בשבת מה הדין לעשותו לצורך חול, התשובה בזה שכל דבר שיתכן שישתמשו בו בשבת בהיתר אין בזה איסור הכנה לצורך חול, כמו שמצינו בכוסות וקערות, ודבר שאין אפשרות להשתמש בו בשבת בהיתר מכל סיבה (שלא יהיה אפשר לנתקו בהיתר בשבת אלא רק במוצ"ש) יש בזה איסור להכין לחול אפי' בטלטול בעלמא כמ"ש המשנ"ב וכ"ש בעשיית מעשה.

הנידון התעורר לגבי ממתיק קטנית לקולה שהיו הכשרים שנמנעו מלתת לו הכשר לפסח מחמת זה. והיה מקום להתירו מחמת שתערובת קטניות מותרת כמ"ש ברמ"א או"ח תנג א, וא"כ אף שבשאר איסורין טעמא לא בטיל אפי' באלף כמבואר בשו"ע יו"ד ...קרא עוד

הנידון התעורר לגבי ממתיק קטנית לקולה שהיו הכשרים שנמנעו מלתת לו הכשר לפסח מחמת זה.
והיה מקום להתירו מחמת שתערובת קטניות מותרת כמ"ש ברמ"א או"ח תנג א, וא"כ אף שבשאר איסורין טעמא לא בטיל אפי' באלף כמבואר בשו"ע יו"ד ובש"ך שם, מ"מ הרי הא קמן שלא החמירו בתערובתו כבשאר איסורין, כך היה מקום לטעון, מ"מ נראה שא"א להתיר שהרי גם בדמאי מצינו בפ"ק דחולין שלא גזרו על תערובתו,שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר אלא להקל, כיון שרוב ע"ה מעשרין כמ"ש בפ"ק דשבת שאין כאן אפי' ספק, ואעפ"כ מבואר בחולין שם שאסרו תערובת של דמאי אם הוא תבלין דעביד לטעמא, א"כ אם נרצה באופן כזה גופא להתיר תערובת קטנית לאיזה דין תערובת נדמי לה, דהרי אף אם נדמה לה לתערובת דמאי המותרת הרי בתערובת דמאי של תבלין אסור.
ושוב מצאתי שנחלקו בזה האחרונים והנשמ"א פסח אות לב נקט כדברי דמידי דעביד לטעמא אסור גם בקטנית והבית יצחק חלק ע"ז דס"ל שלא נהגו כלל אלא רק בגוף הקטנית והבו דלא לוסיף עלה, וצע"ק דמה יותר קל קטנית לעצמו לבין טעם קטנית וי"ל דמצרף בזה הדעות שטעם אינו כעיקר מדאורייתא וכיון שקל יותר ממילא סובר הבית יצחק שלא קבלו המנג במקום צירוף זה.

יעקב אבינו הרויח למעשה מהברכות כמו שמבואר בחז"ל בכמה מקומות מכיון שהם היו מיועדות לו ולא לעשו וכך היה רצון ה' ומחמת כן נעשה יצחק סומא כמבואר בחז"ל, כדי שיטול יעקב את הברכות (עי' מדה"ג מהדורתי עמ' נט), וגם ...קרא עוד

יעקב אבינו הרויח למעשה מהברכות כמו שמבואר בחז"ל בכמה מקומות מכיון שהם היו מיועדות לו ולא לעשו וכך היה רצון ה' ומחמת כן נעשה יצחק סומא כמבואר בחז"ל, כדי שיטול יעקב את הברכות (עי' מדה"ג מהדורתי עמ' נט), וגם יצחק עצמו אם היה יודע שעשו רשע ויעקב צדיק היה מראש נותן הברכות ליעקב (עי' שם סוף עמ' ס), ולכן לא היה כאן מקח טעות (עי' יבמות ב ע"ב בתו"י, מו"ר הגרצ"י אדלשטיין, וראה עוד באריכות מדה"ג עמ' פז דברי ר' לוי ור' אלעזר), וכל מה שעשה יעקב היה ע"פ נבואה ורוה"ק של אמו רבקה (ראה אונקלוס כז יג ומדה"ג עמ עג), ואי' עוד בחז"ל שגם יצחק הסכים לברכת יעקב כשנאמר ויקרא וגו' ויברך אותו וכן כשאמר גם ברוך יהיה, וגם עשו עצמו כשאמר אחי יהי לך אשר לך וגם שרו של עשו דכתיב ויברך אותו שם ואף הקב"ה הסכים לזה בפירוש אח"כ.
ולענין מה שכתוב בא אחיך במרמה, עי' בביאורי על המדה"ג מה שכתבתי שם בפסוק זה.

הסכמת כמה פוסקים שמי שאין לו בית אינו יכול להדליק נרות חנוכה, ולענין אם מחוייב לשכור בית יעוי' במקורות.מקורות: מקראי קודש חנוכה סי"ח, אג"מ יו"ד ח"ג סי"ד אות ה, מנחת שלמה ח"ב סנ"א א, פניני חנוכה פ"ד עמ' צד, ועי' ...קרא עוד

הסכמת כמה פוסקים שמי שאין לו בית אינו יכול להדליק נרות חנוכה, ולענין אם מחוייב לשכור בית יעוי' במקורות.
מקורות: מקראי קודש חנוכה סי"ח, אג"מ יו"ד ח"ג סי"ד אות ה, מנחת שלמה ח"ב סנ"א א, פניני חנוכה פ"ד עמ' צד, ועי' ביאורים ומוספים תרעא בביאה"ל ד"ה בלילה מה שהביאו הרבה פרטי דינים בזה.
ולענין אם מחוייב להשתדל שיהיה לו בית הגרח"ק בשיעור (נדפס בשבות יצחק חנוכה יג) הביא בשם הגריש"א שכן, ולכאורה הוא בכלל כל חיוב נר חנוכה שמחוייב לשאול על הפתחים או למכור כסותו, ואין כאן פטור.
והגרח"ק שם כ' דלהרמב"ם מחוייב לשכור בית כנ"ל ולרש"י יתכן שפטור וכן להתוס' פטור, והובא שם שהגריש"א נקט דלכו"ע חייב, עי"ש בשבות יצחק בהרחבה.
אולם בריא"ז שציין בשעה"צ תרעב יז, שהביא ממנו החמד משה ראיה והמשנ"ב כ' דאין מוחין במי שנוהג כן, שם בפנים הזכיר בתוך דבריו עוד ענין (שאינו הנידון בשעה"צ שם) שמי שהוא בין הנכרים גם אם אין לו בית ופתח חייב להדליק בברכה גם אם מדליקים עליו בביתו כיון שכשהוא בין הנכרים אין לו ברכת הראיה עכ"ד, ואולי הוא דין מיוחד למי שאינו יכול לברך על הראייה, דאל"כ היה לו להזכיר הדין הזה של הדלקה בלא בית רק בפנ"ע בלא דין של בין הנכרים.
עכ"פ גם אם יסבור הריא"ז כן לענין מי שאין לו בית נמצא שהוא חולק על רש"י ותוס' (בין להגריש"א ובין להגרח"ק) ולא קיימא לן כוותיה.
ומיהו יתכן גם לדחות שמה שנקט הריא"ז אין לו בית הכונה שהוא אכסנאי במקום גוים, דגם באכסנאי הזכירו הראשונים הלשון אין לו בית, עי' ר"ן, ולכך נקט הריא"ז הלשון אין לו בית לעצמו.
ושוב עיינתי בריא"ז בפנים ונתברר דבאמת כל דברי הריא"ז שם קאי לענין אכסנאי שיש אכסנאי שיש לו בית לעצמו ויש אכסנאי שאין לו בית לעצמו עי"ש.
ובגוף דברי הר"ן אף שנזכר בדבריו שנ"ח אינו כמזוזה שחייב רק מי שיש לו בית, מ"מ יש לדון דהרי קאי שם באכסנאי שיש לו זכות דיורין בבית, ועדיין לא מיירי במי שאין בית כלל שמחוייב לשכור לשם כך בית, ויל"ע.

ושב שלחו אלינו שאלה למה לא הזכירו ששואל או מוכר כסותו גם לשכור בית, ויש לציין דחדא אין זה גמ' מפורשת לענין נ"ח, ועוד שאינו מוסכם שמחוייב לטרוח לשכור בית וכנ"ל.

המשנ"ב החמיר בזה מאוד ועי"ש חילוקי הדינים שכתב שדאורייתא אסור ומלאכות דרבנן רק במקום איבה הפמ"ג הסתפק בזה, ובלא איבה ודאי אסור, שכן יכול להשתמט ולומר שההיתר לחלל שבת הוא רק לצורך מי ששומר שבת. אולם כמה מפוסקי זמנינו נקטו ...קרא עוד

המשנ"ב החמיר בזה מאוד ועי"ש חילוקי הדינים שכתב שדאורייתא אסור ומלאכות דרבנן רק במקום איבה הפמ"ג הסתפק בזה, ובלא איבה ודאי אסור, שכן יכול להשתמט ולומר שההיתר לחלל שבת הוא רק לצורך מי ששומר שבת.
אולם כמה מפוסקי זמנינו נקטו דכהיום שהנהגה זו עלולה להביא לסכנת נפשות מצד התנכלויות, אמנם מחוייב להשתמט שרופא גוי יעשה זאת ולכה"פ לא לעשות מלאכות דאורייתא, אבל אם אין ברירה התירו.

מקורות: משנ"ב של, ח, אג"מ או"ח ח"ד עט, וח"ה כה, הגרשז"א בשמירת שבת כהלכתה מ, מב, מנחת יצחק ח"א נג וח"ג כ, ויש להסתפק אם גם המשנ"ב יודה שהמצב השתנה, ויש לציין שרוב דברי פוסקי זמנינו נאמרו בשנים הקרובות יותר לשואה מהיום, אולם אם יש לו מקום בצורה נכונה להשתמט בכל מקרה צריך להשתמט, כגון להסביר להם שהוא ענין דתי שרק הותר לצורך המשך אפשרות שמירת שבת של החולה, ושרופא אחר יוכל לטפל בחולה הנכרי, וכמובן לא באופן שחייו של הנכרי תלויים רק ברופא היהודי.

מכיון שיש בזה מקום חולי קצת, לכן אם ירצה א"א למנוע ממנו לסמוך על המקילין בזה, אבל יעשה על מיץ תפוזים טבעי ולא על בירה. ומ"מ יותר טוב שיבדיל על היין ויטעם משהו וייתן לאחר לשתות מלהבדיל כיום על דבר ...קרא עוד

מכיון שיש בזה מקום חולי קצת, לכן אם ירצה א"א למנוע ממנו לסמוך על המקילין בזה, אבל יעשה על מיץ תפוזים טבעי ולא על בירה.
ומ"מ יותר טוב שיבדיל על היין ויטעם משהו וייתן לאחר לשתות מלהבדיל כיום על דבר שאינו יין.

מקורות: הנה במקום שאין ההגדרה של חמר מדינה אינו מתיר לקדש על דבר שאינו חמר מדינה, כדמוכח בעובדא דאמימר בפסחים קז וכן בפ"ק דנזיר דף ד ובנדרים מט ע"ב אפי' במקום כאב ראש, והנה דעת החזו"א שאין היום חמר מדינה וראוי לחוש לדעתו כי משמעות הפוסקים שהגדרת חמר מדינה הוא שהוא עיקר שתיית בני העיר עי' מ"ב רעב כד, ומ"מ לענין מיץ תפוזים נקט החזו"א שאפשר שחשוב כחמר מדינה ולא סמך ע"ז למעשה, ודעת הגריש"א בשבות יצחק פסח פי"א אות ד שהם חמר מדינה, ולכן מכיון שבזה החזו"א נראה שמודה מעיקר הדין לסברת כמה מפוסקי זמנינו שיש היום חמר מדינה (היינו באופן כללי האג"מ והגרשז"א והגריש"א והשבה"ל והגרח"פ והאול"צ שהסכימו באופן עקרוני ששייך כיום אצלינו חמר מדינה דלא כהחזו"א וסייעתו), לכן במקום חולי א"א למנוע ממי שירצה לסמוך על זה.

אבל בירה אע"פ שבזמן הגמ' היו מקומות שהיה נחשב חמר מדינה אבל בזמנינו רבו המערערים על זה מכיון שאין כ"כ חשיבות לבירה ולא רגילות בשתייתו בכלל העם (עי' המו"מ בביאורים ומוספים בהל' הבדלה).

ומ"מ עדיף שיתן לאחר לשתות, שבזה בודאי יוצא ידי חובה, וזה הפתרון שהובא בהלכה לענין בין המצרים (תרעא) ולענין מי שנדר שלא לשתות (תרעב ט), ובזה יוצא ידי חובה, וכמ"ש השוע"ר דלכו"ע בהבדלה מועיל אם ישתה אחר, גם להחולקים לענין קידוש.
ומעיקר הדין מועיל גם קטן לזה עכ"פ כשיוצא הקטן מההבדלה, ועכ"פ כשאין גדול עי' בסי' תרעא שם (וראה שם בביאורים ומוספים).

וכן החזו"א מכיון שהיה חולה סוכר נהג כל השנה לשתות מעט מההבדלה ולתת השאר לאדם אחר שיוצא מההבדלה לשתות, (ראה בספר קרא עלי מועד ובארחות רבינו).
וכן נהג המנח"י (קול התורה מב תשנ"ז) שנהג כן שהיה טועם מעט, וכ' שם המגיה שנהג כן הוא לחשוש לדעת המג"א רעב סק"ט הובא שם במשנ"ב סקל"ג שאסור לקדש על היין על מנת שישתו אחרים אם אינו שותה והם יודעים לקדש, ועי' רמ"א שם ט.

הדבר מעיקרו אסור להיעשות אך במקום צורך גדול ואין ברירה אחרת יש להקל בשינוי מפני כבוד הבריות, אבל לא באופן של הצעה אלא של כיסוי מקומי בלבד. מקורות: הנה דין זה של איסור הושטה גופא אינו מוסכם בראשונים שהוא אסור מן ...קרא עוד

הדבר מעיקרו אסור להיעשות אך במקום צורך גדול ואין ברירה אחרת יש להקל בשינוי מפני כבוד הבריות, אבל לא באופן של הצעה אלא של כיסוי מקומי בלבד.

מקורות: הנה דין זה של איסור הושטה גופא אינו מוסכם בראשונים שהוא אסור מן הדין דלהרמב"ם שרי ועי' באור זרוע, וכ"ש אם הנידון כאן באופן של זריקה שלדעת כמה פוסקים הוא קל מהושטה [רשב"ץ ח"ג נח, כנה"ג בהגה"ט יו"ד קצה ט ומהריק"ש על השו"ע שם], ובזה היה מקום לדון מה הדין לצורך, אולם כאן יש חשש לאיסור נוסף של הצעת המיטה, שאסור מדינא דגמ', ואיך נתיר מסברא דבר כזה לפי מקום הצורך, וכן מצינו במישוש הדופק דגם הרמ"א לא התיר [קצה יז] אלא במקום פקו"נ, אם כי אי משום הא היה מקום להציע פתרון שתכסהו בלא מצעים אלא בכיסוי באופן מקומי כשדי בכך, אבל גם בזה אפי' אינו אלא רק הושטה הרי פוסקי זמנינו נקטו להחמיר בהושטה אפי' בשעת הדחק, ומהם האג"מ והשבה"ל והאול"צ דלא כהציץ אליעזר [עי' מ"מ בזה בס' אבני שוהם על השו"ע שם], ואולם החיד"א ביוסף אומץ ספ"ה התיר לצורך מצוה בזריקה, אבל לדידן דנהגי' כהרמ"א שאוסר זריקה שמא יש מקום לומר דה"ה אפי' לצורך מצוה, וכ"כ הרבה אחרונים ופוסקי זמנינו שלא להקל בזה [ומהם הבית יצחק ודרכי תשובה ושבט הלוי ועוד כמה פוסקים, ראה מ"מ בזה באוצר הלכה על השו"ע קצה ב], וכן ראיתי שדנו כמה אחרונים לענין סומא שיכולה לסייע בהליכתו בשינוי ע"י מקל ובמקום חשש שיפול יכולה לסומכו [עי' דברי הגרשז"א ועוד כמה אחרונים באוצר הלכה על השו"ע שם עמ' קלז], ויש שהקילו במקום הפסד ממון גם לתפוס מידה באופן שאינו הושטה [עי' שם עמ' קמב], וכ"ש הכא שיש כבוד הבריות, ויש להזכיר קצת בזה דין טבעת בקידושי נדה שדנו הפוסקים מה יעשה והיאך יעשה ומ"ט, וזה הזכרתי רק כסניף, כיון שרבו הדעות בזה, וכן יש לציין מה שהרבה אחרונים הקילו לענין שימוש חולה שמותר אפי' אין בו סכנה [עי' מ"מ רבים באוצר הלכה קצה סט"ז עמ' רכז רכח], ואע"פ שאין למדין זמ"ז מ"מ בחולה מצינו שהקילו חז"ל כמה דברים וכן בכבוד הבריות, וכיון שראו האחרונים לחדש להקל בכה"ג כל שאינו מטעם חיבה והוא צורך גדול, א"כ בצירוף מה שזריקה קל והקילו בו במקום צורך גדול יש להקל כנ"ל גם בניד"ד בשינוי ובלא נגיעה ובלא דרך הצעה ועל דרך שנתבאר בסומא כנ"ל.

דעת גדולי הפוסקים שיש לדון בהם משום מוקצה. מקורות: ראה שבות יצחק מוקצה ה עמ' פא מהגריש"א, חוט שני ח"ג סב, וארחות שבת יט קנד וכן הנהיג אאמו"ר בבית.

דעת גדולי הפוסקים שיש לדון בהם משום מוקצה.

מקורות: ראה שבות יצחק מוקצה ה עמ' פא מהגריש"א, חוט שני ח"ג סב, וארחות שבת יט קנד וכן הנהיג אאמו"ר בבית.