ראיתי שכבר הרחבתם כבר בדבריכם אבל אציין כמה הערות והארות קצרות לענין שעוררתם:
א) ענין אומנות נקיה היא אומנות שאין בה חשש גזל, אבל אין הכונה דוקא אומנות שאפשר ללמוד תוך כדי העיסוק, למרות שהוא דבר טוב ללמוד תוך כדי העיסוק.
ב) מה שנזכר בגמ' ללמד בנו אומנות נקיה אין הכוונה שאסור או שאין ראוי לעסוק בכל אומנות שבעולם דודאי מי שיש לו כשרון לאומנות שאינה מחטא דתלמיותא ואינו רגיל במחטא דתלמיותא אינו צריך לעזוב אומנותו שיכול להרוויח ולהתפרנס ממנו, והנידון הוא מה לבכר בתחילת הלימוד כשעדיין אין מכירים שם אומנות, וצא ולמד שכמה אומניות שנזכר בגמ' שם שאינם ראויים היו חכמים שהיו מתפרנסין מהם כמו רופא וטבח.
ג) מלבד ר' יוחנן הסנדלר היו עוד חכמים שעסקו במלאכת הרצענות כמבואר בפרק ערבי פסחים.
ד) עצם הנידון שנגיעה בנעל שאינו מלוכלך בעין שיצטרך נטילה אינו ברור לגמרי לדינא ואמנם יש מהחזו"א שכל הדברים מחוייבים נטילה גמורה ועי' בשו"ת תורת יהודה והארכתי בנידון זה בשו"ת עם סגולה, ומאידך מהר"י במהר"ח פלאג'י אפשר שאינו סובר כחזו"א כמו שהאריך בתשובה, ועי' בפסקי תשובות שציין לזה לעוד אחרונים, ואני הק' אחר שכתבתי התשובה הנ"ל נ"ל להביא שוב ראי' מהראב"ד המובא בש"ך ביו"ד דהמשמעות הפשוטה לכאורה שם שאין נגיעה בגופו שאינו מלולכלך מחייבת בנטילה דומי' דנגיעה בכותל דנקט שם, וממילא כך יש לפרש גם התשובת רשב"א שהעתיק הב"י ושו"ע ואכמ"ל.
ה) בגמ' ברכות מג ע"ב משמע שעיקר הלכלוך של הנעל הוא בימות הגשמים - הערה זו שמעתי מאאמו"ר שליט"א.
ו) גם המתקן נעליים אינו בהכרח נוגע בנעלים בלא בתי ידיים, וכן אין איסור הרהור בד"ת כשידיו מטונפות.
ז) כמו שכתבתם שסנדלר אינו בהכרח משמעותו המתקן נעליים רק לאחר שהן משומשות בלבד.
מק"ט התשובה הוא: 7487 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/7487