מותרת (עכ"פ אם לא נוח לה בספסל נמוך).
מקורות: לגבי מנהגי האבלות שהובאו בשו"ע ורמ"א סי' תקנה ס"ב כתב הרמ"א דמעוברות א"צ להזהר בכל אלה, ומשמע דקאי גם על מ"ש המחבר שישכב מוטה על הארץ, וכן מבואר במשנ"ב סק"ו שכתב על דברי המחבר הנ"ל שאדם חלוש א"צ להקפיד לישכב מוטה על הארץ, ונימוקו בשהע"צ שם דגם הדעות האוסרים זה מדינא מצד דעת ר"י ורבנן בברייתא בתענית ל ע"ב מ"מ הא מודה ר' יהודה בשאינו יכול כמבואר שם, ובסק"ז לגבי דברי הרמ"א הנ"ל השווה דין אדם חלוש עם מעוברת וציין למש"כ בסק"ו, ומבואר מזה שסובר שאדם חלוש ומעוברת אינו בכלל דין כפיית המיטה, ומכיון שדין ישיבה ע"ג קרקע בת"ב נלמד מדין כפיית המיטה א"כ כ"ש שמעוברת אינה צריכה לישב ע"ג קרקע בת"ב.
ואפי' לגבי אבלות דשם לכו"ע כפיית המיטה הוא מדינא כ' הערוה"ש ביו"ד סי' שפז ס"ג דמעוברת יכולים לישב על כסא גבוה.
ומש"כ המשנ"ב בסי' תקנט סקי"א שמי שקשה לו לישב על הארץ יוכל לישב על ספסל נמוך וכו', יש מקום לומר דזה לא מיירי במעוברת או באדם חלוש הפטורים מדינא מכ"ז כמו שנתבאר ועכ"פ במקרה שלא נוח להם ישיבה נמוכה זו.
ויש לדקדק עוד במשנ"ב שכתב וז"ל, ועיין באחרונים דמותר להניח תחתיו שק או כר קטן וגם יוכל לישב על ספסל נמוך למי שקשה לו לישב על הארץ עכ"ל, ומשמע דכייל להו בחדא מחתא שכ"ז מותר למי שקשה לו וכו', ויל"ע דאטו מי שלא קשה לו אסור בכל זה.
ועוד יל"ע דבשעה"צ (על דין לישב על ספסל נמוך) כתב וז"ל, פשוט דבאופן זה גם למהרי"ל מותר עכ"ל, וצ"ע אם הוא דבר שהותר רק למי שקשה לו א"כ למה הוא פשוט להתיר.
אבל יתכן דהענין הוא דבבאר היטב הביא בשם המהרי"ל שהי' יושב על הארץ ממש בלא הפסק, וע"ז כתב המהרי"ל דמ"מ מי שקשה לו אפשר להתיר יותר מזה גם להמהרי"ל, מאחר דגם להמהרי"ל לכאורה מעיקר דין כפיית המיטה שרי בספסל נמוך וכיו"ב מדברים שהזכיר המשנ"ב, ומנהג המהרי"ל היא חומרא בעלמא, ולהכי באדם שקשה לו גם המהרי"ל מודה שיכול להחמיר, והוא פשוט דהרי הוא חומרא בעלמא, והרי מצינו לעיל בס"ס תקנה דבאדם חלוש מותר לגמרי לישב על כסא כדרכו אם צריך לזה, א"כ באדם חלוש יש להקל דלא יצטרך לעשות כחומרא דהמהרי"ל.
מק"ט התשובה הוא: 121151 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/121151