הנה דין זה שאסור לכבס במוצאי תשעה באב מצד מנהג כשר, נזכר בפוסקים (משנ"ב סי' תקנח סק"ג בשם המהרש"ל), ומאידך גיסא נזכר לגבי כמה עניינים בפוסקים (משנ"ב שם סק"ב, ביאה"ל שם ד"ה שלא בשם המאמ"ר, שמעתתא דמשה להאג"מ עמ' תלז ועוד) שיש חילוקין בין ליל עשירי באב לשאר דיני שבוע שחל בו ת"ב ובחלק מהדברים שנזכר בפוסקים מבואר שהוא קיל בדברים מסויימים אף מט' הימים.
והנה לגבי מניעת טירחא בכיבוס בתשעת הימים מבואר בפוסקים (נטעי גבריאל פל"ה סקמ"ו בשם הגרשז"א והגריש"א) שגם אם יש מניעת טירחא על ידי זה אינו מתיר הכיבוס (ולענין חוה"מ בשש"כ פס"ו הערה רנה הובא בשם הבאר משה כדברי הגרשז"א והגריש"א ובשם האג"מ בקובץ מבקשי תורה חוה"מ עמ' תסה-ב הובא להתיר באופן הנידון שם, והנה מלבד שהאג"מ יחידאה בכ"ז ראשית כל יש לדון דשמא באבלות דת"ב החמירו, עי' שע"ת בהל' ת"ב בשם הברכ"י בשם נחפה בכסף מה שהביא שם לענין אחר דבת"ב החמירו, וכן אפשר דלעניינים אחרים שהחמירו יותר בת"ב כמו לגבי מי שיש לו חלוק א' לחלק מהפוסקים כמדומה שהחמירו בשבוע שחל בו יותר מחוה"מ, ומ"מ גם אם נקבל דלא החמירו בת"ב יותר, ויל"ע בזה, אבל מ"מ הרי האג"מ שם לא התיר אלא שלא ליקח עמו בגדים לנסיעה ועי"ז יצטרך לכבס, אבל אז הרי אם יכבס יהיה כדין, והנידון רק אם מחוייב לטרוח למנוע מעצמו שיבוא לידי היתר זה, אבל לא נזכר בדבריו דמותר לכבס לכתחילה למנוע טירחא וכמדומה שהוא פשוט).
והנה במשנ"ב סי' תקנח סק"ב דן לגבי סעודה שעושין בלילה שלפני החתונה שאם חל במוצאי ת"ב אסור לאכול שם בשר, ועי"ש שחילק כמה חילוקים בזה דיש שכתבו להתיר לגבי החתן והכלה עצמם, וכן לגבי מקום שמשלחין סבלונות אז נקט להקל, אבל בלא אחד מתנאים אלו אסור לאכול בשר, ואף שלכאורה היה מקום לטעון שהוא מקום צורך ושעת הדחק כיון שיש רגילות לעשות סעודה אז מ"מ לא התיר המשנ"ב.
וכן ראיתי בשם הגריש"א (הובא באשרי האיש או"ח ח"ג פע"א ס"מ) שליתן בשר לקטנים במוצאי ת"ב בעת הצורך יש להקל, ומשמע דגם שהוא עת הצורך היקל רק לקטנים שיש בזה עוד סניף להתיר [וכן יש להזכיר כאן עוד מה שדנו הפוסקים על רחיצה בצונן במקום צורך במוצאי ת"ב, אבל קיצרתי בזה כיון שיש לדחות דיש בזה צד לומר דמעיקרא לא נהגו ברחיצה בצונן].
ומאידך גיסא לגבי שעת הדחק בכיבוס ראיתי בשם הגר"ש ואזנר (הובא בקובץ מבית לוי בין המצרים עמ' לח) להתיר באופן שיוצא למקום רחוק למחרת ת"ב ולא יספיק לכבס ביום עשירי שיכבס בליל עשירי.
ויתכן שיש לחלק בין שעת הדחק גדול לשעה"ד קטן ולא התיר הגרש"ו אלא בשעת הדחק גדול.
או יתכן שטעם ההיתר של הגרש"ו הוא משום שכיבוס אינו מוסכם לאיסור, יעוי' בביאור הלכה (סי' הנ"ל ד"ה עד) דיש פוסקים שנקטו שהאיסור הוא רק בבשר ויין ולא ברחיצה ותספורת, וה"ה כיבוס דהוא נזכר בכמה מקומות יחד עם תספורת, הלכך יתכן שבשעת הדחק היקל הגרש"ו לסמוך על פוסקים המקילים בכיבוס בזמן זה, ואולי רק בצירוף שהוא שעת הדחק גדול דיש לצרף איזה צד שאולי מעיקרא לא קיבלו עליהם לנהוג כן בשעת הדחק גדול.
ולענין מנהג בני ספרד בכיבוס במוצאי ת"ב הגר"ח פלאג'י (מועד לכל חי סי' י סקצ"ב) נקט כהמחמירים בזה וכהכרעת המשנ"ב, והאול"צ (ח"ג פכ"ט תשובה כו) נקט כהמקילים בזה וכמו שהביא הבה"ל שם שכך דעת המאמ"ר בשם הכנה"ג להחמיר בזה, ומ"מ נראה שספרדי בעל נפש יחמיר בזה דבר פלוגתא דהכנה"ג בזה הוא המהרש"ל וכמו שפסק המשנ"ב.
מק"ט התשובה הוא: 121153 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/121153