כן.
מקורות:
נשאלתי בענין דין זה שמברכים על מרק ירקות עם ירקות בורא פרי האדמה, האם הוא דין בדיני ברכה על תערובת או שהוא דין בדיני בעיקר וטפל.
ונפק"מ לדעת החיי אדם שבתערובת אם ניכר בפני עצמו אין הברכה על העיקר פוטר את המין השני וכן לענין אם עולה כל אחד מהם בנפרד בכפית.
להלן תשובתי על זה: הנה דין תערובת הוא ג"כ דין של עיקר וטפל כמבואר בריש סי' ריב שמה שמברך על העיקר שבתערובת הוא ג"כ מדין עיקר וטפל, שלולי דין עיקר וטפל גם בתערובת היה צריך לברך על כל מין בפני עצמו, ורק מחמת דין עיקר וטפל מברך על המין העיקרי בתערובת באופן שיש שם דבר עיקרי או על המין של הרוב באופן שאין שם דבר עיקרי ע"פ הדין.
לגבי החיי אדם שהחמיר בתערובת של ב' מינים שכל אחד ניכר בפני עצמו כמו שהביא הבה"ל ריש סי' ריב, הנה החי"א נזכר בב' מקומות, ובדבריו בכלל נד ס"ט מיירי על תערובת של מין דגן, ובהקשר לזה הובא בביאור הלכה שם, אמנם החיי"א בכלל נא סי"ג שציין לו ג"כ הבה"ל, שם מיירי גם על תערובת של פירות העץ עם פירות הארץ.
לגבי הסברא של עולים לבד בכפית שהזכרתם בשאלה, אם נוגע במרק ירקות, עי' בביאורים ומוספים ריש סי' ריב שהביאו כמה מ"מ בזה מדברי האחרונים ופוסקי זמנינו לענין תערובת של עיקר וטפל, אולם למעשה גם דין תערובת וגם דין הפשוט של עיקר וטפל וגם כל הנידון של החי"א וגם הנידון על מה שעולים לבד בכפית, אינו שייך לנידון של מרק ירקות, דהנידון של מרק ירקות הוא מצד מי שלקות המבואר בברכות לט ע"א שעל מיא דשילקי מברך בורא פרי האדמה, ואין החיי אדם חולק על הגמ' והפוסקים שהביאוהו.
ויעוי' בסי' רה ס"ב בטור וב"י ובדרכי משה ובהגהות ר"ח צנזר ומור וקציעה שהביאו שיטות הראשונים רש"י ורמב"ם ורא"ש בפסקי הרא"ש ובתשובות רא"ש שיש מחלוקת וסתירות מהו טעם הדבר שנתייחדו מי שלקות לברך עליהם בורא פרי האדמה, ויש בזה נפק"מ למעשה באיזה עניינים ואופנים, ועי"ש במשנ"ב סק"י.
אבל הענין מוסכם שאינו מדין עיקר וטפל אלא הוא דין מיוחד במי שלקות, וממילא גם כשכל מין בתערובת המים והירקות ניכר בפני עצמו ואפילו עולה כל אחד בכפית נפרדת אין החיי אדם חולק בזה, ויש להוסיף עוד דדין זה שמברך על המרק בורא פרי האדמה הוא דין כששותה המים לבד, כמ"ש המשנ"ב סי' רה סק"ט.
וכנראה כוונת כת"ר לשאול על המשך דברי המשנ"ב שם שאם שותה המים יחד עם הירקות מברך על העיקר שהם הירקות ופוטר את המים, וכוונת כת"ר האם הוא גם כשכל אחד ניכר בפני עצמו.
והתשובה לזה שבמרק ירקות אין חילוק בין האופנים, כיון שכל הנידון של גדר תערובת בעיקר וטפל בברכות הוא רק כשאין ברכותיהן שוות, אבל כשברכותיהן שוות וכל הנידון על מה לברך ועל מה לפטור, בזה פשיטא שמברך על החשוב יותר.
וא"כ כוונת המשנ"ב היא כך, דלא מיבעיא אם הירק עם המים שבזה לדידן (כהכרעת הביאור הלכה דלא כהחיי"א שסובר הבה"ל שא"צ שלא יהיה ניכר לענין עיקר וטפל) למעשה מברך בפה"א על הירקות עם המים יחד (בין אם מברך על הירקות ופוטר את המים ובין אם מברך על שניהם יחד וזה לא עיקאר הנידון כאן), ובזה קאמר שלא הוצרך השו"ע להשמיע בזה דין מיא דשלקי, אלא בא לומר שהשו"ע מיירי באופן ששותה המים בלבד, ובזה הוצרך לומר שברכתן בורא פרי האדמה.
לתשובה זו פורסמו 2 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 5361 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/5361
אבל יש נפ"מ בשאלה כגון היכא שבשלם עם בשר דבכה"ג אין למים דין מי שלקות, א"נ כגון לביבות דלא ברירא למ"ב דיש בהם דין מיא דשלקי.
[עוד יש לציין לשיטת הריטב"א, דס"ל דעיקר דין מי שלקות נאמר לעניין שכשמברך על הירק פטר מימיו, אבל כשאוכל המים לחוד מברך עליהם שהכל, ובספר ילקוט יוסף חשש לדבריו משום סב"ל]
ומ"מ משמע במ"ב דבכה"ג פשיטא דהמים נפטרים אע"ג דניכרים לעצמם, אא"כ בישל קצת לביבות עם הרבה מים וניכר שעיקר כוונתו בשביל המים בזה אין המים טפלים ללביבות.
יש"כ על ההערה.
לגוף הדברים, אה"נ בכל מקרה שהנידון הוא מחמת מי שלקות אין כאן מקום לנידון אם צריך שהטפל לא יהיה ניכר, ובכל מקרה שהנידון הוא מחמת עיקר וטפל יצטרכו בזה לפי החיי"א שהטפל לא יהיה ניכר, ובמקרה שיש ספקות וצירופים מהי ההגדרה יצטרכו לדון בזה בכל מקרה לגופו.
ולגבי דברי הריטב"א שהבאתם לא ראיתי בפנים אבל גם הוא יתכן שמסכים שמי שלקות אינן ממש ההגדרה של עיקר וטפל בשאר דוכתי עכ"פ שלא יצטרכו שהטפל לא יהיה ניכר בפני עצמו לפי החי"א המצריך כן בעיקר וטפל רגיל, דא"כ לא הנחת מי שלקות שברכתן בפה"א אלא אם כן תאמר שהחי"א מסכים שדבריו אינם כהריטב"א וזה דוחק דא"כ מנ"ל ששא"ר אינם מסכימים עם הריטב"א בנקודה זו של הגדרת עיקר וטפל, ולבוא ולומר שמעצם מה שלא אמרו שהפטור כאן הוא מטעם עיקר וטפל ולכן סברו שהפטור גם כששותה המים לבד מוכיח שסברו שעיקר וטפל אינו מספיק בשביל לפטור באופן שאינו ניכר ולכן נקטו גדר אחר - זה כבר מחודש מידי לטעון כ"כ.