מסתבר שאם עושה מחמת עצלות אינו מכלל כבוד שבת, ואם עושה כן לצורך או לכבוד שבת הרי זה מכלל כבוד שבת.
מקורות:
הנה אם עושה כן למנוע טירחא מעצמו כגון ללכת לחנות רחוקה יותר, יש לעיין אם נחשב כעושה כן לצורך שבת, כיון דאדרבה משמע בגמ' שיש ענין לטרוח בגופו בצרכי שבת, עי' שבת קי"ט וקידושין מ"א ע"א והובא בשו"ע, ויש מצוה להשכים בגופו לצרכי שבת כמ"ש בשבת שם ובשו"ע, (וע"ע סוטה כב ע"א), א"כ אם מונע מעצמו טירחא לשבת על ידי שמשלם מחיר יותר הרי בהפרש המחיר היקר אינו מועיל לכבוד שבת.
וראיתי בשם הגרח"פ שיינברג [ספר דרור יקרא עמ' שעה] שדין זה של הוצאות שבת שמוסיפין לו הוא רק באופן שאדם רגיל להוציא הוצאות בסעודות חשובות, אבל מי שאינו רגיל ומוציא הוצאות לשבת בדברים מיוחדים שאין לו אחיזה בהם כלל לא נאמר בהם הדבר, ובשם הגרח"ק הובא שם [עמ' שעז] שגם במה שאינו רגיל, ומ"מ גם להגרח"ק יש מקום לומר דדוקא בדבר שיש בזה תועלת לכבוד שבת, ויש לציין דל' הגמ' בביצה [טו ע"א] על הוצאות שבת שאם הוסיף מוסיפין, אבל לא אם מבזבז שלא לצורך שבת כלל.
אולם אם עושה כן משום שאם יצטרך לטרוח ולהתרחק לא יקנה בסוף, מסתבר שנחשב בזה צרכי שבת.
ויש לציין עוד דבאחרונים הובאה הנהגת האר"י שאם הי' מבקש מצוה והיו אומרים לו ביוקר לא היה מבקש שום הנחה בזה (ועי' בספר תורת המועדים לידידי הגר"ד קולדצקי שליט"א על שונה הלכות בהל' ד' מינים מה שהביא בזה), וא"כ יש בזה משום כבוד שבת לשלם ביוקר.
וידוע גם מה שנהג הגר"א לקנות ספר מסילת ישרים במטבע גדולה כדי להחשיב המצוה, ומבואר בזה שיש ענין דוקא לקנות ביוקר משום כבוד המצוה, אפי' כשאינו מקבל יותר בזה.
ויש לציין דבמדרש אי' דמה שהתינוקות מוליכין לבית רבן הוא מכלל הוצאת בניו לתלמוד תורה (הנזכר בביצה טו ע"א) לענין שאינו בכלל חשבון הוצאות שפסקו לו כצרכי שבת הנ"ל, ויש גירסאות בדברי המדרש הנ"ל, ויש מהפוסקים שלמדו בזה דהכונה למעות מתנה ששולחין לרב התינוק בראש חודש, ויעוי' במג"א ואחרונים, ומ"מ שאין ראיה משום לכאן ששם בודאי שהרב ישקיע יותר בלימוד התינוק כשמקבל מתנה תוספת, וגם משמע שם שהי' להם מנהג קבוע בזה, ומנהג המדינה לפעמים יוצא אפי' בדיינים, ולא גרע מתשלום שסיכם עם הרב מראש.
מק"ט התשובה הוא: 5615 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/5615
