המקור לזה ממשנ"ב סי' רעא סקמ"ה בשם האחרונים, והיינו המג"א שם סקכ"א בשם המטה משה סי' תכט (ובא"ר סקי"ט תמה על זה דאין לזה מקור ברור במטה משה עי"ש, אולם בבאר היטב סי' רסח סקי"ב הביא לשון המטה משה כן בשם מעשה דר' קלונימוס שכך נהג), וכ"כ בעולת שבת סי' רסח ס"י וחיי אדם כלל ו סי"ג.
ועי' בא"ר שם סקי"ט דמבואר לפי דבריו דדין זה תלוי במחלוקת הראשונים מה טעם האמירה על הכוס, דלפי טעם הרוקח סי' נב שהוא שמא שכח בבהכנ"ס נקט הא"ר שא"צ, ויש להוסיף דכה"ג אשכחן בפ"ק דב"מ דתקנתא לתקנתא לא עבדינן, ר"ל דאע"ג דמי שעומד קודם קידוש יאמר ויכולו אע"ג דיודע שכבר אמר בבהכנ"ס והטעם שמא ישכח, מ"מ אם שכח ויכולו של קידוש וזכר שאמר בתפילה על זה לא תקנו שיאמר שוב אחר שכבר אמר בבכהנ"ס.
אבל לפי טעם הטור שהוא כדי להוציא בניו ובני.
נקט הא"ר שצריך.
וצ"ע דגם לפי טעם הטור שהוא כדי להוציא בניו ובני ביתו משמע בטור שעצמו אינו צריך להוציא כיון שכבר יצא בבהכנ"ס, א"כ גם לפי הטור אין צריך דוקא כוס, א"כ למה שלא יאמרנה עכשיו בלא כוס.
ובאמת בא"ר הלשון אינו ברור, דרק קאמר דלפי טעם הטור א"כ צריך לומר עכשיו אבל לא הזכיר דלפי טעם הטור צריך לומר עכשיו על הכוס.
אבל היה מקום ליישב שי' המג"א והעו"ש לפי טעם הטור דהטור לא מיירי על ויכולו שאמר בתפילה או אחריה אלא בויכולו שאמרו על הכוס בבהכנ"ס.
אבל להדיא לא משמע כן בטור דאי איתא שזה כוונת דברי הטור היה להטור לומר טעם נוסף למה אומרים ויכולו בקידוש של בהכנ"ס, דוק ותשכח שאינו מתיישב בדבריו.
והוסיף הא"ר דיש סתירה ברוקח דבסי' מט הביא הרוקח המדרש בטעם מה דאמרי' ג' פעמים ויכולו (וכ"ה בעוד ראשונים) ואחד מהם הוא על הכוס, ולפי טעם זה אינו שמא ישכח, ואדרבה אם לא אמר על הקידוש צריך להשלים פעם שלישית.
ויל"ע עוד דבשו"ע כ' בשם הג"מ ועוד ראשונים דויכולו שאחר התפילה אמרי' גזירה משום שבת שחל בו יו"ט שאין אומרים ויכולו בתפילה, וצל"ע להך מדרש שהביא הרוקח דלא אשתמיט תנא בשום דוכתא לומר דביו"ט שאחר השבת צריך עכ"פ בעל נפש להשלים ב' פעמים אחר התפילה ויכולו, ואפשר לפי זה דהטעם דג' פעמים אסמכתא בעלמא הוא, ולפ"ז מיושב גם הרוקח.
ואפי' אם נימא הכי עדיין יל"ע להרוקח דשמא אחר שכבר תקנו בקידוש שמא שכח כיון דאסמכוהו אג' פעמים צריך להשלים כיון שהשמיט דבר המוטל עליו, ויש לו לתקן אסמכתא דג' פעמים, משא"כ בשבת שחל בו יו"ט דמעולם לא תקנו ג' פעמים ויכולו ומשום הך אסמכתא לחוד לא באו לתקן.
הלכך אין ליישב דברי האחרונים הנ"ל אלא לפי המדרש שהביא הרוקח שהביא גם המשנ"ב שם (קודם שהביא דברי האחרונים הנ"ל) דכיון דבעי' לומר ויכולו ג' פעמים הלכך צריך להשלים.
ולגבי אם נזכר אחר הסעודה אף דיש מקום לומר דכוס בלא סעודה לא חשיב על הכוס כיון דילפי' לכוס זו מקידוש, מ"מ מסתבר דכיון שהוא רק מחמת הך חומרא דהרוקח שאינו מוסכם לרוב הראשונים וגם להרוקח גופא יש בזה סתירות כמו שנתבאר, ולכו"ע אינו מדינא דגמ', ולכן יכול לסמוך על דעת התוס' דע"פ שהביא השו"ע דאחר הסעודה חשיב ג"כ סמוך לסעודה, ולהכי לא כתב המשנ"ב שצריך לחזור ולאכול אחר כך כזית או כביצה דיכול לסמוך על מה שאכל וגם אינו ברור לגמרי דבעי' תיכף לסעודה בכוס זה של ויכולו.
וגם אם נזכר זמן רב אחר הסעודה אין בכחינו לחייבו לומר על הכוס ולאכול פת לחשוש לשיטת המדרש שהביא הרוקח אחר דאין כאן דינא דגמ' ולא דאורייתא (ואפי' פ"א ויכולו משמע בגמ' שבת קיט לפי פשוטו שאינו חיוב גמור מעיקר הדין) ואם נימא דבאמ התיקון הוא רק עם כוס הסמוכה לסעודה כמו קידוש מיושב לפ"ז הא דלא קאמר המשנ"ב אלא באמצע הסעודה שאז יכול לתקן ולהחמיר בקל.
מק"ט התשובה הוא: 122304 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/122304