הנה לפי מה שמבואר שם בירושלמי מנהג ר"א שהוא בכל שנה משמע שהוא ענין בעיקר בפירות המתחדשים משנה לשנה וכמבואר במשנ"ב סי' רכה סקי"ט שבזה ניכר יותר חסדי וטובות ה' והמשנ"ב הביא דין זה בסוף דיני שהחינו על פרי חדש בסי' רכה ס"ז.
וכן יש לציין לדברי הק"ע שהזכיר שם בפירושו השני גם ענין שהחיינו (ובתשובה הסמוכה לענין סומא דנתי בדבריו).
אבל לפי הטעמים שכתבתי בסמוך, שהיא הודאה והכרה כללית על מעשה ה' יש להרחיב הדברים גם בדברים אחרים, וכפשטות המאמר בירושלמי לכלול כל מה שראו עיניו (ולפ"ז מה שהובאה הנהגת ר"א בירושלמי שם היא אופן אחד לקיים המאמר הנ"ל ליהנות מכל מה שראו עיניו שברא הקב"ה בעולמו אבל יש עוד אופנים לקיים המאמר הזה ולהרחיבו וזיל בתר טעמא להכיר בחסדי ה', ויעוי' גם במשך חכמה בראשית ב, טז, ושם אין הנידון מצד ברכה כלל או שהחיינו אלא מצד הכרת חסדי ה' או שלא לסגף עצמו).
ומ"מ דברים טבעיים שלא עברו עיבוד אנושי יתכן שיותר שייך בהם דברי הירושלמי הנ"ל.
ומ"מ גם בדברים שעברו תיקון אנושי אה"נ ששייך הודאה וכמ"ש בב"ר שבעה"ז כל דבר צריך תיקון החרדל צריך למתקו וכו', וכידוע שהברכה הכי ארוכה והכי חשובה מצד גדרי ההלכה היא על הפת אע"ג דאשתני לעילויא על ידי בני אדם.
ולענין ההנהגה למעשה בזה יעוי' מה שציינתי בסמוך בתשובה אחרת דיש כמה מאמרי חז"ל שמשמע מהם שמצוה למעט בתענוגים, ומצד שני יש כמה סוגיות שהזכירו שיש מחלוקת תנאים אם טוב לסגף נפשו או לא, והדבר לא הוכרע להדיא בסוגיות הגמ', ולא אכפול הדברים כאן, ומשמע דב' הנהגות הם לפי הענין ובכל אחד יש מעלה, ובזמנינו שרוב בני אדם צריכים כפרה יש יותר ענין במיעוט תענוגים כמ"ש הרוקח והמקובלים ועי' קרינא דאגרתא מה שהובא שם מכתב הסטיפלר בזה לענין זמנינו שיעשה הסיגופים בעמל התורה, וכן יש מאמר בחז"ל אין לך אדם שאין לו יסורין אשרי מי יסורין באין עליו מה"ת.
מק"ט התשובה הוא: 119688 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/119688
