בהלכה נזכר שיהיו הציציות י"ב אגודלים, וטוב שיהיו ארוכים יותר כדי שאם ייקרע יעמוד על שיעור י"ב גודלין, והיינו ככל שיכול לשער שעוד אורך בציצית יועיל במקרה שיקרע שיישאר כשיעור, אבל לא נזכר שם שיש ענין לעשותו יותר גדול אף משיעור זה (דהיינו אורך מוגזם שודאי לא יועיל למטרה זו), רק נזכר שאין שיעור למעלה.
ומ"מ מי שעושה צציות ארוכים יזהר שלא יהיה יותר מפי שניים כנגד החלק הקלוע שבציצית, שאז ודאי מוריד מההידור, כיון שנוי ציצית שליש גדיל (הקליעה) ושני שליש כנף (החוטים היוצאים), וכן העושה חוטים ארוכים יתן לב להיזהר שלא יגררו הציציות.
מקורות: או"ח סי' יא ס"ד, ומה שאם ארוך יותר מב' שליש אינו מהודר, זה מבואר בבה"ל ד"ה יכול.
ולענין הלשון "אין שיעור למעלה", אין הוכחה שאין בזה תועלת שהרי גם לענין פיאה נאמר כעי"ז עי"ש.
אבל ממ"ש שאם ייקרע וכו' יש משמעות שאין ענין ביותר מזה, וגם מעצם מה שאמרו שנוי ציצית בי"ב גודלים עי' בביאור הלכה שם ד"ה אין, יש בזה מעט דוחק לומר דיש הנוי של החיוב והנוי של הרשות, ובפרט לפי הצד שכל הי"ב גודלים הוא רק לעיכובא, ועי' בראש הגבעה לתלמיד הגר"א שיש בני אדם שמתחסדים בציציות ארוכות במקום המוטל עליהם, ועדיין אין ראיה מדבריו שאין בזה הידור כלל, אבל מסתימת הפוסקים הנוי הוא לפחות י"ב גודלים ולרווחא דמילתא שיעור מרווח שאם יפסק יישאר כשיעור ומ"מ יש לדון מהו השיעור להוסיף שאם ייפסק וכו'.
והנה אמנם באתרוג מצינו שי"א שיש הידור בגדול (או"ח סי' תרנו), אלא שגם שם מבואר שהוא משום דחיישי' שמא יתמעט, וממילא אם הוא גדול ברווח לכאורה סגי בזה לענין ההידור, ואין צריך להדר שיהיה גדול באופן מוגזם, (ואדרבה יש דעה מן תנאים שלא נפסקה שאתרוג הגדול טובא פסול).
ואמנם אם במציאות ניכר שהאורך מוסיף נוי לציצית יש לציין שמצינו בנוי ציצית שלא יהיו דקים מידי ולא עבים מידי (משנ"ב), ולכן אם כשהם ארוכים יפים יש בזה הידור בכפוף להנ"ל.
מק"ט התשובה הוא: 1687 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/1687
