לא מחוייב למחות בו אבל יש לדאוג לכך שהוא יהיה מודע לשיטות בנושא ולהכרעת הפוסקים.
מקורות: הנה דעת המחבר בסי' ח סט"ז שבאופן כזה צריך לברך, ואמנם הכרעת המשנ"ב בזה שלא לברך כיון שי"א (בסי' יח) שלילה הוא זמן ציצית ולא היה ספק בברכה, מ"מ כ' האחרונים דאין דין מחאה כשיש לו פוסק לסמוך עליו [הובא בספר דבר סתר והיינו מלבד דעה שהופקעה מהלכה כמובן ופשוט], וע' רמ"א בחו"מ סוף הל' דיינים.
והנה הילד מחוייב מדרבנן במצוות, בין אם החיוב עליו או על האב (מח' רש"י ורמב"ן ותוס'), וקי"ל לדידן שברכה לבטלה דרבנן, נפק"מ לספק ברכה לבטלה, בפרט שיש כאן בענייננו גם דעת החינוך [שיכול לברך מספק חיוב אם רוצה], ואכמ"ל הובא בנשמ"א, על אף שהחינוך לא נפסק להלכה, מ"מ א"צ לבוא לזה בניד"ד לזה כי גבי הקטן הוה ליה ב' דרבנן במקום שיש לו פוסק לסמוך עליו לברך על הציצית.
ומ"מ אין לטעון שהאב פטור מלחנכו בפרטי הדינים, דזה אינו עי' בריטב"א סוכה ב, ורמ"א או"ח סי' יז ג ודוק.
הלכך ליידע וללמד אותו בודאי צריך שזהו עיקר ענין החינוך וגם צורת ולמדתם אותם (וע' קידושין ל ויו"ד סי' רמה), אבל אם רוצה לנהוג כהמחייבים בברכה הרשות בידו, ואין אביו מחוייב לעמוד נגדו ולעכבו מדבר זה, שכן גם אם היה גדול ונוהג כדעות אלו לא היה מחוייב למחות בו, גם אם הוא בור ולא הגיע להוראה כיון שנוהג כאתם הדעות.
ולגוף דברי המחבר שמחייב לברך בישן בטליתו בלילה, ולכאורה דבריו הם רק כהסוברים שאין דין ציצית בלילה כלל, וצ"ע שבסי' יח הביא המחבר ב' הדעות בזה (אם פטור כסות לילה או בלילה או בכסות המיוחד ללילה) ושם לא הכריע, ואולי יש ליישב דהמחבר צירף את הצד שבשינה כיון שאינו מכוון למצוה אינו יוצא ידי חובה (עי' בזה בבה"ל סי' ס ס"ד ושו"ת מנחת שלמה ח"א סי' א ועי' קובץ שיעורים כתובות אות רנ), ואע"ג שבישן בטליתו ביום לא מיירי המחבר שיטרך לברך אחר כך, אפשר שלא הקיל אלא בצירוף שתיהן, דהיינו גם שינה וגם בלילה.
ואמנם במנחת שלמה שם חשש שאם אינו מקיים אז מצוה עובר איסור להשיטות המחמירין בבה"ל שם, אבל יש לומר דהמחבר לא חשש לזה, דלא אלים חסרון כוונה להטיל עליו איסור ללבוש הבגד כיון שהוא עשוי בכשרות, ומעין זה מה שאין איסור "אינו זבוח" ואבר מן החי באכילת בשר שנשחט כדין, ורק לענין ברכה בצירוף מה שהוא לילה החמיר המחבר.
מק"ט התשובה הוא: 2342 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/2342
