אין היתר להזכיר שמות של ע"ז כמבואר בשו"ע יו"ד סי' קמז ס"א וכדברי ספר החינוך שהבאת, מלבד שמות ע"ז הכתובים בתורה (ראה שם ס"ד).
ומ"מ לענין שמות עבודה זרה שלא נתקנו דרך כבוד אלא נשתרבבו משמות שקראו האנשים את הע"ז עד שנקבעו להיות שמות הע"ז, יעוי' מה שכתב בביאור הגר"א (שם סק"ג בשם הגהות מיימוני סוף פ"ה מהל ע"ז בשם היראים סי' רמה), שאינו אסור אלא שם שניתן לה לשם אלהות, אבל שם הדיוטות, אע"פ שעשאוהו אלוה, כיון שבזה השם אין בו אלהות ואדנות וגם לא ניתן לו לשם כך מותר, דכתיב ושם אלהים אחרים לא תזכירו, בשם אלהות הקפיד הכתוב, וכן תנן בע"ז (ח ע"א) אלו וכו' קלנדא סטרנורא וקרטסים, שאלו שמות הדיוטות הן, ובכמה מקומות הוזכר אותו האיש ותלמידיו בש"ס וכו', וכן כתב המרדכי (רמז תתט) עכ"ל הגר"א.
ומ"מ צריך שלא יקראם כמו שמזכירים אותם הגוים לשון חשיבות, עי"ש בשו"ע ס"ב ובבהגר"א שם.
ומ"מ בכל שם של ע"ז אפי' שם שנקרא על ידיהם לשבח אם רוצה להזכירו מה שיהיה מותר לו לעשות וגם יקיים מצוה בזה הוא להזכיר שם הע"ז בצורת גנאי, כמ"ש בתמורה טו שמקיים בזה ואבדתם את שמם, וזה מותר בכל שם ע"ז.
לתשובה זו פורסמו 2 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 7016 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/7016
ישר כח לכבוד הרב על התשובה הנפלאה ויש להוסיף כאן בס"ד בענין זה מה שכתב בספר 'יערות דבש' (חלק ב', דרוש ב') לרבי יהונתן אייבשיץ זצוק"ל וזיע"א, בענין המן שהיה עושה עצמו עבודה זרה והמן שם של עבודה זרה היא, ואם כן היאך מותר להזכיר שם המן הרשע, וז"ל: והנה עיקר ללמוד ממשה ומרדכי ואסתר הצדיקים, מבלי להחניף לרשע, כאשר מרדכי לא יכרע, והוא המצרי שהרג משה, והוא המן שהיה נעבד והיה עבודה זרה גמורה, וזהו אומרם (חולין קלט ע"ב) המן מן התורה מנין, שנאמר המן העץ וכו', ולכאורה אין לו מובן כלל, אבל כפי מ"ש יוסף בן גוריון לרומים, וכן ידידיה אלכסנדרי בספרו לרומים, קראהו פילגוש בספרו המתואר מעבודת נבטים, אשר שם המן הוא שם עכו"ם, ולכך קראו המן על שם עכו"ם אחד מצורות כוכבים כפי צורתם בעבודתם, וזו היא הצורה חקק בבגדיו, ולכך מרדכי לא יכרע, ואמרו נעבד כהמן והוא שם עכו"ם, ולכך אין שם במגילה כלל, הואיל שנזכר בתוכו פעמים הרבה המן, ואין ראוי להזכיר בו שם הקדוש. ואמרינן בגמרא (סנהדרין סג ע"א) דאסור להזכיר שם עכו"ם, חוץ שם עבודה זרה הכתובה בתורה יש להזכירו, והטעם מבואר בזוהר כי יש להם צד קדושה, והם מסטרא דטוב ורע, ועץ הדעת אשר מתהפך מרע לטוב ומטוב לרע, והוא להט חרב המתהפכת, משא"כ שאר שמות עכו"ם, הם כולם רע אבות הטומאה, ולכך מטמאים הפה והלשון. וזו היא כוונת הגמרא (ברכות ה ע"א) לעולם יקרא אדם שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו עטרות ודיבון, פירש רש"י שאין להם תרגום. והקשה תוספות למה נקט אלו שיש להם תרגום ירושלמי, ולא נקט שאר מקומות שאין להם תרגום כלל. ונראה דתרגום ירושלמי מפרש ית מלבשתא וית מכללתא, ויש להבין מה טיבם של שמות הללו. אבל הענין מובן, כי פירש"י (במדבר יט, יט) מוסבת שם, כי הגויים היו קורים לעריהם ע"ש עכו"ם, וכשכבשום ישראל, הסבו שמם לשמות אחרים, וזהו היה ג"כ עטרות ודיבון, כי מקודם היה שמם מלבשתא ומכללתא והם שמות עכו"ם, וכשנכבשו בידי ישראל הסבו שמם עטרות ודיבון, וזו היא כוונת הגמרא, דסלקא דעתא דהך תרגום לא ליקרי, דאיך יהיה נקרא ויזכירו שם עכו"ם, ולכך אמרו דמכל מקום חייב לקרותו, דכיון דנקבע בתרגום, ש"מ דקבלה בידם דשמות הללו יש צד להזכירם, ויש בהם חלק מה מקדושה, וזו היא אמת לאמיתה. וזו היא השאלה גם כן המן מהתורה מנין, אנה נזכר שם זה עכו"ם בתורה עד שמותר להזכירו בשם, ועל זה השיב המן העץ, כי הוא נאחז בעץ הדעת טוב ורע, וזה המן העץ וגו', ולכך היותו טוב ורע, מותר לקרותו כנ"ל. עכ"ל. כל טוב
יש"כ, וכן בנו"כ ביו"ד שם הזכירו ד"מכללתא ומלבשתא" וכו' הם שמות עבודה זרה, ויש ליין דבחלק מהראשונים בברכות שם דף ח' מבואר דבתרגום אונקלוס לא היה תרגום לפסוק זה כלל, אלא רק בתרגום ירושלמי (ומה שאנו אומרים הוא תרגום ירושלמי שהכניסוהו המדפיסים לעצם פנים התרגום אונקלוס), ויתכן לומר שהטעם שלא רצה לתרגם כמו שתרגם הרבה עיירות שבתורה וכאן פסוק שלם של שמות ערים ברציפות לא תירגם, אפשר משום שהתרגום אונקלוס לא רצה להזכיר שמות ע"ז שלא נזכרו במקרא, ויל"ע.