נסתפקתי בעניין הגבהת ס"ת האם עדיף שיבוא על האדם בישיבה ואז יעמוד או שיהיה האדם בעמידה מעיקרא ונפק"מ האם יש מעלה להתיישב קודם ההגבהה על מנת לקום כשמגביהים ס"ת או דאדרבה מוטב שלא לישב אפי' ברגע ההגבהה כשגביהין ס"ת, ושכ"ז שס"ת מוחזק יהיה בעמידה.
ולכאורה יש להביא ראיה מהא דר' זירא [ברכות כח ע"א] ישב בפתח בהמ"ד כד חליש ליביה כדי שיקום כשיעברו החכמים, ומשמע מזה דבעי' לישב קודם שעובר החכם ולעמוד כשהוא עובר, וא"כ גם בס"ת יקיים המצווה רק אם יושב והוא קם כשמגביהין ס"ת.
אמנם מאידך גיסא יש להביא ראיה מדקאמר רב יוסף בפ"ק דקידושין [לא ע"ב] שכשהיה שומע קול אמו אמר איקום מקמי שכינתא דאתיא, ומשמע שאפילו קודם שראה אותה כבר קם מחמת הקול, וא"כ גם בס"ת לכאורה עדיף שיקום כבר קודם ההגבהה כשמרגיש בהגבהה, ויש לדחות דשם כבר שמע קול הילוכה משא"כ כאן לא הותחל מעשה ההגבהה כלל, ומ"מ משמע דיש מעלה שאפי' רגע ראשון לא יהיה בישיבה.
ולצאת ידי שני המעלות על צד הספק לכאורה אם מתיישב קודם הגבהה וברגע שרואה שכמעט מגביהין ס"ת עומד ויוצא ידי שניהם.
אבל יש לדחות הראיה מרב יוסף דכיון דהוה סגינהור ממילא לא היה יכול לפעול אלא על ידי קול בלבד ולא על ידי מראה כלל, ממילא מאן לימא לן שקם קום שבאת אליו בשיעור של כמלוא עיניו, דלא נתבאר אלא שהיה עומד ע"פ קול פסיעותיה והיינו מחמת שהיה סגינהור וכנ"ל.
ויעוי' בש"ך סי' רמ"ד סק"ו מה שכתב לגבי חכם וז"ל, אינו עומד כו', משמע דאסור לעמוד עד שיגיע לתוך ד' אמותיו דאי לאשמועינן דאינו חייב כבר נתבאר לעיל סעיף ב' ואף על גב דבנשיא ואב ב"ד ורבו מובהק עומד כמלא עיניו אלמא דאיכא הידור אפי' במקום רחוק התם ודאי כיון דחייבינן לעמוד מפניו כמלא עיניו איכא הידור אבל בחכם דעלמא כיון דליכא חיובא לא מוכחא מילתא שמפניו הוא עומד אלא נראה כאלו עומד לצרכו ע"כ, ומ"מ אינו ממש ראיה לכאן, דהא בס"ת באמת הדין לעמוד כמלוא עיניו, וממילא אם עומד כננערין להעמיד הס"ת ג"כ אפשר דמוכחא מילתא.
לתשובה זו פורסמו תגובה אחת. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 3938 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/3938
יעויין בזכור ביעלזו חסידים על ס"ח או באחד האחרונים שכתב כן בפירוש שאם רואה שאביו בא והוא עומד ישב מהר שיוכל לקום, (בס"ח אי' שישב אחר העמידה שיהיה ניכר שהעמידה לכבודו, וע"ז כ' מש"כ).