קריאת שמע

לכבוד הרב עקיבא משה סילבר שליט"א

שלום וברכה

שאלה: תהלים פרק קה (ל) שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם, וצ"ב, וכי כמה מלכים היו, הרי היה רק פרעה מלך.

שאלה: ידוע ששם משקה הוא רק בשבעה משקין, ושאר מי פירות מקרי זיעה בעלמא חוץ מיין ושמן.

שאלה: מה הדין האומר על אחד משני אנשים לשון הרע, דהיינו שאומר שאחד מ-ב' אנשים אלו גנב וכד'.

שאלה: מדוע לא מצינו שהתפלל אברהם אבינו ע"ה על בנים כמו שיצחק התפלל.

שאלה: מדוע חוששים דווקא לבשר שנתעלם מן העין, ולא בפירות וירקות שאולי החליפו אותם בפירות האסורים.

שאלה: תרומות פ"ו מ"ה: "אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר", ופירש הר"ב ומן ההפקר – לאחר שזכה בו".

שאלה: מה הפשט במהרש"א בחידושי אגדות מסכת נדרים דף לב ע"א "גדולה מילה כו' שנאמר כי ע"פ הדברים האלה כרתי גו'.

שאלה: שולחן ערוך הלכות קריאת שמע סימן נח ס"א ומצווה מן המובחר לקוראה כוותיקין, וצ"ב הטעם – הרי זריזין הוי דאורייתא, וסמיכת גאולה לתפילה – לאו דאורייתא היא.

שאלה: ירושלמי שבת פרק א "תנא ר' יהושע אונייא תלמידי ב"ש עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי ב"ה", מה הפשט בזה שהגיעו עד כדי שפיכות דמים.

שאלה: האם הותיקין המדקדקים שקראו ק"ש בנץ, קוראים ק"ש דשחרית ג"כ אחרי הנץ החמה, כדי לצאת דיעות הראשונים דס"ל דזמן ק"ש הוא דווקא אחר הנץ.

שאלה: איך האבן עזרא היה עני ומתאונן על מצבו, כידוע? האם לא נתן מעשר? והא "עשר בשביל שתתעשר".

שאלה: אמרינן: כל הקודם לארץ – קודם לברכה.

האם דרש זה אמיתי?

שאלה: בתרומות פז מ"ב, משמע שם בהר"ב, שכהנת שנישאת לפסולים – אפילו נתגרשה, אסורה לאכול בתרומה.

שאלה: כהן שנשא גרושה, שדינו ככהן חלל שאסור בתרומה – האם זה מדאורייתא?

בברכת יישר כח גדול

אהרן אריה כהן

***

תשובה

שלום וברכה

שאלה: תהלים פרק קה (ל) שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:וצ"ב, וכי כמה מלכים היו, הרי היה רק פרעה מלך.

תשובה: מצינו בכ"מ שהמשנה למלך קרוי מלך ג"כ.

שאלה: ידוע ששם משקה הוא רק בשבעה משקין, ושאר מי פירות מקרי זיעה בעלמא חוץ מיין ושמן.

וצ"ב, מקרא להדיא – "אשקך מיין הרקח מעסיס רימוני", דמילת אשקך קאי נמי על עסיס רימוני.

תשובה: אמנם משקה סתמא הוא מז' משקין אבל היכא שנאמר בפירוש משקה של פירות אי"ז סתירה, וכמו שאמרו בברכות ל"ה א' כרם זית אקרי כרם סתמא לא אקרי.

שאלה: מה הדין האומר על אחד משני אנשים לשון הרע, דהיינו שאומר שאחד מ-ב' אנשים אלו גנב וכד'.

האם מקרי לשון הרע, באופן שאי אפשר לברר מיהו מביניהם.

תשובה: לא ראיתי דבר ברור בזה, ואולי יש לחלק בין מקרים, ובמקרה שלך יותר מסתבר שלא להתיר.

שאלה: מדוע לא מצינו שהתפלל אברהם אבינו ע"ה על בנים כמו שיצחק התפלל.

תשובה: הכניס צרה לשרה.

ראה ב"ר עא ב.

שאלה: מדוע חוששים דווקא לבשר שנתעלם מן העין, ולא בפירות וירקות שאולי החליפו אותם בפירות האסורים.

תשובה: עיין ע"ז לט ב'.

שאלה: תרומות פ"ו מ"ה: "אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר", ופירש הר"ב ומן ההפקר – לאחר שזכה בו".

וצ"ב מה כוונתו במה שכתב "לאחר שזכה בו".

תשובה: דאפילו לאחר שזכה בו וכבר איננו הפקר עכשיו גם כן אסור.

שאלה: מה הפשט במהרש"א בחידושי אגדות מסכת נדרים דף לב עמוד א "גדולה מילה כו' שנאמר כי ע"פ הדברים האלה כרתי גו'.

ר"ל שכל מצות התורה תלוין במילה וכיון שעדיין לא נימול אינו בכלל מצות התורה ואדרבה אסור ללמוד תורה ולשמור שבת כדאמרי' פ"ד מיתות ודו"ק": מדוע כל זמן שלא מל – אסור ללמוד תורה ולשמור שבת.

תשובה: אמנם נכון שאי' בזהר שלא ילמד לערל וכו', אבל המהרש"א בודאי אין כונתו לזה דפשוט וברור שמחוייב לשמור שבת, ומהרש"א התכוין למש"כ בפ' ד' מיתות על גוים שנקראו ערלים כדתנן בנדרים, שהם אסורין ללמוד תורה ולשמור שבת כמש"כ בסנהדרין שם, והכונה שהגרות הוא ע"י המילה, וקיצר בזה מאימת המלכות.

ולכן סיים 'ודוק'.

שאלה: שולחן ערוך הלכות קריאת שמע סימן נח ס"א ומצווה מן המובחר לקוראה כוותיקין, וצ"ב הטעם – הרי זריזין הוי דאורייתא, וסמיכת גאולה לתפילה – לאו דאורייתא היא.

תשובה: מבואר בתה"ד ועוד פוסקים דכל היכא שאפשר לעשות המצוה בהידור יותר אחר כך אין בזה זריזין מקדימין.

וראה עוד בסו"ס לבושי צדקה.

שאלה: ירושלמי שבת פרק א "תנא ר' יהושע אונייא תלמידי ב"ש עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי ב"ה", מה הפשט בזה שהגיעו עד כדי שפיכות דמים.

תשובה: שמעתי פעם מידידי ר' ראובן כהן דבר נכון שבאמת הת"ח תלמידי ב"ש שמימיהן אנו שותין הם בודאי לא הרגו ומי שהרג היה בני החצרות התלמידים שלא היה להם ירא"ש, ואנשי המחלוקת הנדבקין לתלמידי חכמים, ויש להוסיף דבאמת בסוף זמן בית שני היה רפיון באיסור רציחה, כמבואר בגמ' רפ"ב דיומא ובמתני' סוף סוטה ובאריכות בספר יוסיפון והדברים ברורים.

שאלה: האם הותיקין המדקדקים שקראו ק"ש בנץ, קוראים ק"ש דשחרית ג"כ אחרי הנץ החמה, כדי לצאת דיעות הראשונים דס"ל דזמן ק"ש הוא דווקא אחר הנץ.

תשובה: קי"ל כעיקר כמו הדעות שסוברין שק"ש קודם הנץ, כמו שפסק בשו"ע, אבל העיר הגר"ש דבליצקי שמ"מ אם עושה כהנה"ח הנראה מרויח שעכ"פ לפי הצד שהנה"ח המישורי הוא האמת מרויח בזה דעות ראשונים הללו, משא"כ אם נוהג כהמישורי אינו מרויח להצד שהנראה הוא האמת.

שאלה: איך האבן עזרא היה עני ומתאונן על מצבו, כידוע? האם לא נתן מעשר? והא "עשר בשביל שתתעשר".

תשובה: איתא בתנא דבי אליהו כל ת"ח שעוסק בתורה ואינו מתפרנס הרבה סימן יפה לו שאינו מתעשר כדי שלא להבטל מן התורה עי"ז.

וגם בעשירות יש עשירות דתורה, ועיין קידושין מט ע"ב, ומרן הקה"י אמר שהעשירות שהובטחו על הסנדקאות הוא זכה לזה בספרים, ומרן הגרח"ק אמר שזכה לזה בצאצאיו.

שאלה: אמרינן: כל הקודם לארץ – קודם לברכה.

שמעתי מידידי דרך דרש, דהיינו: כל הקודם לארץ – שהוא ענו ושפל ברך – הוא קודם לברכה ממעל.

האם דרש זה אמיתי?

תשובה: כדי לפרש כך במאמר הלזה היה צריך שיהיה דחק בפירוש האמיתי כדי שנצטרך לפרש כן, אמנם הדבר הוא נכון, וכן הוא אומר בקשו את ה' כל ענוי ארץ.

שאלה: בתרומות פז מ"ב, משמע שם בהר"ב, שכהנת שנישאת לפסולים – אפילו נתגרשה, אסורה לאכול בתרומה.

וצ"ב, מאי שנא מכהן שנשא פסולים, דכיוון שגרשן – חזר לאכול בתרומה.

תשובה: אי' בסוטה כ"ג ע"ב, כהנת מתחללת, כהן אין מתחלל.

מנלן, דאמר קרא ולא יחלל זרעו בעמיו, זרעו מתחלל והוא אינו מתחלל.

שאלה: כהן שנשא גרושה, שדינו ככהן חלל שאסור בתרומה – האם זה מדאורייתא?

תשובה: הנני להביא ממש"כ הגר"י זילברשטין שליט"א בחשוקי חמד בכורות מה ע"ב, כתב השו"ע (סימן קכח סעיף מ) כהן שנשא גרושה לא ישא את כפיו, וכתב במג"א (ס"ק נד) שהוא פסול מדרבנן שחכמים קנסוהו שלא יעלה לדוכן, וכן כתב בשו"ע הרב (סנ"ג) וכן כתב במשנ"ב (ס"ק קמז) שפסול מדרבנן לכל דבר שבכהונה.

אמנם בחת"ס (ח"ו סימן יב) כתב שמתחילה אמרתי דפשיטא יותר מביעא בכותחא שהנושא נשים בעבירה דפסול לעבודה איננו אלא קנס מדרבנן, דהיכי רמיזא בתורה למיפסליה, אך שבתי וראיתי שבשו"ת הרא"ם (סימן נט) כתב שהוא פסול מדאורייתא לכל קדושת כהונה מדכתיב וקדשתו ודרשינן ביבמות (דף פח ע"ב) 'וקדשתו' דפנו [הכהו] וקדשהו על כרחו ופרש"י שאם נשא נשים האסורים לו יכפנו בי"ד להוציא, ש"מ מלשון זה כל זמן שלא כפוהו אינו מקודש מן התורה.

וראה מה שכתב בזה הגרי"ש אלישיב בהסכמתו לספר 'בן לאשרי' (הוברמן, ח"ב), ע"כ מהחשוקי חמד, וראה שם עוד בזה.

***

שאלה

{כאשר אני מברך ברכת המזון, ואני באמצע או אחרי ברכה; האם מותר לי לענות ברוך הוא וברוך שמו, על מה ומתי? האם מותר לי לענות אמן, על מה ומתי? מה עם יעלה ויבוא, עונים אמן או לא, או שמא יש נפק"מ איפה אני אוחז?
תודה רבה.

חיים מאיר כץ, אשדוד}

תשובה

בע"ה

‏יום שלישי י"א ניסן תשע"ו

לכבוד הרב חיים מאיר כץ שליט"א מאשדוד,

הנה כתב השולחן ערוך (או"ח סימן קפג ס"ח) וז"ל, לענין לשאול בבה"מ מפני היראה או מפני הכבוד, יש מי שאומר שדינה כתפלה.

דהיינו שאע"ג שבק"ש יש אופנים דשרי לשאול או להשיב מפני היראה ומפני הכבוד, אך כאן אסור בכל גוני, וכמו שביאר שם המשנה ברורה סק"ל וז"ל, שדינה כתפלה שאין שואלין ומשיבין כלל ע"כ.

והנה לכאורה ה"ה באמן אין מפסיקין, שהרי כל היתר הפסקה באמן בק"ש [היכא דשרי], הוא מדין מפני היראה ומפני הכבוד כמ"ש הראשונים, וא"כ אין להפסיק כלל בברכת המזון, ויתכן שזוהי כוונת הערוך השלחן שם סי"א בלשונו שכתב [עם דין השו"ע שהעתיק], ולענין להפסיק באמצע הפרק או בין פרק לפרק י"א שדינה כתפילה שאין מפסיקין בה אלא מפני חשש סכנה וכו', והיינו אף בין ברכה לברכה כמ"ש שם.

[אם כי יתכן שכונתו על שאלת שלום מפני הסכנה ולא מיירי על אמן].

וכן כתב הכה"ח שם סקמ"ה בשם כמה אחרונים שכיון שדינה כתפילה אין לענות אפילו קדיש וקדושה וברכו, אלא ישתוק וישמע כדין תפילת שמונ"ע [ויכוין לצאת, עיין מ"ב סי' כ"ה סקל"ז], ואם שמע מודים ירכין ראשו לאותו צד שהקהל משתחוים, [כדין שמונ"ע, כדי שלא יראה ככופר ופורש מן הציבור].

ודעת הגרש"ז אויערבאך [כמ"ש בתיקונים ומלואים לספר שמירת שבת כהלכתה פנ"ז הערה א, ובספר ותן ברכה עמ' י"ב], שאין לענות אמן בברכת המזון על ברכה ששומע מאחר, שאף כשסיים ברכה בברכת המזון ושומע אותה הברכה מאחר אין לו לענות אמן, משום שדין הברכת המזון כדין שמונ"ע, מלבד שיש זימון שיש לענות על ברכותיו של המברך, גם בזמנינו שאיננו יוצאים מן המברך, [א"ה וכ"כ המשנ"ב דעיקר הלכתחילה הוא לשמוע את המזמן בכל ברהמ"ז ולסיים לפניו כל ברכה על מנת שיוכל לענות על ברכותיו], והוסיף הגרש"ז שהאמן שיש שנהגו לענות על יעלה ויבוא אחר זכרנו וכו', אין כלל חיוב לענות בזה אמן, ואסור לענות באמצע בהמ"ז גם כששומע מהזמן עצמו.

[מאידך יעויין במאמר מהרב סיני הלברשטאם [פעמי יעקב כ"ו תשנ"ד] מה שהעלה מדנפשיה מענין זה, שאם עדיין עומד ביעלה ויבוא מותר לענות לנוהגים לענות אמן על גאל ישראל, מכיון שעונה על אותו הענין שעומד באמצע, ועיין עוד שם בכ"ז, וצ"ע דאמן של גאל ישראל הוא אמן כדינו, משא"כ אמן שנהגו לענות מנ"ל שיהיה היתר בזה להפסיק, וגצ"ע לפי המנהג שנהגו לחשוש מלענות אמן דגאל ישראל, וכמו"כ צ"ע, דהרי שם בגאל ישראל הרי עומד בין ברכה לברכה וקיל מבאמצע ברכה].

וראיתי כעת עוד בשו"ת בצל החכמה ח"ד סימן מב שדן בכ"ז בארוכה, ע"ש בכל המקורות שהביא, וכתב בסיום הדברים וז"ל: העולה להלכה: א) באמצע ברכה דברכהמ"ז אסור לענות אמן אחר שום ברכה ואפי' אחר ברכת הא' הקדוש ושומע תפלה ואפי' לקדיש וקדושה לא יפסיק.

- ב) גם אחר אותה ברכה עצמה שהוא עומד באמצעותה אסור לענות אמן.

- ג) גם בין ברכה לברכה דברכהמ"ז אסור להפסיק אפי' לקדיש וקדושה, אבל מותר לענות אמן אחר הברכה שהוא גמר אמירתה כעת.

- ד) כל מקום שאסור להפסיק, אפי' תיבה אחת חשיבא הפסק.

וז"ל שו"ת משנה הלכות ח"ו סימן לז, נראה בזה הסכמת הפוסקים דאין להפסיק אפילו לעניית אמן ויש"ר וקדושה וכיוצא בו לא מבעיא באמצע הברכה אלא אפילו בין פרק לפרק ובין ברכה לברכה דכלהו כא' חשיבי לענין הפסק וכמו שכתבתי לעיל בס"ד וזה לפענ"ד נראה להלכה ולמעשה עכ"ל.

וכך יש לנהוג למעשה שלא להפסיק לשום אמן כשמברך בהמ"ז, מאחר והשח בבהמ"ז כתב הח"א [כלל מ"ז סי' י"ג] שהמפסיק בבהמ"ז צ"ע אם חוזר לראש, ובפרט שבביאור הגר"א כתב על דברי השו"ע הנ"ל בזה"ל, וכמו הלל בימים שגומרין וכ"ש בבהמ"ז שהוא מפורש בתורה ע"כ.

וא"כ הגם שיש חולקין [כדלקמן], יש כאן מחלוקת בשל תורה ובעינן לילך אחר המחמיר ולא לענות אמן מכיון שיש בזה חשש הפסק.

אכן החזו"א באו"ח סי' כ"ח סק"ג צידד שאין ברכת המזון חמור מק"ש, אכן יעויין מש"כ בדרכי משה ע"ד הב"י שם שכתב הדין הנ"ל שבשו"ע, וכתב [בסימן קפג אות ד] וז"ל, וכן משמע באבודרהם (עמ' שכח) דלענין הפסק חמור מקריאת שמע ודינו כתפילה ע"כ.

ויל"ע היאך יבאר החזו"א את דברי הד"מ הללו.

והנה בעיקר הדין בק"ש נזכר הדין בשו"ע הלכות קריאת שמע סימן סו ס"ג וז"ל, לקדיש ולקדושה ולברכו, מפסיק אפילו באמצע הפסוק, וכן למודים, אבל לא יאמר אלא תיבת מודים בלבד [היינו מודים אנחנו לך ולא יותר, מ"ב סק"כ].

וכתב הרמ"א, הגה, וכן בברכו לא יאמר יתברך וישתבח כו'.

וי"א דאמן שעונין אחר ברכת האל הקדוש ואחר שומע תפלה יש לו דין קדושה ויוכל לענות אותם בק"ש, וכן עיקר ע"כ.

וביאר במשנה ברורה שם ס"ק יז וז"ל, לקדיש - היינו לאיש"ר עד עלמיא ולא יאמר יתברך ויענה אמן אחר דאמירן בעלמא אבל על תתקבל יהא שלמא עושה שלום לא יענה אמן כי אינו אלא מנהג ולקדושה יאמר רק קדוש וברוך שזהו עיקר קדושה ולא ימלוך וכ"ש שלא יאמר נקדש ושאר דברים שמוסיפין בשבת וכל זה אפילו בין הפרקים לא יאמר עכ"ל, ועיין שם עוד סקי"ח שהביא מחלוקת אם מותר לענות על אמן של עולה לתורה, וכן בברכת רעמים כששומע רעם הביא שם מחלוקת בסקי"ט, אם לא בין הפרקים דבזה הח"א דמחמיר מודה בזה, ע"ש שאר פרטי דינים בזה.

ואם ברכת המזון דינה כק"ש לכאורה ילפינן לכולה מילתא מהתם, ולכאורה בין הברכות בבהמ"ז דינן כמו בין הפרקים בק"ש לדעה זו.

אכן גם לדעת החזו"א שמפסיק בק"ש לענות אמן, מ"מ אי אפשר להפסיק אחר שאמר ברוך אתה ה' קודם שסיים הברכה, ואם הפסיק בזה יתכן דמעכב גם בדיעבד [עיין בביאור הלכה סי' ס"ו שם].

ולגבי ברכה רביעית של בהמ"ז הטוב והמטיב, הנה הערוך השולחן שם בסימן קפג ס"ח, אחר שהביא הדין גבי הפסק בבהמ"ז כתב, וברור הוא דהטוב והמטיב אינו בכלל זה שהוא מדרבנן [והגר"ז נתן טעם קצת ואינו מספיק ע"ש ונראה דגם לרמוז בעיניו אסור בברהמ"ז כיון דמדמינן לתפלה] עכ"ל.

[וראה מש"כ בשו"ע הגר"ז סימן קפג וז"ל, אבל ברכת המזון צריך להיות לכתחלה בתכיפה אחת מן התורה שכן הוא משמעות הפסוק וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך לברך על הארץ והמזון וירושלים בברכה אחת בלא הפסק בינתיים אלא אין זה מעכב בדיעבד הואיל ולא נאמר בברכת המזון יהיו בהויתן יהיו כמו שנאמר בקריאת שמע לענין קראה למפרע כמ"ש בסימן ס"ד עכ"ל, ויתכן שכונתו של הערוה"ש, שאם יש דין מדאורייתא לומר כל בהמ"ז בפ"א, זהו רק בברכות דאורייתא אבל לא בברכות דרבנן].

מאידך הכה"ח כתב בשם הבא"ח, שדין ברכה רביעית כשאר ג' ברכות.

[ולא עסקינן בכ"ז בשאר הרחמן שאינם חובה מעיקר הדין ובהם פשיטא שאפשר להפסיק כשאר תחנונים { ולא לתחנונים שאחר שמונ"ע, שאין מפסיקין בהן לכל האמנים, כמ"ש הרמ"א בסי' ס"ו שם, אלא לשאר תחנונים שמפסיקין בהן לכל האמנים, כדאיתא במ"ב שם סקכ"ב.

}, וכ"כ הבא"ח שנה א' פ' חוקת אות י"ח, ויעויין בפירוש החרדים לירושלמי דברכות שס"ל שלא לומר הרחמן וכך הוא נהג כמ"ש המעתיק בהגה"ה שם, וכך אומרים בשם הגר"א שלא אמר, אך מנהג כל ישראל לומר הרחמן, ומיהו גם למנהגינו דעת הגרש"ז אוירבך [בספר ותן ברכה שם] שמי שאין לו פנאי יכול להשמיט ה'הרחמן' חוץ מברכת האורח, והוסיף שמ"מ לא כדאי להפסיד ברכות אלו].

היוצא מכ"ז דלרוב הפוסקים אין מפסיקין כלל בבהמ"ז עד ברכה רביעית או עד הרחמן, בין בברכות בין באמצע הברכות, והנוהגים כפ"ד החזו"א באמצע בהמ"ז מפסיקים כדין ק"ש ובין הברכות מפסיקים כדין בין הפרקים בק"ש.

ולענין ברכה רביעית פלוגתא היא.

הענייה הנהוגה על יעלה ויבוא אין מפסיקים עבורה עכ"פ באמצע ארבעת ברכות של ברכת המזון, וכך הדין בענין להפסיק על מנת לענות ברוך הוא וברוך שמו.

בברכת פסח כשר ושמח

{בע"ה מוצאי ש"ק פ' תצוה ע"ו}

פעיה"ק ירושלם תובב"א

{לכבוד גיסי המופלג הג"ר אפרים הלוי דורפמן שליט"א}

ע"ד אשר שאל בענין מ"ש הספרים ליטול ידיו קודם תשמיש, אם יש בזה ענין מצד עצם הנטילה גופה, וא"כ מנ"ל ד"ז, שהרי לא נזכר בגמ' ענין זה כלל, ולכאורה אי"ז אלא למי שעושה תשמיש בחצות אחר שמתעורר, וע"ז אמרו שצריך ליטול ידיו שיהיו נקיות, אבל בלא"ה לא עכ"ד, ובאמת א"צ כת"ר שליט"א לדידי ודכותי, אבל מ"מ עיינתי קצת בזה ואכתוב לו מה שמצאתי ע"ז.

הנה עיקר הענין ליטול ידים קודם תשמיש הובא בשל"ה וז"ל (אות ק' קדושת הזיווג ס"ק קכ"ז), ויראו שניהם שיהיו ידיהם נקיות כי תמיד צריך להיות כלי של מים עומד לפני המטה ויטלו ידיהם קודם תשמיש בשביל לקדש וכן צריך ליטול אחר התשמיש כמבואר בבית יוסף ובשולחן ערוך (אורח חיים סימן ד' סעיף י"ח) עכ"ל.

וכן הובא במ"ב סי' ר"מ סקנ"ד.

ומל' השל"ה באמת י"ל דמשמע באופן שיכול להיות שכבר נתחייב בנטילה, שהזכיר שהכלי צריך להיות תמיד עומד לפני המיטה { והנה השל"ה מיד אח"ז (ס"ק קכ"ח) כתב, וענין זמן התשמיש בחצות לילה, ומי שלא יוכל לעמוד על עצמו ורוצה לשמש מיד כששוכב אזי כשיקרא קריאת שמע יקרא קריאת שמע וכל הפסוקים וברכת המפיל לא יאמר אלא עד אחר הביאה וכו' עכ"ל, אם כן באמת יתכן כי עד השתא נמי מיירי בכה"ג שעשה בחצות לילה, אכן י"ל לאידך גיסא דמדנחית השתא לחלק בזה משמע דלעיל מיירי בכל גוני, כיון דלא נחית לזה עד השתא.

}, ומאידך הזכיר בלשונו להתקדש, ואפשר דתרתי ר"ל, דמחד צריך שיהיה תמיד מים כדי שבודאי יטול אם יתחייב בנטילה, ומאידך רצה להזכיר גם ענין זה של להתקדש, דהיינו שגם אם לא נתחייב נטילה יש ענין ליטול משום קדושה יתרה.

ובאמת בס' חסד לאלפים ס"ס ר"מ כתב דנטילה זו משום רוח רעה, דוקא אם ישן או עשה אחד מן הדברים המביאין רו"ר, אבל אם לא נתחייב בנטילה כתב במורה באצבע סי' ב' שאי"ז אלא לקדש עצמו, ומ"מ חזינן מיהא שיש ענין בזה לקדש עצמו, [וכן הביא אאמו"ר שליט"א בס' יסודות הבית וקדושתו מהספר משכן ישראל עמ' פ"ח].

ואע"ג שלא מצינו ענין זה ברוב המצוות י"ל דהכא שאני כיון שצריך לקדש עצמו בשעת תשמיש.

ועיין עוד בשערי הקדש שם אות כ"ו ותשובת עולת יצחק סי' מ"ט (ועיין אישי ישראל עמ' כ"ז שהבין כפשוטו במ"ב שצריך נטילה לפני תשמיש).

{מאת גיסך הצעיר }