ערב

{יום א' כ"ד כסלו ערב חנוכה תשע"ו
כולל יששכר באהליך מודיעין עילית}

ת"ר נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרה"ר ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו, וכתבו התוס' שם, וז"ל, מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ.

ומיירי דליכא חצר אלא בית עומד סמוך לרה"ר אבל אם יש חצר לפני הבית מצוה להניח על פתח חצר דאמר לקמן חצר שיש לה ב' פתחים צריכה ב' נרות ואמרי' נמי נר שיש לה שני פיות עולה לשני בני אדם משמע לשני בתים ואם היו מניחים על פתחי בתיהם היה לזה מימין ולזה משמאל אבל אי מניחים על פתח החצר אתי שפיר עכ"ל התוס'.

והקשה הג"ר אליעזר יהודה פינקל (ר"מ דמיר) צע"ק לשיטת התוס' דס"ל שצריך להדליק בפתח החצר, א"כ מ"ש זה שדר בעליה אמאי לא ידליק בחצר.

וצ"ל דחצירות העליה לא היו פונות לרה"ר, ואורחא דמילתא נקט, וא"כ צ"ע דהו"ל לאשמעינן דאף כל מי שאין דלתו פתוחה לרה"ר ידליק בחלון עכ"ל.

תשובה הנה עיקר מש"כ רבינו שליט"א דמיירי כשאין העליה פתוחה לא לחצר ולא לרה"ר, כ"כ בב"י סי' תרע"א, והובא שם במ"ב סקכ"ג ושעה"צ סקכ"ז, ולא מבעיא למאן דס"ל שא"א להדליק בחלון כשיש לו פתח לחצר או לרה"ר (עיין שבות יצחק הל' חנוכה פ"ב עמ' ל"ג), אלא גם למ"ד דשרי (עיין חוט שני עמ' שי"ב, ובס' תורת המועדים על שונה הלכות סי' תרע"א סקי"ג), מ"מ כאן לא מיירי בכה"ג אלא באופן שא"א וכנ"ל, ולתרץ קושיא זו נראה שבזמנם היה האופן המצוי והקרוב ביותר, שתהא דירה שאינה פתוחה לא לחצר ולא לרה"ר, היה בכה"ג בדר בעליה, אבל כל סתם דירה היתה פתוחה לחצר, ולהכי אשמעינן דבר הרגיל.

ולפי הסברא הנ"ל שהזכרתי דבכל גוני שרי להדליק בחלון א"ש טפי, די"ל דהשתא אתי לאשמעינן ג"כ קולא במי שדר בעליה שא"צ לטרוח לירד למטה, משא"כ אי אשמעינן בהדיא דמיירי רק באופן שא"א להדיק בחצר לא ידעינן לקולא זו.

ט' סיון תשע"ה בס"ד

לרבא דעמיה מדברנא דאומתיה בוצינא דנהורא מרן רבינו הגדול רשכבה"ג שליט"א

באתי בזה לפני כבוד הדר"ג בכמה דברים שנתקשיתי בעניי, אם יוכל לכתוב לי דעתו דע"ת ויניח את דעתי.

א.

איתא במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב, וז"ל, ככה אתו אתו בחפזון ואין פסח דורות בחפזון דבר אחר אתו בחפזון ואין מצות ומררים בחפזון.

והנה כתב התה"ד סי' קל"ט, ד'צריך לאכול הכזית ביחד ולבלוע ואין לבלוע הזית של מצה מעט מעט', והובא בכל הפוסקים באו"ח סי' תע"ה (ב"י, ד"מ, מ"א סק"ד, פר"ח וש"א, וכן במ"ב סק"ט), ולכאורה תקשי ממכילתא זו, דבתה"ד שם שהביא דברי התו' ס"פ ג"ה דף ק"ג ב', חזינן שכונתו על בליעת כל המצה כא' ממש שאין לך חפזון גדול מזה, [ומ"ש בגמ' קי"ד ב' אכלן לחצאין יצא דמשמע דיעבד דייקא כמש"ש הגר"א, היינו שלא יאכלם בחצאין ממש אלא באכילה א' בלא להפסיק, ואין הכונה לאכול בחפזון ממש].

תשובת מרן שליט"א: אין חייב בחפזון.

{ כלומר דבשאר שנים אינו חיוב, דהרי אינו מדין חפזון.

}

ב.

בהנ"ל.

ראיתי שהובא בשם מרן הגרי"ש אלישיב ז"ל מקור לדברי התה"ד מדברי הירוש' רפ"ו דנזיר, רבי בא בן רבי מלל בעי כזית מצה שחלקו בפיו ואכלו תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, אמר רבי יוסי בי רבי בון בכל מקום לא נהנה חיכו כזית, וצ"ע מאי ראי' מייתי מהתם, דהירוש' הוא דעה מחודשת שצריך להכניס כל המצה בפעם א' לפיו, וזהו גם אם אינו בולע בב"א כלל, וכדין אבר מה"ח להסוברים כן (עתוס' הנ"ל ועה"ש יו"ד סי' ס"ב סי"א), וזהו גם לעיכובא להירוש' [ודלא כהבבלי שם], עיין שם בפי' ק"ע ז"ל, ודינא דהתה"ד אינו על מעשה ההכנסה כלל אלא על הבליעה וגם אינו לעיכובא.

תשובת מרן שליט"א: אין מוכרח.

ג.

ז"ל הב"י יו"ד סי' קצ"ה, ומ"מ משמע דבשאר מקומות שאין דרך לכסותן מותר להסתכל בהן וכן נראה ממה שהתירו לה להתקשט בימי נדותה כדי שלא תתגנה על בעלה וממה שכתב הרמב"ם בפרק כ"א מהלכות איסורי ביאה (ה"ד) מותר אדם להביט באשתו נדה ואף על פי שהיא ערוה ואף על פי שיש לו הנאת לב ממנה בראייה הואיל והיא מותרת לו לאחר זמן אינו בא לידי מכשול אבל לא ישחק ולא יקל ראש עמה שמא ירגיל לעבירה ע"כ.

וא"כ ראיית הב"י ג"כ ממה שהותר לה להתקשט בימי נדותה, ש"מ שמותר לו להסתכל בה ג"כ, וכ"פ בשו"ע שם.

ושאלתי את מרן שליט"א במכתב אחר, דהנה כתבו איזה מחברים לאסור על חתן שפירסה אשתו נדה להסתכל בכלה, והוקשה לי דבגמ' פ"ק דכתובות דף ד' א' איתא אפירסה נדה, ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל' יום, ופרש"י התם (גבי אבילות לעיל מינה), אין אוסרין עליה תכשיטיה שלא תתגנה על בעלה, וה"נ אמרי' בפ"ח דיומא ע"ח ב' גבי יוה"כ.

וז"ל התו' הרא"ש, וכעי"ז בפסקיו פ"א סי' ו', אין מונעין תכשיטין מן הכלה כלומר אם אירע לכלה אבל בתוך שלשים לחופתה אין מונעין ממנה תכשיטין ואפי' בתוך שבעה לאבלה כדי שלא תתגנה על בעלה דכל שלשים של חופתה זמן שמחת חתן וכלה הוא וצריכה שלא תנוול את עצמה, ע"כ.

ואז השיב לי מרן שליט"א ע"ז בכי"ק בזה"ל: 'היא צריכה שלא תתגנה, והוא צריך לא להסתכל וזה שלא לצורך'.

ואמנם השתא לפ"ד הב"י שמקור ההיתר להסתכלות כימי נדותה, מהא דשבת ס"ד ב' שמותר לה להתקשט בפניו שלא תתגנה, א"כ ה"ה בכלה כל ל' יום כיון שמותר לה להתקשט שלא תתגנה.

תשובת מרן שליט"א: נכון { ר"ל דלפ"ד הב"י באמת יהא מותר.

}.

ד.

כתב רש"י שבת י"ג א', שאין דרך לישן אלא בקירוב בשר, כדכתיב: שארה כסותה ועונתה, ואמר מר שאר זה קירוב בשר, שאם אמר אי איפשי אלא היא בבגדה והוא בבגדו יוציא ויתן כתובה, במסכת כתובות (מ"ח א'), עכ"ל.

ושאלתי לפני מרן שליט"א דבגמ' שם מבואר רק על תשמיש ממש ולא על כל שינה שמחוייב לישן עמה בקירוב בשר, והשיב מרן שליט"א בזה"ל: 'היינו הך', ר"ל דכ"ז כלול בחיוב תשמיש ועונה.

ואני בעניי לא זכיתי להבין, דבגמ' שבת שם מבואר דישנין כ"כ בקירוב בשר תמיד עד שבלא זה חשיב כבר שינוי, ומאידך מצות עונה לרוב בנ"א אינו בכל יום, וא"כ אינו כלול במצות עונה דתשמיש מה שיצטרך גם לישן עמה תמיד בקירוב בשר, ואם הוא חיוב נפרד מכח חיוב תשמיש, א"כ מה ראיית רש"י מסוגיא דכתובות דמיירי על תשמיש ממש, ועוד דעכ"פ הו"ל למחשביה במתני' בהדי שאר חיובים, כחיוב דאוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת, דקי"ל אוכלת ממש כמ"ד הכי כתובות ס"ה ב' (ר"מ פי"ב ה"ב, ש"ע סי' ע' ס"ב).

תשובת מרן שליט"א: אם מותר סגי { אין התשובה מובנת, ואכן חסרה תשובה א' במכתב [והושלמה ממכתב אחר] ויתכן כי זו התשובה החסרה, ותשובה הנוכחית קאי על השאלה הבאה, אשר שם יתכן יותר לקשרו לענין שם.

}.

ה.

ראיתי [לפני זמן רב] בס' אעלה בתמר בשם מרן ז"ל דהקורא בהברה אחרת לא חשיב כקורא בכל לשון אלא כקורא בלעגי שפה בלה"ק, וק"ל ממש"כ הר"ן ז"ל ברפ"ק דנדרים ב' א', ואיכא למידק לר"י דאמר לשון נכרים הם, - מאי שנא דפריש הנך לישני דקונם קונח קונס טפי משאר לישני לימא הנודר בכל לשון נדרו נדר, והנכון שראיתי בזה הוא מה שפי' החכם הגדול ר' יהודה בר' חסדאי ז"ל, דרבותא אשמעינן דלא מבעי בלשונות נכרים שהם לשונות גמורים שהנודר בהם נדרו נדר, שאפי' בלשונות שאינן גמורים כגון אלו דקונם קונח שהרי לשון הקודש הוא אלא שנשתבש וסד"א שהנודר בהן לא יהא נדר כיון שאינן לשון גמור בפ"ע, קמ"ל דכיון שהנכרים מדברים בהם אף על פי שאינו מעיקר לשונם אלא משיבוש שהוא בידם הרי הוא נדר גמור וכ"ש שאר לשונות הנכרים, ויש הוכחה לפירוש זה בירושלמי, עכ"ל הר"ן.

תשובת מרן שליט"א: אין מביאין ראיה משיבוש { אין כונת התשובה ברורה, ואבאר את הקושיא, דמבואר בר"ן על תיבות אלו דאף שעיקרן הן מלה"ק אך מ"מ כיון שנשתבשו חשובין כל"א, וה"ה הברה משובשת דינה כל"א, וממילא אין בקריאה זו איסור 'לא דקדק באותיותיה', אכן יש מקום ליישב דהתם מוכחא מילתא משום ששאר לשונם אין לו שום שייכות ללה"ק, משא"כ בהברה משובשת שכל הלשון הוא שיבוש מלה"ק שאני, דבזה הרואה אומר שהוא מתכוון לקרוא בלה"ק אלא שהוא עילג לשון.

}.

ו.

במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק י"ב ל"ח, ערב עלה אתם ערב רב עלה אתם וגם ערב רב עלה אתם מלמד שעלו מהן גרים ועבדים שלשה כיוצא בהן.

ושם בפרק יג גרסי' ד"א וחמושים עלו מלמד שעלו עמהם גרים ועבדים חמשה כיוצא בהם.

וא"כ סתרן אהדדי.

ובמכילתא דר' ישמעאל מצאתי דעות בזה, אבל ליכא התם למ"ד שהיו ה' כיו"ב, אכן בהגהות הר"ס אוחנה (הנקראין הגו"ב לחכם קדמון ספרדי) גרס גם דעה זו ושמא שום ספר נזדמן לו שכתוב בה כך, אבל מ"מ קשיא סתמא אסתמא.

תשובת מרן שליט"א: גרים שלושה ועבדים חמישה { צ"ע חילוק זה מנ"ל, דהרי בברייתא נאמר בתרוייהו 'גרים ועבדי', ואולי כונתו לחלק בין ערב רב לבין עבדי ישראל, וה"ה גרים שעבדו את ישראל קרויין עבדים בלשונו, וכן עבדים שיצאו עם הערב רב קרויין בלשונו גרים.

}.

במוצאי מנוח ערב ראש השנה תשע"ז

ראשית יישר כח על התשובות המעניינות,

רציתי רק להעירו אודות מה שכתב על הסליחות ועל הדילוגים ובסופו הזכיר ענין הפיוטים שמנהג ארץ ישראל שלא לאמרם.

לענ"ד אין זה מנהג ארץ ישראל אלא מנהג הישיבות הליטאיות שכך אולי נהגו בישיבות ליטא, ואילו בליטא עצמה נהגו לומר אם לא את כל הפיוטים וסליחות ודאי את חלקן הגדול, זכיתי והשתתפתי במנין של הגרי"ד סולובייציק זצ"ל (בן הגרי"ז זצ"ל) בשחרית ומוסף של יוה"כ הכהן הקבוע לא יכל להשתתף בשתי התפילות האלו ובאותן שנים גרתי בגבעת שאול והוא ביקש ממני למלאת את מקומו (כמדומני שזו היתה השנה האחרונה לחייו) ולפליאתי אמרו שם הרבה מן הפיוטים שלא נאמרים בישיבות, כמו כן ידוע לי שבבתי הכנסת של הפרושים בירושלים אומרים בארבע פרשיות את הקרוב"ץ אלא שאין אומרים אותו בתוך התפילה אלא לאחריה.

בבתי הכנסת של החסידים בדרך כלל אומרים את כל הפיוטים בכל חסידות ישנם מנהגים שונים מה אומרים ומה משמיטים.

האשכנזים כלומר יוצאי מדינות אשכז והגליל העליון (אויבער לאנד) הממשיכים את מסורתו של מרן החת"ם סופר זי"ע אומרים את כל הכתוב במחזור ואף באמצע הקדושה וכו' וכו'.

כוח"ט בסשצ"ג

יש"י הכהן

***

עוד תגובה בענין אמירת הפיוטים בר"ה

זה עתה קיבלתי אוצר יקר ליקוט מדברי הגרש"ה וואזנער זצ"ל ושם הביא משו"ת שבט הלוי ח"ט סי' קלו וז"ל:

ב"ה, יום ג' בהר בחוקתי ל"ה לספירה תשנ"ג לפ"ק.

כבוד ידידי המכובד הה"ג היקר מלא תורה וי"ש בן צדיקים ר' יוסף מנחם הכהן זלצר שליט"א רב קה"י יאהנסבורג יצ"ו.

אחדשה"ט וש"ת באהבה.

שמחתי להקשיב משלומו הטוב, ואשר שאל בענין לבטל קצת פיוטים ביוה"כ כי יום הארוך קצר ועבודת ה' זו תפלה מרובה, הנה תשובתי בזה בקיצור, אין ספק שאין בנו כח לשנות או לבטל מה שהנהיגו הקדמונים, ובפרט במנהג הפיוטים שכ' הב"ח סי' ס"ח ועוד פוסקים דגם יש בו סכנה, איברא אין לנו ראי' גמורה אם נשאיר עיקר המנהג לומר חלק או רוב הפיוטים, ורק למעט בקצתם אשר בזה לא פוגע בעיקר המנהג וכבר ידוע שהיו הרבה קהלות שמנהג אמירת פיוטיהם נשתנו אלו מאלו, ובכל זאת לעשות תיקון קבוע לשנות אפי' מקצת ממה שנהוג אצלכם עד עכשיו לא כדאי באמת, אבל אפשר ביוה"כ למעט מאמירת הסליחות שהיו נוהגים האשכנזים שחרית מוסף ומנחה שבזה בהרבה מקומות לא קבלו עליהם כלל, ואם זה לא מספיק שידלגו אולי הפיוט הארוך שאחרי הקדושה המתחיל ובכן מי לא ייראך, ושאר כל הפיוטים להגיד ככל האפשר.

והרני דוש"ת בידידות - מצפה לרחמי ה'.

נ"ב, וכן אמר לי פעם גדול וצדיק מפורסם מגדולי אשכנז, שלצורך כדאי לדלג על פיוטים קצרים, אבל לא לדלג על הפיוט הארוך שלפני קדושה שחרית שזה עיקר הפיוט.

ע"כ.

אגב נזכרתי מה שאמר לי ידיד אחד מחסידי גור לפני שנים רבות שאחד המדפיסים בא אל רבם הבית ישראל ואמר לו שרצונו להדפיס מחזורים לימים נוראים ולא ידפיס שם אלא את מה שאומרים בבית מדרשם, אמר לו הבית ישראל וכי מי אמר שלא אומרים את זה אני כן אומר, והיה ידוע לחסידים שבין פסקא לפסקא או בהפסקה היה רבם משלים את אמירת הפיוטים שלא נאמר בבית המדרש

ישי הכהן

***

{יום א' ערב חנוכה ע"ו
מודיעין עילית}

כתב הב"י או"ח סי' תרפ"ג, כל שמונת ימי חנוכה גומרין את ההלל - וכתוב בשבלי הלקט סי' קע"ד, שהטעם משום דחלוק בנרותיו כל יום חלוק משלפניו הרי הוא כחג שחלוק בקרבנותיו, ועוד טעם אחר, לפי שהנס נתחדש בכל יום, ועוד שהרי קוראים בנשיאים ובכל יום נשיא שלו חלוק משל חבירו, אם כן כל נשיא צריך לגמור ההלל על קרבנותיו ואין ראוי לחדש קריאה בלא קריאת ההלל ע"כ.

ותמה כת"ר מה ענין הלל דחנוכה שנקבעה חנוכה על נס המנורה, כמ"ש שבת כ"א ב' ורש"י שם, לענין קרבנות הנשיאים.

ועוד הרי חילוק הנרות הוא למהדרין מן המהדרין, ומה ענין הקרבנות שבכל יום יש דין אחר לקרבן.

תשובה הגם שעיקר ההלל בחנוכה אינו על הנשיאים, אלא על הודיית נס פך השמן כדמשמע בגמ' שם, מ"מ השמחה היא גם בעבור הנשיאים, וכמו שכתב הרמ"א סי תר"ע, וי"א שיש קצת מצוה ברבוי הסעודות משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח ע"כ, וכתב המ"ב, ר"ל בכ"ה בכסליו כדאיתא במדרש דמלאכת המשכן נגמר בכ"ה בכסליו אלא שהמתין הקב"ה בהקמה עד ניסן שנולד בו יצחק ואמר הקב"ה עלי לשלם לכסליו ושילם לו חנוכת בית חשמונאי וגם שם בימי אנטיוכוס טמאו ההיכל ועשו חנוכת הבית בשמנה ימים אלו בבית עכ"ל.

ומקור דבריו הם מהא"ר, וז"ל { על לשון הלבוש שם.

}, דבאותן ימים וכו', דברי תימה הן דבמדבר היה בניסן ככתוב בפרשת פקודי (שמות מ יז), ורמ"א (ס"ב) לא כתב לתיבת שבמדבר, וי"ל בחנוכה שבימי חשמונאים (מלבושי יו"ט סק"ד), ובאמת שכבר כתבתי בס"ק א' כן מכל מקום נ"ל כוונת הלבוש כדאיתא במדרש (פסיקתא רבתי פרשה ו אות ה) דמלאכת המשכן נגמר בכ"ה בכסליו אלא שהמתין בהקמה עד ניסן שנולד בו יצחק ואמר הקב"ה עלי לשלם לו לכסליו ושילם לו חנוכת בית חשמונאי ע"כ וא"כ דין ימים אלו כאילו היה חנוכת המזבח שבמדבר ע"כ.

וז"ל הפסיקתא שם, אמר רבי חנינא בעשרים וחמשה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן, ועשה מקופל עד אחד בניסן שהקימו משה אחד בניסן כמה שכתוב וביום החודש הראשון באחד לחדש תקים משכן אהל מעד (שמות מ' ב') וכו', ומעתה הפסיד כסליו שנגמרה מלאכה בו, לאו, מהו ותשלם אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם לו מה שילם לו הקדוש ברוך הוא חנוכת בית חשמונאי ע"כ.

וי"ל דתקנו ההלל וההודאה בחנוכה דומיא דחנוכת הנשיאים, דלמדין חנוכה מחנוכה, וז"ל הפסיקתא רבתי פ' ב', מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלים ל' א'), שבע חנוכות הם, חנוכת ברייתו של עולם דכתיב ויכולו השמים (בראשית ב' א') ואין ויכלו אלא לשון חנוכה דכתיב ותכל כל עבודת (שמות ל"ט ל"ב), חנוכת משה דכתיב ויהי ביום כלות משה להקים (במדבר ז' א'), וחנוכת הבית דכתיב מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלים ל' א'), וחנוכת בית שני שנאמר והקריבו לחנוכת בית אלהא וגו' (עזרא ו' י"ז), וחנוכת החומה שנאמר ובחנוכת חומת ירושלים (נחמיה י"ב כ"ז), וזו של עכשיו של בית חשמונאי, וחנוכת העולם הבא שאף היא יש בה נרות כדכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו' (ישעיה ל' כ"ו) עכ"ל.

ומה שהקשה כת"ר שלא יתקנו כנגד המהדרין, לא הבנתי מה נתקשה בזה, דמנ"ל שלא תקנו כנגד המהדרין, ובגמ' קאמר דילפי' מפרי החג, אכן ראיתי שהפמ"ג כתב להקשות כן ולפ"ז צ"ל שאי"ז עיקר הטעם, וכן המ"ב לא העתיק טעם זה, ומ"מ י"ל לפי מה שנתבאר באחרונים שמצות המהדרין בחנוכה היא מעיקר תקנתה (עיין בית הלוי עה"ת לחנוכה ד"ה והמהדרין, שוע"ר סי' רס"ג קו"א סק"ה, כלי חמדה פ' וישב סק"ד ד"ה אמנם מחורתא בשם השפ"א).

{אור ליום ו' עש"ק פ' יתרו י"ט שבט ע"ו}

מה שהקשה כת"ר עמ"ש בזבחים קט"ז ב' מה שמועה שמע יתרו ובא ונתגייר וכו', ומאידך קי"ל ביבמות כ"ד ב' אין מקבלין גרים לא בימות המשיח וכו' כיון שזהו מחמת ששומעין גדולתן של ישראל.

תשובה הנה בתוס' הקשו מהא דשבת ל"א ע"א בזה שרצה להתגייר על מנת שיהי' כה"ג וגיירי' הלל אף שכוונתו היתה לתועלת עצמו ותרצו התוס' שבטוח הי' הלל דסופו לעשות לשם שמים, ולפ"ז לק"מ, דהרי יתרו ג"כ היה לש"ש, ועדיפא מהכא [גם לדעת המהרש"א שתי' תירוץ אחר], שהרי מתחילה היה כבר לש"ש, ולא רק שסופו עתיד להיות לש"ש, אלא שנתודע לאמת ע"י מה שראה גדולתן של ישראל.

אחר זמן עלה ברעיוני להתבונן עוד, דהנה בזמן מרדכי ואסתר כתיב ורבים מעמי הארץ מתיהדים, וכעי"ז היה בזמן שלמה שרצו הרבה מאו"ה לעבוד את ישראל, וכן לעתיד לבוא ירצו או"ה להיות גרים, ומאידך גבי מ"ת איתא בזבחים שם ע"א שנתקבצו כל המלכים אצל בלעם ושאלו אותו שמא מבול וכו', ואמר להם תורה נותן לעמו, פתחו כולן ואמרו ה' יברך את עמו בשלו, כלומר אנו מה אכפת לנו, ומצינו בעיקר שבא יתרו להתגייר, ואם כי מצינו שבאו עוד איזה שרצו להתגייר (עיין רש"י ר"פ נצבים, ויבמות ע"ט א'), מ"מ לא היה כשאר הדורות, וכנראה דגם שהיה הרבה טובה לישראל מ"מ לא היה כ"כ קל ומושך ללכת להצטרף אליהם, ואם יתפלא עלי השואל יש לידע שהדברים מפורשין בדברי רז"ל, וז"ל המכילתא דרשב"י ר"פ יתרו י"ח ה' (ועיין גם במדר"י שם), אל המדבר הרי הכת' מתמיה עליו אדם ששרוי בביתו ובכבודו של עולם עכשו יבוא למדבר תהו הזה שאין בו כלום לכך נאמר אל המדבר ע"כ.

נמצינו למדים מכ"ז שלא היה כ"כ קל ומושך ללכת לשם, ולא היה מה לחשוד ביתרו שהולך לשם עבור גדולה או טובה אלא לש"ש.

ויעויין באוה"ח פ' תשא (שמות ל"ב ויעויין י') דע"פ דבריו יש קצת ישוב לדבר, דמשמע לכאורה מדבריו שם שמשה לא הקפיד מתחילה על הא דאין מקבלין וכו'.

וז"ל שם, עוד ירצה על פי דבריהם ז"ל (שמות רבה פ"ב) שאמרו שקבלת ערב רב היתה מצד משה ולא הסכים ה' עליהם ונתרצה לעשות רצון משה ולזה אמר לו שחת עמך אלו ערב רב והוא מה שרמז באומרו ועתה שעליו לעשות תשובה וחרטה על מעשה בלתי הגון ואולי כי הוא מתקן הדבר לעתיד לבא שאמרו ז"ל (יבמות כ"ד ב') אין מקבלין גרים לימות המשיח ומשה הוא שיהיה גואל ויתקן הדבר ע"כ.

ולפ"ז י"ל דאיהו גופא מה שהיה למ"ר לתקן שקיבל הע"ר אע"פ שלא באו אלא מצד גדולתן של ישראל.

‏ {בע"ה י"ד תשרי תשע"ו

לכבוד הגאון הגדול רבינו משה שאול קליין שליט"א וכו'}

שאלה הנה מצוי בשוקים מין סוכה הקלה להרכבה, ובנויה באופן של מוטות ברזל בלבד, דהיינו ד' ברזלים בכל רוח של הסוכה, ובתחתית הדפנות

יש מקום להנחת כמה חבלים עד גובה י' טפחים בג' רוחות, וכתוב עליהם שהם באישור רבינו שליט"א.

ואיני יודע בפועל אם אמתיים דבריהן או לא.

אבל אדון לפני רבינו שליט"א כתלמיד הדן לפני רבו דלכאורה יש חיסרון בסוכה זו מכמה טעמים, וכדלהלן:

א) הנה ידוע דעת החזו"א סי' קמ"ג סק"ב שאין לסכך במעמיד דמעמיד שהוא דבר המק"ט, ואכן לפו"ר סברא יחידאה היא גבי כמה מגדולי האחרונים מכל הדורות, וגם מ"ש זה בדעת הרמב"ן, הנה בריטב"א אי' שלא כן בדעת הרמב"ן [כמ"ש במנחת שלמה תנינא סי' נ"ה], וגם דלכל הדעות באחרונים מ"מ מודו דיש דעות המכשירין גם מעמיד ממש, וגם דלכו"ע יוצא יד"ח בכל מקרה, ומכל הני טעמי מבואר דאין חומרא זו חובה מעיקר הדין, וגם אנו לא נהגנו בזה, ולא ע"ז באתי לדון כעת.

אכן דין מעמיד ראשון המק"ט קי"ל שיש לאסור עכ"פ לכתחילה להעמיד בהן הסכך, וכאן הרי מעמיד הסכך בכלי מתכות ממש שנגמרה מלאכתו, והנה ע"ה שקונים סוכה כזו אינם מעלים ע"ד שיש לכסות המתכת ולסכך רק מעליו.

והנה אם נתקן שבהוראות שמטעם ה'הכשר' יהא כתוב לכסות הברזלים לפני שמעמיד עליהם הסכך עצמו, או לאידך גיסא נניח שכך כולם נוהגים, [משום שהסכך הכללי מונח על גובה הכלונסאות שמעל המתכת], אבל עדיין אי"ז פיתרון, יעויין במנח"ש שם שכתב שכאשר הקנה מונח על הדופן לאורכו לא מהני, וכ"ד הגרי"ש אלישיב [הובא בס' הערות סוכה כ"א ב' ועוד], דלא מהני אלא אם בלא הקנה היה הסכך נופל.

והגם שיש חולקין ע"ז, אכן אם יש 'הכשר' על הסוכה בד"כ זה כולל את כל השיטות, משום שיש רבים שלא למדו ההלכה ורוצים לקיים הכל בהידור ולכן קונים דוקא בהכשר.

ב) עוד יש לדון בסוכה זו דהנה דעת התוס' דסוכה שתי ולא ערב פסולה, ואף בד' רוחות מבואר שם שאין לחלק בין ג' לד' רוחות, וגם אם נימא דזה לא נפסק להלכה, וגם יש בזה כמה סתירות במק"א בתוס', אכן במ"ב [סי' תרל סק"ז ועוד] כתב בשם המג"א דבג' רוחות פסול כה"ג, והנה סוכה דידן עשויה ערב בלא שתי מג' רוחות, וגם אם היה עוד טפח אי"ז ברור להכשיר [הליכ"ש פ"ז ס"ב], וכ"ש כשאין כזה טפח, ומאיזה טעם יש להכשירה.

דהנה באמת הי"ל גם להמג"א זהו חומרא דרבנן, ובפרט לענינינו שיש גם צוה"פ בכל רוח דמדאורייתא כשר לדעת הרא"ש בדף י"ט, וא"כ יש כאן רק ב' דרבנן לפסול, ומדאורייתא אין חשש, ומכיון דהמהרש"א והמהר"ם דט"ז ב' והק"נ סי' ל"א סק"נ מכשירין בכה"ג [ועי' בשה"ל ח"א סי' ק"מ סק"ה שהוכיח כן מכמה ראשונים] וא"כ יש להכשיר, - אכן אין לומר כן מאחר דכבר פסק המ"ב כהמ"א, ואף דהשה"ל שם כתב כעי"ז היינו דוקא לענין ברכה כשאין לו סוכה אחרת, אבל לא היתה כונתו מעתה לעשות הכשר בתחילה על סוכה כזו ע"ש.

והנה אם היו העולם מקפידין לעשות הסדינין באופן המועיל למחיצות מעיקר הדין, הוי סגי בזה, דבכה"ג סגי להשלים בקנים, דא"צ לחוש לדעת המ"א בזה, כמ"ש המ"ב ושה"צ ס"ס תר"ל, אכן לאו כו"ע דינא גמירי להקפיד בזה, ויוכלו ליתן סדינין רחבין מדי [שכן הסדינין קונים בנפרד מן הסוכה, ומי שרוצה קונה סדינין אחרים, כך היא המציאות], וכן יוכלו שלא לקשור היטב בכל הרוחות.

ובפרט לדעת החזו"א סי' ע"ה סק"ח והבית מאיר והבכורי יעקב סי' תרל סק"ד דבעינן ז"ט בב' דפנות בלא לבוד כלל א"כ סוכה זו פסולה וצ"ע.

ג) עוד שלישית יש לדון בסוכה זו, דהנה כל הרגיל בסוכה זו יודע שא"א שלא יזיזו הקטנים החבלים תמיד, ובפרט אם הם ישנים בסוכה, והלבוד נהרס אז, ואמנם נניח שגם ע"ה אשר סומכים בזה רק על ההכשר יודעין עכ"פ שאין לאכול בסוכה כשהלבוד אינו, ונניח ג"כ שע"פ דין תורה אין חיוב להמנע לישן בסוכה זו דלא חיישינן שיפסל, או לאידך גיסא נניח שאין איסור לישן בסוכה שיש חשש שתיפסל בתוך שנתו [דהנה ז"פ שאין מקפידים מלישן שם רק בשעה שאין ילדים ערים כלל], (אך עיין ס' הסוכה, הגרש"ז, פסקים סקכ"ז, ס' זמן שמחתינו פ"א סק"ד בשם הגריש"א לאסור הוצאת אדם ישן מסוכה, ושמא כאן הו"ל כתשבו כעין תדורו מאיזה טעם), ומ"מ נניח שאין חששות אלו אך שמא יש לפסול משום תעשה ולא מן העשוי דכדי להכשיר הסכך בעינן טפח סמוך לסכך [ס"ס תרל"ה], אף אם קי"ל שא"צ טפח סמוך לסכך דוקא אלא סגי גם בטפח למטה דלכאורה זהו הסכמת הפוסקים ואכמ"ל, וגם אם נניח שאין הקטנים הורסים כל פעם אלא מחיצה א' ולא כל הג' בפ"א, אך מ"מ בעינן ג' רוחות מעיקרא בשעת עשיית הסכך, ואף דאיכא למ"ד דסגי ברוח א' אכן דעה זו יחידאה היא, ובבהגר"א שם מבואר לא כן, וכ"כ עוד הרבה פוסקים [עמודי אור סי' ל"ט, מקו"ח על המ"א ר"ס תרל"ב, ערך לחם ס"ס תרל"ה], וכדמשמע גם במ"ב שם סקי"א, וגם הב"ח דמכשיר בדיעבד בכ"ז משמע במ"ב שם סק"י דלא קי"ל הכי.

אכן מה ששייך להכשיר כאן הוא ע"פ מ"ש בשו"ת רב פעלים או"ח ח"א סי' ל"ד וכ"כ עוד פוסקים דסגי שהיו המחיצות בשעת העמדת הסכך, אף שנהרסו אח"כ אם חזרו סגי, וא"צ לנענע שוב הסכך, אכן יש לידע דאי"ז לכו"ע [עיין מקראי קדש סוכות ח"א סי' י"א], ועוד יש לידע דגם להר"פ זהו דוקא אם עד שעת כניסת החג היו כל המחיצות קיימות, דאם הקטנים נענעו החבלים קודם החג צריך לשוב ולנענע כמבו' בר"פ ומקראי קדש שם, ויש לכתוב כ"ז לע"ה בהוראות מטעם ה'הכשר', והנה הערה זו האחרונה קלושה בכובדה משל חברותיה, משום שמ"מ יש כמה צדדין להקל, דאע"ג שכ"א מן הצדדין הללו להקל הם דלא כהלכתא כלל כמ"ש, אך בצירוף כולם שמא יש קצת מקום להקל, אך מ"מ יש לידע אם גם 'הכשר' שייך לתת בכה"ג דשמא אינו לכתחילה לגמרי כיון שאפשר להדר עוד יותר, וישראל קדושים ובודאי כשידעו שאפשר להדר עוד יותר, הרבה יקנו המהודר יותר, כפי שרואים תמיד.

והנה חששות הללו נכונות רק אם נניח שכ"מ שכתבתי נכון, אך אם אין ההנחות נכונות מתרבים החששות בכמה מונים.

השלמה לאחר זמן

יום רביעי י"ז תשרי תשע"ז

בענין מה שהבאנו בעם סגולה חלק א' המכתב להג"ר משה שאול קליין שליט"א, דגם לפי מש"כ המשנ"ב דיש להקל לעשות מחיצה בלא שתי וערב יחד בצירוף מחיצה של סדינים, זהו רק אם מחיצת הסדינים עשויה כדינה, דהיינו שאינה נעה ברוח מצויה, ומ"מ צריך לצרף גם את מחיצה הקנים, אבל בסוכה הלזו הרי היא מגיעה עם ההכשר, ומנין ידע הלקוח שצריך להדק הסדינין.

ראיתי בזה להוסיף עוד מה שראיתי כעת שוב בקובץ מבית לוי הל' סוכה פסקי הלכות סעי' ו' וז"ל, אין נכון לעשות כל מחיצות הסוכה מסדינים, והרוצה לעשות מסדינים ישים במחיצות קנים במרחק של פחות מג' טפחים זמ"ז, ובגובה עשרה טפחים, ומ"מ מדינא מחיצת סוכה העשויה מסדינים וקשורה היטב מכל הצדדים אלא שע"י הרוח נוצר שקע כשרה, ועכ"פ יחבר קרש גם באמצע הגובה כדי למנוע תנועת הסדין ככל האפשר, עכ"ל, אכן אינו נוגע ממש לענינינו, מכיון שהוא מיירי במי שאכן רוצה לעשות מחיצה רק מסדינין שמועיל מעיקר הדין אם הם קשורים.

***