Sources: The opinion of the Radbaz was cited in MA C. S. and the Parach Teft Damtzot Darbanan A.C. was referred to retrospectively, and was cited in M.S. 2 S.S.K. R. B. Teft, and A.S. in PMG, and A.E. in P.M.G. which was brought in the Behal C. S. and Bashel Avraham set Skag, and this is how it comes out that in Darbanan Mitzvot A.C. Kona, the opinion of the Osh in Behal Bisi s, and this is apparently how the opinion of the preparation 3 in the BHL there should come out according to the account that I will write below for the purpose of doubt and proof, and also in the BH 108 in the opinion of the column, except that the Ma'am wrote there that the Shu'a and the Gara disagree on this, And it is necessary to discuss what the halacha is about this, on the other hand it is a dispute in Darbanan and according to the scribes he followed the Mikkel Kamash 17 7, and in particular Drova Makilin, and on the other hand the Shu'a and the Gara Rabbi Govriyahu, and I. Yavmoth Yad 11, and 11 7. There for the matter of years there are two parts and one is greater or there is a majority on one of the sides.
And who is it in Shear HaZion, Tertz Ma 20 that we ruled in the SS that there is no division between Dauriita and Darbanan, and we were what the MAB took in his language in the SS but etc. It is unlikely that she did.
And who is the God in the Bible who pretends blessings on a mitzva dauriita when it is not due to the blessing in accordance with the law of doubting blessings, meaning a complete debdarbanan that is not a blessing on a dauriita Pshita who will no longer bless according to the law doubtful blessings, and perhaps in the doubt of blessings the more severe, and therefore in the blessings he did not decide to be strict in the drabbanan and bless when it was not due , and it is also possible in the word of the blessing itself that it is not often that he blesses for the mitzvah and we do not mean any blessing, and his actions prove it as in the Mishnah of the Hebrew Bible there in the name of the HI according to the Jerusalemite, and it is only common that it was not because of the mitzvah that he did that the Mishnab was satisfied with that if he blessed.
Therefore, the Meiri of the Mishnav are not without consideration in the blessing itself.
לתשובה זו פורסמו 7 תגובות. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 2848 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/2848
לכאורה בעניין שנים מקרא אין לזה גדר "מצוה דרבנן" לעניין כוונה, דהא מצינו בשו"ע: "מלמדי תינוקות אין צריכים לחזור ולקרות הפרשה בשבת", ונראה הטעם, דכל שקרא שנים מקרא הרי סוף סוף "השלים פרשיותיו עם הציבור".
יש"כ על הראי' הנפלאה ואחר החיפוש מצאתי שיש כמה מחברים מזמנינו שאכן הביאו ראי' זו, ובשו"ת אבני ישפה ח"ח סי' סו הוסיף עוד דבמשנ"ב סי' ס' סק"ט ע"פ הט"ז שם יש משמעות דקריאה כזו עם קטנים היא בחזקת בלא כוונה גם אם מכוון שהקטן יתלמד על הברכה, ולכאורה לפ"ז כל שכן שאין מכוון את הקטן אלא להבנה בעלמא.
והנה הראי' לעצמה היא ראיה חשובה, אבל באמת צריך תלמוד למה תקנה דרבנן לא יצטרכו לה כוונה, ואולי אין כאן תקנה גמורה כשאר התקנות, ולכן גם ממילא הקילו לגבי כוונה, וצ"ע א"כ ההגדרה בזה, דהא עיקר הסכמת הפוסקים בשנים מקרא ואחד תרגום שהוא חיוב כשאר חיובים, ממילא יל"ע מאי שנא מכל חיובי דרבנן דבעי' כוונה למאן דמחייב כוונה.
והנה לכשנתבונן נראה דמלמדי תינוקות שבזמנינו אינם בכלל דין זה, והטעם הוא שבזמנם באמת היו קורין עם התינוקות בפרשת השבוע, אבל האידנא כבר נתבטל לגמרי מנהג זה, ואם כן מבואר שבאמת היתה בזמנם כזאת הכוונה והנחיה של המלמדי תינוקות כלפי עצמם לטובת תלמידיהם שילמדו את פרשת השבוע וישננוה היטב, וכלשון הפוסקים דמסתמא כבר קראו שנים מקרא, וא"כ אולי הכוונה המחוייבת כשקורא שנים מקרא היא קריאה ולימוד ועיון בפרשה שקורין בבית הכנסת אע"פ שאינו מכוון לצאת ידי התקנה ממש, מ"מ כיון שקורא מה שקורין בבכהנ"ס ומכוון ללמוד קריאה"ת אולי זה עיקר התקנה.
והשתא זה עדיפא על מה שמלמד את הקטן לומר הברכה, דכשמכוון ללמד את הקטן לומר הברכה אינו מכוון לברכה דנפשיה כלל, אבל כשמלמד את הקטן את פרשת השבוע הרי מקיים בזה עיקר התקנה ללמוד ולשנן את פרשת השבוע וללמד הוא לימוד חשוב ומשובח מללמוד ובודאי הללמוד כלול בללמד.
ובאמת זה דבר שצל"ע בפני עצמו לענין הגדרת מצוות צריכות כוונה למאן דסבר שמצוות צריכות כוונה בדרבנן, האם ההגדרה היא לכוון לקיים את רצון חכמים או לכוון את המטרה ואת טעם הדברים, וכיון שתקנה זו היא פרט ותוספת במצוות קריאת התורה ממילא כשמכוון ללמוד קריאת התורה ולשננו אפשר דסגי בזה, ויל"ע בזה.
אבל אה"נ שהראיה עצמה היא ראיה נפלאה וחשובה וצריכה תלמוד ובירור בענין דברים אלו, ולולי דמסתפינא הו"א דזה נאמר לפי הדעות שא"צ כוונה בדרבנן, רק דאפי' השו"ע (שהמשנ"ב החמיר לדעתו) וכל הפוסקים כולם העתיקו דין זה ולא אשתמיט חד מינייהו לחלוק על זה, וצ"ע.
נלענ"ד, דלא שייך כלל דין "מצוות צריכות כוונה" אלא בתקנות שתוקנו מעיקרא במניין, כגון נ"ח נט"י, ברכות, שופר היו"ט שני וכדו',
אבל נראה שרוב הדברים שבתלמוד כגון זה וכגון עוד דברים רבים, שאמורא או תנא מסויים אומר שיש לנהוג כך, אין זה בגדר תקנת חכמים אלא הנהגה בעלמא (שאולי מצד חשיבותה נחשבת כחיוב), ובמהלך הדורות קיבלו עליהם דין זה (כגון בעצם קבלת התלמוד) ומאז נעשה כחובה, אך מעולם זו לא תקנה שתוקנה במניין.
לעצם החקירה בכוונת מצוות דרבנן, הרי זו חקירה ידוע בהגדרת מצוות דרבנן, האם כל עניינם הוא כבוד חכמים וכל מצוות דרבנן נחשבות כמצוה אחת, או דלמא כל מצוה דרבנן נחשבת כמצווה בפ"ע, וראיתי שבספר דרך הקדש לגרמ"א עמיאל זצ"ל, וכן בספר שארית יוסף (וורמן) ח"ג, כיוונו בזה לדבר אחד ותלו בזה מחלוקת הרמב"ם והרמב"ם בעניין גדר לא תסור.
אבל לכאורה לעניין גדר מצוות צריכות כוונה אין לזה שייכות, דלא מצינו כוונה אלא להוציאו מכלל מעשה רשות, כגון שהיה קורא בתורה והגיע זמן המקרא, או תוקע לשיר, אבל לא מצינו בשום מקום שמצד מצוות צריכות כוונה יצטרך כוונה לעניין תוכן המצוה.
בלי נדר אשתדל לברר ענין הכוונה בדרבנן. לגוף החילוק אין החילוק אם נתקן במנין וגם יום טוב שני איתא בגמרא שלחו מתם בפרק קמא דביצה, ואפילו יום טוב שני של ר"ה הוא רק אחת מן הדעות שם וגם הרבה דינים דרבנן נזכרו בגמרא בשם יחידאה וכך הלכה ויש לציין דלגבי שניים מקרא גופא נזכר הענין כבר בברייתא קדומה כמבואר בגמ' שם בברכות דף ח' אבל הלשון לעולם ישלים וכו' יש צד רחוק דאין הכונה חיוב מן הדין לענין שנים מקרא וסעודת מוצ"ש .
לא מצאתי המקורות שצירפת, האם תוכל לציין לגבי דרך הקדש היכן מופיע הדבר וספר שארית יוסף היכן ניתן לעיין בו.
ניתן למצוא הספרים הללו באוצר החכמה, (פתוח בחינם בשבוע הקרוב)
דרכי משה (עמיאל) דרך הקדש שמעתתא א פרק ד (עמ' נ' והלאה)
שארית יוסף (וואהרמאן) ח"ג סימן א, וכעת ראיתי שמציין שכתב בזה יותר באורך בשארית יוסף חלק א' סימן י"ז
יישר כח.
וכעת הרחבתי עוד בדברים שדנתי כאן (וחזרתי בי מההצעה שכתבתי כאן לענין הכונה בזה)