אין לעשות כן בשום גווני אולם במקום שהאנשים חלשים וילכו למקומות בילוי ולא יהיה להם קשר לתפילה ולתשובה נלענ”ד דיש לסמוך על המקילים בזה משום עת לעשות לה’ ואעפ”כ בן תורה לא יתפלל עמהם, ומ”מ המקל בכל זה אין למחות בידו.
מקורות:
אמנם יש כמה דעות בזה, ונהרא נהרא ופשטיה, ומ”מ נשתדל לברר דעת המשנ”ב בזה.
הנה במשנ”ב סי’ תקסה סקי”ב כתב דקודם חצות לא יאמרו סליחות וי”ג מידות לעולם, מלבד בליל יו”כ, (ומקורו במג”א שם סק”ה משעה”כ), ולכאורה הלשון לעולם בא לאשמעינן שאין שום אופן שיש להנהיג לומר סליחות קודם חצות, ללא יוצא מן הכלל.
וכ”כ המטה אפרים סי’ תקפא ס”כ דבמקומות שאומרים סליחות בערבית ואומרים י”ג מידות ראוי לבטל המנהג.
ואמנם יש מקום לטעון דכל זה רק באנשים שישמעו לנו, אבל באנשים שלא ישמעו לנו ואם לא נעשה כרצונם לא יאמרו סליחות, עת לעשות לה’ הפרו תורתך, אבל לגבי אשרי הביא המשנ”ב בסי’ קח סקי”ד דעת הב”ח ומהג”א שאין לומר אשרי בלילה כלל, אף דמוכחא מילתא דשם הרי אם לא יאמר בלילה נמצא שלא אמר כלל, אף דאין משם ראיה ברורה דשם הרי כבר הפסיד ורוצה לומר רק לתשלומין, ואעפ”כ בלילה לא יאמר (ועי”ש לגבי אשרי שהביא עוד דעות בזה).
וצ”ע דבסי’ כה הביא המשנ”ב שבכל מקום שהקבלה חולק עם התלמוד שלנו יש לילך אחר תלמוד שלנו, וא”כ בניד”ד דלפי הנגלה עדיף שיאמרו קודם חצות משלא לומר כלל למה מבטלין האמירה מחמת הקבלה.
ויש לומר כיון דבזה יש סכנה ע”פ קבלה א”כ חמירא סכנתא מאיסורא, וכמבואר בשו”ת הרמ”ז סי’ ל דאמירת י”ג מידות קודם חצות מעוררת את הדינים ויש בזה סכנה, ולגבי אשרי מאחר דס”ל להב”ח והמג”א שא”א להשלים אשרי בלילה גם מדינא דגמ’ א”כ אין זה סתירה לדינא דגמ’, וכן לעניין סליחות מאחר דאמירת סליחות אינו תקנה מזמן הגמ’, א”כ גם דסובר המשנ”ב דאין לומר סליחות קודם חצות כלל ומשמע אף אם יתבטלו הסליחות מחמת זה, לא חשיב כ”כ כנגד הגמ’, ואפי’ אם נימא דסליחות האידנא חיוב מוטל עליו לצאת יד”ח הנגלה והנסתר יחד ולומר אחר חצות מלומר קודם חצות, דאטו נתיר לו איסורא זוטא אם רוצה מדפשיה לעבור איסורא רבה.
ויש להוסיף דגם לגבי נפילת אפים בלילה המנהג לחשוש אפי’ לספק חשיכה משום דחמירא סכנתא, וכך הורו חלק מפוסקי זמנינו, אע”פ שהמשנ”ב היקל בזה, וכמ”ש הרמ”א ביו”ד סי’ קטז דיש לחשוש לספק סכנה יותר מספק איסור.
ואולי יש לומר משום דכאן יש סמך גם במדרש בתד”א דאמרי’ שמשה למד בסיני מקרא ביום ומשנה בלילה, אם כי זה אינו שייך ממש לניד”ד, דכאן אין הנידון מצד אמירת המזמורים (דאדרבה בהם היקל הברכ”י בשם רמ”ז דלהלן, ואפי’ אשרי הקל המג”א בסי’ קח ס”ב לומר אחר מנחה קודם לילה כקורא בתורה, אם כי בלילה ממש לא הקיל בכה”ג).
ומ”מ בניד”ד יש מקום לטעון דכל מה שמבואר במשנ”ב לגבי אשרי היינו בסתם אדם שלא יתבטל זמנו מחמת אי אמירת אשרי, אבל אם הנידון בעמי הארץ שאם לא יאמרו סליחות ילכו לבתי משתה ולצפייה בחדשות מסתבר דאמרי’ בזה עת לעשות לה’ שיאמרו סליחות בכל שעה, דיש יותר סכנה גשמית ורוחנית באיבוד זמן בדברים אלו מלומר סליחות קודם חצות, ועשרת מונים הזהירו בחז”ל ובספרים מדברים אלו יותר ממה שהזהירו על אמירת סליחות קודם חצות (ועי’ תורת הבית להחפץ חיים וביאור הלכה סי’ תרע), וגם דיש לסמוך על האג”מ דלקמן, וכנ”ל כ”ש לגבי כל לימוד מקרא בלילה.
ויעוי’ בברכ”י סי’ תקפא סק”ב שאם אדם נמצא במקום שאומרים סליחות קודם חצות ישב בדד וידום, ומסתמא ישלים אחר כך סליחות בזמנם בציבור או עכ”פ ביחידות אם לא יהיה לו מנין, ומש”כ ישב בדד וידום היה מקום לומר דמ”מ יכוון למה שהם אומרים או בד”ת או דאפי’ ילמד בפה דאנן בדידן וכו’ ורק ידום מסליחות שלהם, וצל”ע, אבל עכ”פ מה דמיירי הברכ”י בעיקר הוא במי ששומע לנו, אבל במקום של עמי הארץ כנ”ל יש לעיין דשמא בזה מודה הברכ”י.
אבל שוב עיינתי בדברי הברכ”י במילואם, ואחר העיון אני מסופק היה אם מורה להקל בזה באיזה אופן, וז”ל בשם הרמ”ז, מקומות שנוהגים לומר סליחות בערבית הוא מנהג רע ומר, ישתקע ולא יאמר, ואין ראוי להזכיר י”ג מידות אלא בעת רצון, וקרוב הדבר האומרם בערבית לקיצוץ ח”ו, היושב בבית הכנסת שנוהגים לומר סליחות בערבית ישב וידום וליכא משום לא תתגודדו ואי בעי לימא מזמורים וכיוצא, אך הוידוי יוכל לאמרו מלבד במוצ”ש שאסור לאמרו עד שיעבור חצות לילה וכו’ עכ”ל.
ועל דרך מה שכתבתי לעיל דמ”מ יתכן דבאופנים מסויימים עת לעשות לה’, כמו כן באופן שאם לא יאמרו קודם חצות לא יהיה מנין לסליחות כלל כ’ האג”מ או”ח ח”ב סי’ קה דמותר לומר קודם חצות בהוראת שעה ויש לפרסם שהוא הוראת שעה שלא יבואו לעשות כן שוב לשנה אחרת, ועי”ש דטוב שיהיה בסוף שליש הראשון של הלילה שהוא עת רצון כמבואר בברכות ג ע”א (ועי”ש באמרי נועם) ובשו”ע או”ח סי’ א.
וצע”ק דבאג”מ שם בתשובה הזכיר שאמירה קודם חצות לילה אינו איסור, והרי בדברי האחרונים נתבאר שיש בזה איסור, ואולי ר”ל שע”פ נגלה אין בזה איסור, אבל עי’ בלשונו שם שכתב דאין לזה מקור מגמ’ אלא מספרי הקבלה ושמסתבר שאין בזה איסור אלא שאין מועילין וכו’, ולכן נראה שלא ראה דברי האחרונים הנ”ל (וכן משמע שלא ראה דבריהם במש”כ האג”מ שם ומש”כ בשע”ת וגו’ בשם מהר”ם זכותא וכו’ נראה שלא ראה הברכ”י או הרמ”ז בפנים עי”ש), אם כי אין הכרח שהיה חוזר בו אילו היה רואה דבריהם, אבל כן נראה שתשובתו מיוסדת על האחרונים שהיו לפניו ומה שהביאו בשם האר”י והרמ”ז עי”ש שדן בדבריהם לענייננו.
ומ”מ הנוהגים לומר סליחות קודם חצות אין למחות בידם, עי’ הליכ”ש פ”א ארחות הלכה הערה ט ומה שהובא שם בשם מנהג פולין, וכ”ש שכמו שנתברר אין כאן שם איסור כלל.
הוספה
אחר זמן שלח אלי השואל מאמר נכבד ויקר עם כמה מ”מ יקרים מפנינים שהיו מקומות שנהגו מלפנים לומר סליחות קודם חצות, וכתבתי לו:
ראשית כל יישר כח על הערתו, ושמחתי שנמצאו מקורות נאמנים ללמד זכות על הנוהגים להקדים קודם חצות.
איברא איני יודע אם יש בזה טעם מספיק לומר שהיה רמ”ז וכל הנך פוסקים שהביאוהו חוזרים בהם, דזה שהיו נוהגים כן בפולין כמה דורות אחר הרמ”ז ודאי אינו ראי’ דהרי גם הרמ”ז מתייחס לאלו שהיו נוהגים בזמנו כן, וגם נתן שם הוראה כיצד לנהוג בקהל שאומר לפני חצות וגם יתכן שלא התחשב אלא במנהג פשוט ומפורסם במדינה.
ומה שהיו נוהגים כן בדורות שלא היו נוהגים ע”פ סוד איני יודע מה הראי’ מזה כנגד דברי רמ”ז דמיירי על פי סוד וידוע מ”ש מהרח”ו בשם רבו בריש עץ חיים שלא ללמוד מספרי קבלה שקודם זמנו אחר רמב”ן, ומה שהובא משמו גם במשנ”ב שלא היה האר”י אומר פיוטים שנתקנו בדורות שלא ע”פ סוד.
אם כן מה שנשאר לנו לפליטה הוא בעיקר מדברי התשוה”ג, ושם גופא נזכר שהיו עושים כן מפני הדחק והיה עדיף להם לעשות ביום ורק לא היה אפשר לכך עשו בחצות או קודם לו, וגם בזה אפשר דלפי הענין עשו מה שהיו יכולין, דהרי בשעת הדחק מיירינן ואין למדין אפשר משאי אפשר, וגם מאן לימא לן שעשו ע”פ הזהר והסוד (גם אם היה לפני הגאונים זהר כדברי קצת אחרונים), דפשטות הדברים שם משמע שעשו ע”פ הגמ’ בברכות ג ע”א עי”ש.
וגם לשון הרמ”ז שהתייחס בחומרא למנהג זה קשה לומר שכל זה הוא רק מחמת שלא נהגו כן, ולא סברא עצמיית שלו, ומ”מ יתכן שהיה מסיר מחומרת הדבר אם היה שומע מנהג קבוע בזה.
וכמו שכתבתי בפנים נהרא נהרא ופשטיה ושאין למחות ביד המקילין בזה, ואני לא באתי אלא לברר הכרעתו של המשנ”ב והרבה מרבוותא וכמו שכתב בזה המשנ”ב דלעולם אין לומר קודם חצות ומשמע בכל גוני, ואה”נ השתא אחר מאמר זה יש יותר מקום לסמך לנוהגים לומר סליחות קודם חצות.
מה שדן כת”ר להביא ראיה מענין מקרא בלילה שהקילו בזה יש מרבוותא, לא זכיתי להבין דברמ”ז שם גופא היקל יותר באמירת מזמורים כמבואר שם עי”ש ושלו’.
מה שהביא מספר דברי תורה להרב ממונקאטש ח”א סי’ קיז שהביא דברי האר”י בדרושי הלילה דרוש א’ שא”צ לתת קודם תפילת ערבית כמו בשחרית יען שעתה הוא זמן דינים קשים, ועוד כתב מזה בפע”ח שער מנחה ומעריב פ”א ופ”ב, ודייק בזה בדברי תורה שם דרק מצד הנהגת נתינת הצדקה לגבאי קודם התפילה א”צ ליתן לו אבל אם בא עני ומבקש יש ליתן לו, עדיין אפשר דאין מוכרח ללמוד דבר מדבר דלגבי סליחות נאמרו לשונות חריפים יותר ברמ”ז שם, ולא רק ש”אין צריך” (גם אם בפע”ח שם נאמר שעיקר צדקה בשחרית ועכ”ז היה נותן במנחה ואילו במעריב אינו זמן צדקה שהדין גובר עכ”ד בקיצור, עדיין יש הרבה משמעויות ללשון “אינו זמן צדקה” דיש לומר אינו הזמן המיוחד הראוי לייחדו לקיום מצוות הצדקה) ומלבד זה הרי אם קיימי עניים הוא מדאורייתא ליתן צדקה ואינו באותה דרגת חיוב כמו וידוי על חטא שאינו מכוון על חטא מסויים שגם כבר התודה עליו כמ”פ, (וצא ולמד דמפשטות דינא דגמ’ טוב ליתן צדקה לפני כל תפילה כמ”ש בגמ’ ושו”ע ואעפ”כ לא אמר משום כאן בעל הדבר תורה לנהוג כן משום דברי האר”י דע”פ סוד האידנא עיקר זמן צדקה בשחרית, וחזי’ שהדבר תורה גופיה ראה כבר לחלק בין חיוב להידור) ועוד למה יצטער ויפסיד העני מחמת רצונו לנהוג לפנים משורת הדין ע”פ קבלה, ולא דמי לסליחות שהוא בין אדם לקונו ויכול להחמיר מה שירצה, ועוד שכבר נתבאר שאמירת מזמורים אינו באותו דרגת איסור גם ע”פ סוד א”כ משמע שאין הכרח לדמות דבר לדבר.
לתשובה זו פורסמו תגובה אחת. לצפיה בתגובות לחץ כאן.
מק"ט התשובה הוא: 122301 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/122301
בס"ד ליל כ"ז אלול ה'תשפ"ד לכבוד הרה"ג עקיבא משה סילבר שליט"א שלום וברכה וכט"ס! אחדשה"ט כנאה וכיאה באהבה רבה! דבריו של כת"ר בענין "אמירת סליחות קודם חצות", פורסמו בגליון שלנו "מריח ניחוח" פרשת נצבים וילך ה'תשפ"ד (גליון 846), וכתב על הדברים הרה"ג עמנואל מולקנדוב שליט"א מח"ס שו"ת תורת הקדמונים ג' חלקים (פתח תקוה ת"ו), וז"ל: שלום וברכה. מצורף מאמר תגובה בענין סליחות לפני חצות שדנת עם הרב סילבר. יש בו הרבה מקורות חדשים כפי שיראה המעיין. כתיבה וחתימה טובה. יישר כח על הכל. אמירת סליחות לפני חצות הלילה כשיש בדבר חיזוק והתעוררות דברי האר"י וגוריו במניעה מלומר סליחות וי"ג מדות לפני חצות הלילה ידועים דברי רבינו האר"י בשעה"כ [בדרושי תפלת ערבית דרוש א'] שכתב: גם דע כי בחצות לילה הראשונה אין ראוי לומר כלל שום סליחות ולא להזכיר י"ג מדות דויעבר זולתי בליל יום הכפורים עי"ש. והובא כלשונו בכה"ח בסי' קל"א אות כ"ו עי"ש. וכ"כ האחרונים בסי' תקס"ה, כמובא במ"ב שם אות י"ב. והנה לשון זו של האר"י 'אין ראוי כלל' – מצאנוה בעוד מקום בדבריו, בדרושי סדר שבת דרוש א': ודע כי מורי ז"ל הזהרני בענין זה שנאמר, ונלע"ד שגם לכל בנ"א הוא צריך לעשות כן, והוא שיזהר ששום מין מלבוש וכיוצא בו מכל מה שלבש האדם בימי החול אין ראוי ללובשו ביום שבת ואפילו החלוק של שבת אין ראוי ללבשו בימי החול כלל עי"ש. ושם ודאי שאין זה בגדר סרך איסור אלא זהירות וחסידות בעלמא, ורובא דאינשי לא נהיגי ולא קפדי בהכי, וא"כ אפשר שגם הלשון האמורה בענין הסליחות קודם חצות 'אין ראוי כלל' כונתה ע"ד הזהירות והסוד, אבל אין בזה סרך איסור. אלא שהברכ"י בסי' תקפ"א הביא מדברי שו"ת הרמ"ז סי' ל' שכתב בזה בדברים חמורים יותר, אולם המדקדק באריכות דבריו יראה שאין הדברים ברורים אצלו לגמרי, אלא סברא דיליה קאמר, וכתב ושנה כמה פעמים שכיון שלא מצאנו למי שיתיר זאת להדיא – אין לנהוג כן, ואעתיק קצת מלשונו הנוגע לענינינו; אין ספק 'לקוצר השגתי' שמנהג טעות הוא וראוי למונעו וכו', ומה גם בנד"ד 'שאין לו משען ומשענה' והמיעוט שהחזיקוהו בטלי במיעוטן כי הלא בכל ארץ אשכנז ופולוניא וארצות המערב ואחרון אחרון חביב בא"י תוב"ב 'אין אחד שינהגו ככה' וכו'. ומעתה כיון שדבר זה לא הוזכר בגמרא 'ולא בשום פוסק הנודע לנו' מי יערב לבו לגשת בקום עשה נגד משכילי בני ישראל וכו' עי"ש. וכבר קדם אותו מהר"ם נגרין בספרו ראש אשמורות [קושטא ש"ל] בתחלת הספר, שכתב שעתה מקרוב נטתה אשורם מני הדרך ומרבים קצת בתפלה ותחנונים אחר תפלת הערבית כי ראו להקל מעליהם עול טורח ההשכמה והקימה ממטתם ועלה על דעתם כי בזה יצאו ידי חובתם וכו'. וכתב טעם פשטי כיון שעדיין דעתם מעורבת בעניני היום והאכילה והשתיה וכו' [וטעם זה נכון גם לאומרים לאחר חצות הלילה]. והוסיף: ועוד כי לפי דעת חכמי האמת אין מקום להזכרת י"ג מדות בתחלת הלילה אשר אז תחלת זמן ממשלת מדת הדין ועל כיוצא בזה נאמר דברים כה ד לא תחסום שור בדישו רק הנאות הוא לאומרם מחצות לילה ואילך אשר אז מתחיל זמן התעוררות הרחמים עי"ש. מקורות בדברי הקדמונים שאמרו סליחות קודם חצות הלילה אולם בתשובות הגאונים החדשות [אופק] סי' ק"צ מבואר שהיו נוהגים בזמנם לקום 'בשליש הלילה' לומר תחנונים 'ופסוקי דרחמי', וקיימו המנהג, וז"ל וששאלתם באותן עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים עומדין בחצי הלילה 'או בשליש הלילה' ואומרים תחנונים ופסוקי דרחמי ולאחר שגומרין חוזרין לבתיהם וישינים עד הבקר, ובימים יושבין בשווקים וברחובות ועסוקין בסיחת חולין, ולא היה יפה שאותן תחנונים שמתפללים בלילות ישנו ויתפללו אותן בימים ואל ישבו בשווקים ומתענין. והשיבו: אם היו באין ואומרין תחנונים ביום כך היה יפה, אלא שמא יש בהן בני אדם עניים שסומכין על מעשה ידיהם ואם אתה גוזר עליהם שיבאו ביום נמצאת אתה מכשלן שלא יבאו ביום ולא בלילה ואין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמד בה, ומוטב שיבאו בלילה משלא יבאו לא ביום ולא בלילה, שכשיבאו מהן מכוונים את דעתם ומהם שוברין את לבם ומהם בוכים, ושמא מתוך אותה בכיה ומתוך אותן תחנונים ומתוך אותה שפיכות לב שמא יעשה הקב"ה בקשתם ויחוס עליהם ויצילם, וכך עושין בכאן שאין באין אלא בלילה ע"כ. ורבינו יצחק אבן גיאת באחד מפיוטיו לסליחות [מעמד לליל א', וכפי שנדפס ב'שפתי רננות, סליחות כמנהג ג'רבא ולוב] כתב: לבב שפכה בראש אשמורת התיכונה והקיצונה עי"ש. ור' זכריה אלצ'אהרי [מחכמי תימן בדורו של הב"י] כתב בספרו 'ספר המוסר' עמ' 155 [המחברת הכ"ד, משנת של"ט]: ואהיה משתדל לקום בחצי הלילה לבקש רחמים מלפני נורא עלילה. ובהגיע חודש אלול הידוע אשר לסליחות ותחנונים קבוע, ואוסיף על משמרתי עד אין חקר, מאשמורת התיכונה עד אור הבוקר עי"ש. וא"כ מה שטען הרמ"ז שלא נמצא כן בשום פוסק ואין לו משען ומשענה וכו' – הנה נמצא לזה משען ומשענה, ומסתבר מאוד שהרמ"ז לא היה מונע אותם אם היה רואה את מנהג הגאונים הנ"ל וסברתם. מו"מ בדברי הרמ"ז שהחמיר בענין זה מאוד עוד יש להעיר, שמה שכתב הרמ"ז שגם בארץ פולוניא לא נהגו כן – בספר משמרת שלום [מקוידינוב] סי' מ"א ס"ד כתב להיפך מזה, וז"ל אותם שקשה להם לעמוד באשמורת לומר סליחות יאמרו בחצות הלילה. ואותם שקשה להם להמתין או שלא יהיה להם מנין אז יכולים לומר אחר שעה עשירית מחצות היום, דהיינו בב' שעות שקודם חצות הלילה ע"כ. וכתב בביאור שלמד כן מדברי סידור רבי זלמן לענין הבכיה על החורבן שאפשר כבר מב' שעות לפני חצות, וכתב: וא"כ פשוט דה"ה לסליחות. וכן נהגו כמה צדיקים וגדולים, וכמדומה לי כמעט בבירור ששמעתי מאבא מארי שכן נהג הצדיק מופה"ד מהר"י מרוזין ע"כ. הרי שבארץ פולניא נהגו לומר לפני חצות, אע"פ שראו את דבריו של הרמ"ז המובאים בברכ"י ובשע"ת. ומה שכתב הרמ"ז שלא נהגו בכל קהלות ישראל לומר סליחות לפני חצות – הנה למטוניה דמר, הרי לא נהגו בתקופתם לומר גם לאחר חצות אלא רק באשמורת הבוקר, ורק בדור האחרון התחילו לומר סליחות לאחר חצות, ואטו נאמר שיש להביא ראיה ממנהג זה שאין לומר סליחות לאחר חצות אלא באשמורת? אלא ודאי שהמנהג היה לומר באשמורת כיון שזו העת רצון הכי גדולה, וגם כי סדר היום בזמנם היה שישנים מוקדם וקמים מוקדם, אבל אין להביא ראיה מזה ש'אסור' לומר סליחות קודם חצות. והנה עיקר חילו של הרמ"ז הוא משום 'לא תחסום שור בדישו', שהלילה הוא עת שליטת הדינים, ואין לנו לעורר רחמים של הי"ג מדות בזמן כזה, והביא ראיה גם מזה שאין נפילת אפים בלילה מאותו הטעם עי"ש. אולם ב' תשובות בדבר; חדא, ע"פ דברי הרדב"ז בכמה מקומות שכתב שענין זה של 'לא תחסום שור בדישו' נאמר דוקא 'בעשיית מעשה מצוה' ולא 'בדיבור'; כ"כ בספרו מצודת דוד מצוה קע"ט [כלאי הכרם] וז"ל: ובזמן שהיא פועלת ברחמים אין לערב שם דין, ובזמן שהיא פועלת דין אין לערב שם רחמים, כדאיתא "לא תחסום שור בדישו", אלא ע"י תפלה ותחנונים מעט מעט, ולא לכוף ע"י מעשה למטה עי"ש. וכן במצוה תקצ"א שם כתב: וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. וכי משה היה עושה שיגבר עמלק? אלא אסור לאדם לשהות ג' שעות וכפיו פרושות השמים [עכ"ל ספר הבהיר]. וטעם האיסור שלא יטריח יותר מדאי וימשוך לריב. אי נמי שאסור לבטל מנהגו של עולם, כלומר להפסיק צנורי הכוחות המשפיעים לאומות, רק מעט מעט בתפלה ובתחנונים כדאיתא "לא תחסום שור בדישו" עי"ש. ולפ"ז אין ראיה מנפילת אפים, ששם הוי 'מעשה' של נפילת אפים, אולם בתחנונים בעלמא אין חשש זה. ואידך, שמצאנו בעוד מקומות שכתבו המקובלים שלא לעשות ענינים שיש בהם 'לא תחסום שור בדישו', ואעפ"כ אין אנו מחמירים כן אלא בלכתחלה ולא עושים מזה עסק גדול לאסור איסר; נתינת צדקה בלילה בספר בני יששכר [מאמרי חודש ניסן, מאמר ד', טיול בפרדס דרוש ה'] כתב שבלילה זמן שליטת החיצונים ותרעין דגן עדן סתומים עד שאפילו צדקה אין מהראוי לחלק בלילה כמו שכתב האריז"ל [פע"ח שער מנחה ומעריב פ"ב] (והוא מהגמ' ירושלמי [פאה ל"ז ע"ב] משום לא תחסום שור בדישו) עי"ש. וכ"כ הבא"ח בספרו בן יהוידע שבועות ט"ו ע"ב בביאור הדין שאין בנין בהמ"ק בלילה, וכתב שהוא משום לא תחסום שור בדישו, וכמו שאמרו דאין נותנין צדקה בלילה שזה דבר נגדיי לחיצונים ששליטתם בלילה עי"ש. וכ"כ בשו"ת התעוררות תשובה ח"א סי' ק"ו שזה הטעם לדין זה עי"ש. אולם גם בזה, בדברי האר"י עצמם בדרושי הלילה דרוש א' כתב בזה"ל: ובענין הצדקה 'אין צורך' לתת קודם תפלת ערבית כמו בשחרית יען שעתה הוא זמן דינים קשים ע"כ. ודייק מדברי בספר דברי תורה [מונקאטש] ח"א סי' קי"ז שרק לגבאי צדקה אין 'צריך' לתת לפני ערבית, אבל אם בא עני לפניו חייב לתת לו צדקה עיש"ב. והביאו בשו"ת יבי"א ח"ט יו"ד סי' ט"ו וכתב: ולכן פעמים רבות שנזדמן לנו להתרים את הקהל בסוף שיעור תורה שמתקיים בלילה, לא היינו דוחים הדבר כלל, כי הקהל מתאסף בלילה לשמוע השיעור, ומצוה גוררת מצוה, ואם לא עכשיו אימתי. ולכן היינו מתרימים את הקהל בלילה לצורך עניים ואביונים או יתומים ואלמנות וכיו"ב. וכ"ש שיש להתיר להתרים את הקהל בלילה לצורך מוסד של תורה, כגון ישיבות או תלמודי תורה, כשיש צורך דחוף להתרימם בלילה. ואע"פ שכתבנו בשם הפתח עינים שבשאר צדקה לא נכון לעשות בלילה, מ"מ אין זה מוכרח עי"ש. הרי שגם בדבר זה שיש חשש של 'לא תחסום שור בדישו', וכפי שכתבו האחרונים הנ"ל – כתב הרב זצ"ל שלצורך חיזוק התורה ומוסדות החסד וכדומה – לא נמנעים מלהתרים בלילה. וא"כ גם בנ"ד של סליחות שמקרב לבותיהם של ישראל לאביהם שבשמים וגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד – שאין להמנע ולמנוע את הרבים מלהתחנן ולומר סליחות קודם חצות אם לא יבואו לאחר חצות, ורחמנא לבא בעי. קריאת תנ"ך בלילה ובשער המצוות פרשת ואתחנן כתב: בשאר לילי השבוע 'אין ראוי' לקרא מקרא לפי שהמקרא הוא בעשייה והלילה עצמה הוא בחינת עשייה והכל הוא דינין ואין ראוי לעורר הדינין ע"כ. והובא באחרונים בסי' רל"ז עי"ש. וכתב בשו"ת רב פעלים ח"ב סי' ב' שנראה שהוא על דרך לא תחסום שור בדישו עי"ש. ואעפ"כ כתב הבא"ח בפרשת פקודי ס"ז: והגאון חיד"א ז"ל בהשמטות ספר פתח עינים כתב דעם הארץ שאינו יודע לקרות אלא רק תורה שבכתב שרי לקרות בלילה ע"ש [והובא בשו"ת יבי"א ח"ו או"ח סי' ל' אות ד' עי"ש]. חזינן שהאזהרות שנאמרו משום 'לא תחסום שור בדישו' לא נאמרו אלא לכתחלה ובמקום האפשר, ולא לעיכובא ולבטל את הציבור מחיזוק והתעוררות ובקשת רחמים. בירור משנתו של האגרות משה בנידון זה וכדברים האלו כתב מדנפשיה בשו"ת אגר"מ או"ח ח"ב סי' ק"ה וז"ל: אך אם הוא באופן שא"א מחצות ולהלן, ויתבטלו אותו הצבור מסליחות, יש להתיר בגדר הוראת שעה גם מתחלה, כי בדברים אלו אין מקור מגמ' אלא הם מדברי רבותינו האחרונים ע"פ ספרי הקבלה, שמסתבר שאין בזה ענין איסור אלא שאין מועילין בכח י"ג מדות שיש הבטחה שלא יחזרו ריקם אלא כסתם תפלה, ולכן כדי שלא יתבטלו מלומר סליחות שלא יהיה להצבור שום התעוררות לתשובה טוב יותר לומר אף מתחלה הוראת שעה וכו'. ואם אפשר יכוונו בשליש הלילה שלהמחבר בסימן א' סעיף ב' שטוב להתחנן בשעות שהמשמרות משתנות שהתפלה רצויה אז והוא שיטת הרא"ש ריש ברכות והטור ובשעה"ד כזה יש לסמוך ע"ז וכו'. אבל צריך לפרסם ולהודיע שהוא רק הוראת שעה מפני הדחק רק בשנה זו ולשנה הבאה יאמרו סליחות בזמן עיש"ב. הרי שכתב מדנפשיה כסברת תשובת הגאונים שהזכרנו לעיל, שעדיף לומר בתחלת הלילה ויהיה חיזוק ותשובה לעם, מאשר שלא לומר כלל. ומה שכתב שאין בזה 'ענין איסור אלא שאין מועילין' – דבריו ברורים ואמיתיים לפי כל מה שכתבנו לעיל, שהרי היו שנהגו בתקופת הגאונים והראשונים לומר בתחלת הלילה וכפי שהבאנו לעיל, וגם האר"י לא כתב 'איסור' אלא 'אין ראוי', וכבר הבאנו מקומות דומים שכתב האר"י כן, והוא רק בגדר ענין חשוב ורצוי, אבל לא לעיכובא לכלל העם, וגם הרמ"ז אתי עלה רק מסברא ומדימויים לענינים אחרים, וכבר כתבנו לדון בדבריו שאין בהם הכרח, וגם הוא ז"ל כתב שהטעם שהתנגד לזה בתוקף הוא משום שלא מצאנו מנהג כזה בעם ישראל, וגם בזה כבר כתבנו שנמצא ונמצא. וא"כ דברי האגר"מ נכונים מאוד, שעדיף לומר סליחות לפני חצות בהתעוררות גדולה אם לא יבואו לאחר חצות או באשמורת וכדומה, וחכם עדיף מנביא (ועי' בשו"ת יחו"ד ח"א סי' מ"ו מה שכתב להשיג ע"ד האגר"מ הנ"ל, אולם לפי הנ"ל דבריו הם קילורין לעיניים, ומסתבר מאוד שגם מרן הגרע"י זצ"ל היה מורה להיתרא אם היה רואה את כל המקורות הנ"ל שהבאנו). ויש להוסיף, שהמשמרת שלום שהזכרנו לעיל, תלה את נידון אמירת סליחות לפני חצות בדין קינה על חורבן ביהמ"ק לפני חצות, וכתב שלדעת הפוסקים שמותר לקונן קודם חצות – ה"ה לומר סליחות עי"ש. וגם ביחו"ד הנ"ל בהערה כתב כן מדנפשיה עי"ש. ובח"א סי' ב' הארכתי להוכיח שכן עיקר לענין זמן הקינה על החורבן עי"ש, ולפ"ז גם לענין סליחות. אלא שבסוף הסימן שם כתבתי שאין דברי המשמרת שלום מוכרחים להשוות ביניהם עי"ש. ועכ"פ ודאי דחזי לאצטרופי לאור כל הנ"ל. מסקנא דמילתא לאור האמור נראה שהנוהגים [בעיקר חלק מבני אשכנז] לומר סליחות לאחר משמרה שניה של הלילה, קודם חצות – יש להם על מה שיסמוכו, ויכולים להמשיך במנהגם. ואף מי שלא נהג כן – אם רואה רב הקהילה שאם יאמרו סליחות קודם חצות הלילה – יבואו יותר ויתחזקו ויפתחו לבם בתשובה, ואם יאחרו לחצות או לבוקר לא יאמרו ולא יתחזקו – יכולים לומר את הסליחות קודם חצות, כי כל לבבות דורש ה' ורחמנא ליבא בעי. נשמח מאד לתגובת כת"ר שליט"א על הדברים. באהבה רבה רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא מח"ס מריח ניחוח עפולה ת"ו