לגוף הענין הוא אסור.
אלא שאני מצרף מכתב בזה.
נשאלתי [שאלת הרה"ג מתתיהו גבאי] בזה"ל, ראיתי בס' נר אבנר [קבץ] ח"ד יו"ד ס' פ"ט, דאדם שנפגע לו חוש הטעם ואין מרגיש שום טעם מאכל במה שטועם, ואכל בשר, אם צריך להמתין ו' שעות, וכתב לתלות בתרי טעמי שיש להמתין ו' שעות, דלטעם שהבשר מוציא שומן, ומושך טעם זמן ארוך, כיון שאין לאדם זה חוש טעם, א"צ להמתין ו' שעות, דליכא טעמא דמושך טעם שטעם הבשר עולה לחיכו, שהרי הוא לא חש בטעם עיי"ש, ודבריו תמוהין, דאטו מי שאין לו חוש טעם יכול לאכול בשר וחלב כיון שאין לו טעם, וודאי נהי שאין הוא מרגיש הטעם, אבל הטעם עולה לפיו וממילא טועם בשר תוך שש שעות ואין לו לאכול חלב, ואף שאין הוא מרגיש טעם הבשר, מ"מ טעם הבשר עולה לפיו ואוכלם ביחד תוך ו' שעות וכו' ע"כ.
והשבתי, גם לענ"ד יש מקום לומר דגם אדם שאינו יכול לטעום יהיה אסור לו מכיון שבסופו של דבר יש כאן מאכל שיש בו טעם איסור, והרי אפי' דברים האסורים מחמת טעם לחוד כגון תערובת שיש רוב היתר ואין ס' כנגד ההיתר או תבלין שיש אפי' ס' כנגדו אבל תבלין לא בטל מחמת דעביד לטעמא, וכל דינים הללו הם גם על אדם שאינו מרגיש טעם שגם הוא יהיה אסור לו מחמת שדבר זה יש בו טעם איסור.
ומ"מ קצת להסיר מחומר הקושי' יש לציין דלמעשה סברתו לא נאמרה להלכה כיון דהדין ברור לדידן בפוסקים שיש להחמיר כב' הטעמים לענין המתנה מבשר לחלב, ולכך יש לפרש דבריו דהוא ע"ד אפי' אם תמצי לומר דלפי שיטה זו יש להקל מ"מ למעשה יש להחמיר מחמת דלאידך שיטה יש להחמיר.
ועוד קצת להסיר מחומר הקושי', יתכן שהבין דהנה באמת כאן אינה ממש בשר וחלב אלא טעם בשר בחלב ואמנם קי"ל דכל מידי דעביד לטעמא לא בטיל אפי' באלף, ועי' ש"ך ביו"ד סי' צח ס"ק כט ורע"א שם דיש בזה פלוגתא דקמאי בין הר"ן לבעל איסור והיתר אם דין זה הוא מדאורייתא או מדרבנן (ועי' משנ"ב סי' תמ"ב סקמ"ה), ואמנם בבשב"ח אמרי' טעם כעיקר דאורייתא בחולין קח ע"א, ולפי הדעות דטעם כל דהוא מדאורייתא הוא כמו טעם כעיקר גם כשיש ששים היה כאן לכאורה שאלה של דאורייתא, אבל כאן מכיון שכל הטעם הוא רק בשיירי הטעם שבפיו אפשר שכבר הטעם בטל מאכילה דכבר אבד ממנו שם מאכל וכעין מה דאמרי' בגיעולי גוים דדינה כנבילה שנסרחה ואף דהתם בת יומה אסורה מדאורייתא מ"מ שיירי מאכל בתוך פיו בטל מזה שם מאכל כמ"ש הפוסקים לענין ברכות, ולכן בכה"ג שהמאכל כבר בטל אפשר להחשיבו טעם איסור רק אם מרגיש הטעם, דמאיזה טעם נחייב הרי המאכל בטל והטעם בטל א"כ מצד מה נחייבו.
אולם לענ"ד נוטה יותר כדברי כת"ר דמאחר שיש כאן איסור הבא מחמת טעם יש לילך אחר הגדרת טעם המאכל כדיני והגדרות טעם באיסור.
מק"ט התשובה הוא: 121184 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/121184