נחלקו הפוסקים בדין מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל האם הוא רק כשבא לבקש צדקה יחד עם עניי ישראל, או גם בעכו"ם שבא בפני עצמו, ולמעשה הכל לפי הענין, דאם לפי המצב העכו"ם יאשים אותו במה שלא נותן לו צדקה, כגון במקרה שהאשה היהודיה יש לה קרוב משפחה שידוע כבעל צדקה שאינו נותן צדקה לקרובתו הזאת, ותאשים אותו בחוסר מוסריות, יש לו לפרנס אותה ג"כ, ומצד שני אם יש לו דרך להשתמט מזה בלא לעורר מריבה ומדון יש לו להשתמט.
לפי התקנה אפשר לתת להם מעות צדקה ממש כשבא להתפרנס עם ישראל או כשיש בכך צורך.
ולגוף הענין מה דין תינוק שנשבה האם דינו כישראל או לא, ידוע שהגריש"א החמיר בזה, ואילו החזו"א הקיל בזה, אולם גם החזו"א בריש ספרו ליו"ד כ' שיש להכריע בכל מקרה לגופו, ובאופן שנישאה היהודיה לעכו"ם שהוא איסור בסיסי שאף הרדודים נמנעים ממנו, והוא ידוע כבעיטה לכל קדשי ישראל, מסתבר שאין דינה כבר כתינוק שנשבה כשהגיעה לדרגה זו, ועכ"פ יש לחשוש שאין דינה כתינוק שנשבה, ולכן אין להחשיבה כישראל לענין נתינת צדקה, אלא רק מחמת הך דינא דמפרנסין וכו' שצריך לתת מחמת בעלה הגוי מפני דרכי שלום כשיש צורך בכך.
(ויש לדון אם תקנו דרכי שלום במשומד כמו בגוי עכ"פ בזמנינו שאינם מבינים דרכי אמת, כמו שהורה החזו"א שאין מורידין ואין מעלין במשומד שכן לא יבין את דרכנו, אבל כאן יש עכ"פ דרכי שלום מצד הגוי).
מקורות: ראה דרך אמונה הל' מתנות עניים פ"ז ה"ז סקמ"ד ובמה שציין שם ובהכרעתו ע"פ הר"י קורקוס, וכן עי"ש בפ"א סקנ"ג, ושם בפ"ז סקמ"ה כ' שתקנה דרבנן היא שמותר להוציא מעות צדקה ע"ז כדי שלא יהא איבה, וע"ע בדברי בתשובה הקשורה לזה 1665.
מק"ט התשובה הוא: 4606 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/4606
