הנה יש דין של ערוה שאסורה על גר שנתגייר משום מראית העין משום שמא יאמרו באנו מקדוה חמורה לקדושה קלה, יעוי' ביבמות כב ע"א ושו"ע אה"ע סי' רסט, חילוקי הדינים שנתבארו שם לענין אחותו מאביו ואחותו מאמו ולענין לכתחילה ודיעבד.
אולם כאן היה מקום להסתפק בזה, דמחד גיסא יש לומר שכאן חמור כיון שהאיש הנושא צד הקירבה שלו היא קירבה של משפחה מחמת אביו, משא"כ בגר וגיורת שנתגיירות משני הצדדים אין קירבה אמיתית, אלא שזה דחוק מאוד לומר סברא כזו, כן סו"ס בב' המקרים (דהיינו גם בגר וגיורת וגם בניד"ד) אין קירבה גמורה מצד אחד לצד השני.
ומאידך גיסא כאן יש לומר שיהיה יותר קל, מאחר שמעולם לא היתה גויה זו אחותו, ומה שהיתה אסורה עליו קודם שנתגיירה הוא רק מחמת גיות, וממילא לא שייך שיטענו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה.
ומ"מ לענין מעשה תנן [יבמות כב ע"א] ואחיו הוא לכל דבר חוץ מן הבא על הגויה ועל השפחה, ועי"ש בגמ' [כג] הילפותות לזה, אולם למעשה לענין אחותו מן הגויה כ' הרמ"א [אה"ע סי' טו] ונ"ל דלכתחלה אסור לבא עליה, ויש (פירוש משום שיש מסתפקים וכו') מסתפקים לומר דדוקא (פירוש דשמא דוקא וכו') מדאורייתא הולד הולך אחר השפחה ואחר העובדת כוכבים, אבל מדרבנן הוי זרעו, לכן יש להחמיר לכתחלה עכ"ל.
ובפשטות כוונתו אחר שנתגיירה, דקודם שנתגיירה ליכא מאן דפליג שיתיר בזה, וגם לא שייך בזה איסור דרבנן, דאין דרבנן על דרבנן, כדמוכח בב"י ונו"כ יו"ד ריש סי' פז עי"ש, אולם בט"ז בשם הלבוש חולק על הרמ"א בזה ומתיר לאחר גירותה משום דהו"ל כקטן שנולד.
וכן בחלקת מחוקק שם תמה על זה וסיים שאח"ז מצא כן בשם האור זרוע, ובאמת לאחרונים לא היה אור זרוע עד זמן המשנ"ב, וזה גרם גם לסתירות בדברי האחרונים בשמו של האור זרוע, וגם הלבוש עיקר תמיהתו שלא מסתבר שמצינו מי שיחמיר בזה, ואם ראה דברי האו"ז שמא הי' חושש לדבריו.
ויש לציין דמה שציין שם הבית שמואל לדברי הסוגי' בס"פ האומר בקידושין סט ע"א, יש לציין דגם בדברי הרמ"א בהל' יבום וחליצה בשם הרמב"ם דגם אחר שנתגיירו בנו או בתו מן הגויה אינם פוטרים מן הייבום, גם שם ציין הבאה"ג לדברי הגמ' דקידושין שם, ועי' עוד בחכ"ש בסי' טו על דברי הרמ"א הנ"ל.
ויעוי' שם בערוה"ש שכ' וז"ל, הבת שנולדה מאביו משפחה ונכרית רשאי לישאנה דולדן אינם מתייחסין אחריו אלא אחריהן כמ"ש בסי' ד' ואינה אחותו ומ"מ אסור לו לכתחלה לבא עליה מפני שיש מסתפקים לומר דשמא רק מן התורה הולד הולך אחריהן ומדרבנן הוי זרעו ולכן יש להחמיר לכתחלה ולבד זה ממ"נ דאם בעודנה שפחה אסורה משום שפחה ולאחר שנשתחררה כקטן שנולד דמי ופשיטא שמותרת [לבוש] וכן בנכרית עכ"ל.
וכוונת דבריו במ"ש ולבד זה וכו' רצה לומר דלולי הך דעה (היינו דעת האור זרוע כמשנ"ת) היינו אומרים שאחר שאם בעודנה שפחה וכו'.
אולם מה שפתח בתחילת דבריו שרשאי לישאנה צ"ע, דכיון דמסיק בהמשך דבריו שיש איסור ביאה לכתחילה א"כ ודאי שאסור לישאנה לכתחילה, ולכאורה תברא מי ששנה זו לא שנה זו, דיש מתירים ויש אוסרים לכתחילה, וצ"ע, ואולי ר"ל מותר לישאנה מן התורה ומ"מ לדידן אסור לכתחילה וכו', אבל גם פירוש זה צ"ע שהרי סיים כבר בדבריו דלבד זה וכו' וא"כ כבר פירש בדבריו שמן התורה אין איסור, ואולי תני והדר מפרש.
וכן צ"ע המשך דבריו שכתב ולבד זה וכו' דהוה ליה לקצר ולומר ולבד זה גם אחר שנתגיירה וכו', דהרי ע"כ מה דקאמר קודם לכן שאסור לבוא לכתחילה מיירי אחר שנתגיירה, דרק בזה צריך לאשמעי' ורק בזה האיסור הוא רק "לכתחילה" לחשוש לדעה הנ"ל, (בפרט דקאמר לפני כן שמותר לישאנה וע"כ מיירי בזה אחר שנתגיירה), א"כ הו"ל לפרש דאף אחר שנתגיירה אסורה לכתחילה משום הך דעה ולולי זה היתה מותרת לכתחילה אחר שנתגיירה, והלשון צריך ביאור.
למעשה אין בכחי להקל בדבר שהחמירו בו האו"ז והרמ"א והערוה"ש וחלק מהנו"כ על השו"ע, וגם הלבוש אינו ברור שכוונתו הי' לחלוק למעשה על האו"ז, ואינו ברור שראה דברי האו"ז (ועי' ברמ"א בחו"מ סי' כה), אבל אין למחות במי שינהג כן לקולא מחמת שזו השיטה הפשוטה יותר שכן האיסור אינו מפורש בגמ' והפשטות שהוא כקטן שנולד כמ"ש הט"ז בשם הלבוש וגם האחרונים שנקטו להחמיר בזה נקטו כן לכתחילה בלבד, ויש לברר מה מנהג בתי הדינים בזמנינו בנידון זה.
(ולענין אם גדלו יחד באותו בית יש בזה עוד נידון בפני עצמו).
מק"ט התשובה הוא: 4419 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/4419
