יברך קודם על הקרקר, ולאחר מכן על השתיה, ולאחר מכן יכול לאכול את ההרינג, ואם אין לו שתיה די לברך על הקרקר בלבד ולפטור את ההרינג.
מקורות:
האם ההרינג פוטר את הקרקר מדין מליח שפוטר את הפת
יעוי' במשנ"ב [סי' ריב סק"ג], שהפטור של מליח שפוטר את הפת מברכה אם הוא אוכל מליח עם הפת, הוא רק כגון שאכל דבר מתוק מקודם ואוכל דג מליח להפיג המתיקות ומפני שלא יזיקנו המליח בגרונו אוכל פת עמו אבל אינו תאב כלל לאכול פת לכן הוי הפת טפל משא"כ אם הוא תאב לאכול פת ג"כ אף על פי שאוכלו עם המליח כהנהוג לאכול דג מלוח שקורין הערינ"ג עם פת אינה טפלה אליו אפילו אם תאב להמליח יותר וצריך לברך עליה המוציא ופוטר את המליח עכ"ל.
ולפי זה גם בקרקר שאוכל את הקרקר מכיון שטעים לו לאכול את הקרקר עם ההרינג, לכן ההרינג אינו פוטר את הקרקר.
האם הפת פוטר את ההרינג מדין תערובת שיש בה מין דגן
יעוי' בביאור הלכה [שם ד"ה אם] שדעת החיי אדם [כלל נא סי"ג וכלל נד ס"ט] שאם כל מין בתערובת ניכר בפני עצמו אין המין דגן פוטר את שאר המאכלים בתערובת, ולמעשה נקט המשנ"ב כהפוסקים כהמקילים בזה משום שספק ברכות להקל.
אבל מכיון שנהוג לשתות והשתיה ודאי אינה נפטרת לכן ודאי שמוטב לברך קודם על השתיה שהכל ורק אחר כך לאכול את ההרינג כדי שלא יכנס לספק ברכות (ע"ש בבה"ל שגם נתן מקום לחשוש להחיי"א).
ונ"ל שגם כשאין לו שתייה ומברך רק מזונות כהכרעת הבה"ל על הקרקר ופוטר את ההרינג, מכל מקום טוב לכוון לתנאי שאם הלכה כהחיי"א הרי הוא מתכוון שהמזונות יוציא את ההרינג מדין הכרעת האחרונים שמזונות פוטר גם שהכל, אם נתכוון לזה, ומ"מ אף בלא שחשב תנאי זה במפורש, לכאורה אעפ"כ חשיב כאילו עשה התנאי כיון שנתכוון אחר ברכתו לאכול ההרינג בלא ברכה נוספת משום שחושש לחולקים על החי"א.
מק"ט התשובה הוא: 5358 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/5358
