לא חיישינן שמא ימות גם בגוסס וגם ברגיל לשכוח בכל שנה ושנה מותר לו לספור בברכה כל עוד שלא שכח השנה.
מקורות:
התשובה דשמא ימות לא חיישי’ ואפי’ הגיע לגבורות שאין לו חזקת חיים מ”מ יש כאן לכל היותר ספקא שמא ימות ויש כאן ספק ספקא שמא אינו לעיכובא אם לא יספור הכל, ובכל ספק ספקא כה”ג מברכים.
ואפי’ גוסס דרוב גוססים למיתה אינו מוכרח דבניד”ד אין להחשיב ס”ס דבעלמא ס”ס בברכות לחומרא כמבואר במשנ”ב ס”ס רטו בשם הפמ”ג והחי”א, ורק כאן הקילו משום דעיקר הדעה להלכה שאין מעכב ספירה בכל יום כמ”ש הגרשז”א וכדמשמע בבה”ל סי’ תפט, וממילא יש מקום לדון דסגי בספק ספקא כל דהוא, ויל”ע.
ובמשנ”ה חי”א סי’ שצח כתב דגוסס מברך ואפי’ אם הרופאים קצבו והגבילו ימי חייו ושיש לפלפל בזה עי”ש, ודן שם מצד מה שכ’ המשנ”ב סי’ תפט סק”ג בשם השלחן שלמה שנשים לא יברכו דודאי ישכחו עי”ש מש”כ בזה.
ולא עיינתי לע”ע בדברים שם, ולענ”ד יש מקום להעלות צד דעיקר הטענה שנשים לא יברכו היינו רק בצירוף שסבר שהם פטורות מן הדין ומלבד זה אפשר דעיקר טענת המשנ”ב דחיישי’ שמא ימשיכו לספור בברכה כיון שרגילות לברך וגם אין בקיאות בדין הלכך טוב שלא יברכו, וזה שייך ג”כ רק באופן שפטורות וגם אולי רק בנשי דלאו דינא גמירי, ולולא שנאמר כן אטו נימא דכל מי שבעוה”ר אירע לו כמה שנים בקביעות ששכח באיזה יום לספור יהיה אסור לו לברך בשנה הברכה מיום הראשון.
ושוב עיינתי במקור דברי השלחן שלמה (שהוא מקור המשנ”ב) וכתב בזה”ל דהא בודאי יטעו ביום אחד ואין יודעות הדין, והוא כעין מה שכתבתי ושמחתי.
והשתא מתבאר דגם בגוסס יכול לספור לפי חשבון זה בדברי השולחן שלמה כיון שלא חשש אלא לעתיד ודוק, אם כי יש לדחות דבנשים אין וודאות באותה הרמה של גוסס שיש הגדרה של רוב מדינא דגמ’ שרוב גוססין למיתה.
וגאון מופלג אחד שליט”א מגדולי הדור אמר בדרשתו דהטעם משום שהסופר לשמה בודאי לא ימות, ועיקר דבריו נראה מקורו ממה דאמרי’ לענין נדר שלא ימות עד שיקיים נדרו, ומ”ש דרק לשמה נראה מקורו מדברי הגמ’ בסנהדרין כו ע”ב ורש”י שם לענין מחשבה מועלת.
ודבריו צע”ג דאיך שייך לסמוך על הנס לענין ברכה, ועי’ בירושלמי דשקלים גבי לחה”פ ובגמ’ ברכות פרק הרואה גבי לאה וכו’ ובירושלמי שם פ”ט ה”ה, ובלאו הכי א”צ לבוא לזה כמשנ”ת, ועוד למה לא חיישי’ שמא לא יהיה לשמה, ולמה לא גזרו שמא יברך אדם של”ש וימות, ולמה לא אמרו שההיתר לספור ספירת העומר בברכה הוא רק בלשמה, ועוד דבנדרים י’ גבי קרבן לה’ לא טענו כן, וכן מבואר במשנ”ב סי’ תקסח סקכ”ח לגבי הענין דהתם דחיישי’ שמא ימות ולא יקיים נדרו, ועוד דהרי כמה יש שמתו בספירת העומר ואטו לא ספרו פעם אחת לשם המצוה, ועוד אטו לא כוונו במחשבתם לכה”פ פעם אחת לשם מצוה שיסיימו כל הספירה דאולי מזה למד שאם עוסקין לשמה אין מחשבה מועלת להתבטל אלא להתקיים (עי’ בסנהדרין שם), ועוד לא ניחא למרייהו דאמרת עלייהו שלא היה לשמה ומסתמא שגם הרה”ג הנ”ל לא התכוון לומר כן.
וכנראה שלא נאמרו הדברים אלא דרך דרוש.
ומיהו קצת להסיר קושיא אחת י”ל דעיקר דבריו מקשה להראשונים הסוברים דלהלכה א”א לברך אם אינו מברך כל הימים ולא לדידן.
מק"ט התשובה הוא: 125472 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125472
התמונות האוטומטיות הוסרו זמנית.