מכיון שההחזרה היא רפויה ולא מהודקת כצורת בנין כלי, ואין דרך להכניסו באופן מהודק, ואפי' אינה כוללת הברגה, לכן מותר להחזירו בשבת.
אמנם אם מדובר בחומר גומי עבה וקשוח שצריך כח או מיומנות להכניסו או להבריגו או שהוא דבר שמקפיד שיעמוד חזק על הרגל של השולחן או מקל ההליכה בלי להתרופף או לזוז, יש בזה בעיה.
ואם אינו יודע אם מה שיש לו נחשב רפוי או מהודק יעשה שאלת חכם בכל מקרה לגופו.
מקורות: ראה או"ח סי' שיג ס"ו, ובבה"ל שם ד"ה דרכה בהגדרת מהודק.
וע"ע שו"ע סי' שיד ס"י ושם במשנ"ב סקמ"ז ומח בענין דומה שהאיסור הוא רק בדבר של מירוח או בדבר שאין דרכו לסתום בו, וע"ע בענין דומה סי' שיג ס"א והוא שיחשוב וכו'.
ולפ"ז יש לדון באופן שהגומי אמנם רפוי אבל לא היה מוכן מע"ש לזה דמחד גיסא משמע שאסור אבל מאידך גיסא יש לומר לענייננו דאינו נחשב חיבור כלל, אלא הוא מלבוש וכיסוי בעלמא לרגל השולחן או למקל ההליכה, ויש לדון בזה.
ועל דרך זה יש לדון במה שכתבתי בפנים התשובה לדון לענין כלי שמקפיד עליו שלא יתנועע בתוך החור שהוא בעיה, והנה זהו הגדרת מהודק לדעת הכלבו בשם הראב"ד המובא בביאור הלכה שם, אבל יש לדון אם הגדרה זו שייכא לענייננו בגומי שההידוק הוא אינו בצורת הנחת הדבר על החפץ אלא שהגומי הוא מין חומר שיושב טוב על הדבר שהוא מולבש עליו, ואם אינו יושב טוב הרי אינו עושה את פעולתו, ולמעשה כל שאין הקפדה גמורה שיעמוד בצמצום אלא רק שייתפס ולא ייפול לא נראה שהוא בכלל דברי הראב"ד הנ"ל, שהרי אם צריך שההרכבה המותרת הוא רק בתנאי שלא אכפת ליה שיפול א"כ הוא דוחק קצת להעמיד הרכבה המותרת רק באופן זה, ובניד"ד גם יש לצרף שיתכן שאינו אלא ככיסוי מלבוש שהוא מסתבר מאוד כמ"ש לעיל.
ויעוי' בחוט שני ח"ב פל"ו סק"ד שנקט בדעת הראב"ד שכל הכנסה של דבר שהוא רחב ממנו כגון הכנסת רגל למקום שהוא רחב ממנו בשלחן באופן שאותו מקום רחב מהרגל, נחשב כחיבור רפוי, ויל"ע אם יש ללמוד מדבריו לענייננו.
ויש רק לציין דמה שמותר לסגור שוב בקבוק פתוח בשבת עם פקק אינו נידון לכאן, שדבר שעיקר שימושו הוא בפתיחה וסגירה יש לו דין אחר, יעוי' במשנ"ב סי' שיג שם בשם הט"ז והפוסקים, ובמנחת שלמה ח"א סי' יא וסי' ט.
מק"ט התשובה הוא: 5514 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/5514
