הנידון הוא על תבשיל סמיך או דליל העשוי מפירורי זהב (המיועדים לשניצל) עם מים ואין בזה תוריתא דנהמא מאחר שהם פירורים מבושלים פחות מכזית (עי' סי' קסח ס"י), ובזה אינו שייך לשי' ר"ת דאם לבסוף טגנה חייב לברך בהמ"ז (בסי' קסח סי"ג), דשם כתב הרמ"א דהוא דוקא באופן דאיכא תוריתא דנהמא אבל אם ליכא תוריתא דנהמא לא מיירי ר"ת, ובניד"ד בתבשיל כזה אין תוריתא דנהמא.
ומ"מ יש לדון כאן מצד נוסף, דהנה השו"ע שם לעיל סעי' י' פסק דאם נתבשלו הפרוסות שאין בהם כזית חשיב דליכא תוריתא דנהמא ואין מברכין עליהם המוציא, אבל כאן לר"ת לא מהני בישול במים בדאיכא תוריתא דנהמא (וכמבואר במשנ"ב בסי"ג הנ"ל ושם כ' דה"ה בשמן ועי' להלן בסמוך בדעת הט"ז), דגם אז לר"ת ברכתו המוציא, ולמה לא נחשיב עצם מה שנתבשלו הפרוסות כאן אפי' יש בהם כזית כמו דליכא תוריתא דנהמא ואז גם לר"ת תהיה ברכתו מזונות.
ולכאורה אה"נ דלר"ת גם באופן המדובר (דהיינו בצק שתחילת לישתה עבה ולבסוף רכה) אם נתבשל פחות מכזית חשיב כמו דליכא תוריתא דנהמא, ורק דאם יש כזית דהפרוסות קיימות, אזי הבישול אינו מועיל להחשיבו כאילו אין בזה תוריתא דנהמא.
ואילו באין הפרוסות קיימות ואין בהם כזית ונתבשלו במשקה הוא דינא דגמ' דמברכין עליו במ"מ ולא בא להחמיר ר"ת על פת שעשאה תחילתה בלילתה עבה ולבסוף בלילתה רכה יותר מפת שטחנה אפאה ובשלה דלכו"ע מברך עליה במ"מ כשאין בפרוסות כזית.
ויש להוסיף דאם נצרף דעת הט"ז המובא בבה"ל סי' קסח סי"ג ד"ה וכ"ז (כמו שיש המצרפים דעתו לגבי סופגניות, עי' בספר וזאת הברכה ובתשובה אחרת שהרחבתי בענין סופגניות) א"כ בניד"ד ג"כ אין חשש המוציא בתבשיל זה כיון שנתגבל עכשיו במיני תבלין שבטלו טעמו, ומ"מ הבה"ל שלא הסכים לסברת הט"ז בדעת ר"ת (אלא רק בדעת החולקים על ר"ת) אינו מודה בשאר תבלינים דאין חילוק בין שמן לשאר תבלינים לענין זה, אלא רק באופן שאין תוריתא דנהמא, שבזה גם לר"ת נתבטל לגמרי דין לחם, כדמבואר בסוף דברי הבה"ל שם.
ועכ"פ לפי דרכנו למדנו שוב עיקרון הנז"ל דגם ר"ת מודה אם נתגבל בדבר שביטל ממנו תוריתא דנהמא כדמוכח בסוף הבה"ל שם.
מק"ט התשובה הוא: 125378 והקישור הישיר של התשובה הוא: shchiche.com/125378